רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי): הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[רבי]] דובער [[שניאורי]] - ה[[אדמו"ר]] האמצעי''' (במקור ב[[אידיש]] '''דעֶר מיטעֶלעֶר רבי'''){{הערה|הכינוי "האמצעי" דבק בו לאחר הסתלקותו ועלותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] לממשיך דרכו. כהונתו הקצרה יחסית של רבי דובער יצרה מצב שחסידים רבים הכירו את שלושת האדמו"רים ([[אדמו"ר הזקן]], רבי דובער ו[[אדמו"ר הצמח צדק]]). רבי דובער שהיה האמצעי, כונה בשם "אדמו"ר האמצעי"}} ([[ט' בכסלו]] [[תקל"ד]] - [[ט' בכסלו]] [[תקפ"ח]]), הוא ה[[אדמו"ר]] השני בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]] וממשיך דרכו של אביו, [[אדמו"ר הזקן]], הנהגת החסידות בדורו התאפיינה בהתרחבות ובשופי, כתב וחזר באריכות אלפי [[מאמרי אדמו"ר האמצעי|מאמרי חסידות]].

===לידתו===

לאחר 14 שנות [[נישואין]] בהם, נולדו להוריו רק בנות, נסע אביו [[אדמו"ר הזקן]] לרבו, [[המגיד ממזריטש]], להתברך בבן זכר. המגיד הבטיחו שאם יהדר במצוות [[הכנסת אורחים]] יזכה לבן זכר ורמז לכך מהפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט}} '''במה יזכה נער את ארחו''' היינו כיצד ניתן לזכות בבן זכר, על ידי הכנסת אורחים.  

ב[[שבת]] שלאחר הבר-מצווה, עלה לתורה רבי דובער בפעם הראשונה, ב[[תפילת מנחה]] של שבת, מכיוון שהזמן של [[מנחה]] של שבת היא הזמן הכי נעלה בכל השבוע, בשעת עלייתו לתורה היה אביו, אשר גם היה ה"בעל קורא" שרוי ב[[דביקות]] מיוחדת.

===נישואיו===

בשנת [[תקמ"ח]], בהיות אדמו"ר האמצעי בן ארבע עשרה, בחר אביו עבורו לשידוך את מרת [[שיינא (אשת אדמו"ר האמצעי)|שיינא]], בתו של ר' יעקב, מלמד [[עני]] מה[[עיירה]] ינאוויטש, הקרובה לליאוזנא. היה זאת מכיוון שאביה של שיינא התאונן בפני [[אדמו"ר הזקן]] שראשו טרוד כיצד לחתן את שלושת בנותיו שהגיעו לפרקן ולכן אינו יכול להתפלל בכוונה. [[אדמו"ר הזקן]] הציע לו את בנו, ר' דובער, מכיוון שבאם הוא יעשה שידוך נכבד שכזה מיד ירצו עוד חסידים להשתדך עמו.  

ענין זה מתאים לעבודתו במשך כל ימי חייו{{הערה|שיחת ש"פ ויצא תשנ"ב הנ"ל.}} - להחדיר את עניני החסידות הגבוהים גם בבשר הגשמי ובענינים הגשמיים; וכפי שהתבטא עליו חתנו, [[אדמו"ר הצמח צדק]]: "אם היו חותכים לחותני אצבע, לא היה פורץ דם כי אם חסידות"{{הערה|ספר השיחות תש"ד ע' 79.}}. בכיוון זה גם השפיע על חסידיו, כפי שהתבטא שרצונו "שכאשר שני אברכים נפגשים יחדיו בשוק, ידברו חסידות"{{הערה|ספר השיחות תש"א ע' 52.}}, וכן "שכאשר אברכים יבינו בכתר כמו בחמשת האצבעות, יהיה לו מכך סיפוק"{{הערה|ספר השיחות תש"ג ע' 13.}}.

אדמו"ר האמצעי היה אומר מאמרי חסידות בהמשכים פעמיים או שלוש בכל [[שבת]], כשבכל פעם היה אומר בין שלושת-רבעי השעה לשעה. ב[[יום כיפור]] היה אומר חסידות שלוש פעמים; בערב יום כיפור בבוקר לאחר [[תפילת שחרית]] (נהגו להתפלל מוקדם), במוצאי יום-כיפור ולמחרת יום-כיפור לפני תפילת שחרית.

לפני שהיה אומר מאמר היה מוסר אותו בכתב ידו ובעקבות כך לא קיימים הרבה [[הנחות]] של חסידים על מאמריו. בהזדמנויות בהם לא מסר אדמו"ר האמצעי את רשימת דברי עצמו אלא את ההנחה ממאמר אביו, [[אדמו"ר הזקן]], עליו היה מבוסס המאמר שלו, חסרים החידושים שהוסיף אדמו"ר האמצעי באותם מאמרי אביו שחזר אז. כתבי אדמו"ר האמצעי של מאמריו דומים לסגנון של מאמרי אביו, [[אדמו"ר הזקן]] ובין הדברים, נהג להוסיף את ביאוריו והסבריו. סגנונו בדיבור היה ארוך ומוסבר, בשונה מאביו.

חלק גדול מהמאמרים שאמר אדמו"ר האמצעי, הודפסו על ידו בספרים שהוציא לאור במשך שנות נשיאותו, וכנראה שגם עברו עריכה עבור ההדפסה. הרבי ציין במיוחד את טירחתו ויגיעתו של אדמו"ר האמצעי בהדפסת ספריו, ועד שטרח להדפיסם בקבצים-קבצים על מנת להקל על החסידים מעוטי היכולת לקנות אותם - חידוש שלא נמצא אצל שאר רבותינו נשיאנו{{הערה|שיחת י' כסלו תשמ"ה.}}.

*[[אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי)|אגרות קודש]] - מאגרותיו שהגיעו לידינו

{{פסקה חסרה}}

היה הראשון שיזם את [[קופת צדקה|קופות הצדקה]] הביתיות הנפוצות כיום בכל בית יהודי, כאשר בתחילת נשיאותו הגדיל והרחיב את התרומות ל[[כולל חב"ד]] באמצעות הפצת קופות צדקה ביתיות על ידי השד"רים, והכספים שהיו מצטברים בקופות היו נאספים מידי תקופה על ידי ה[[שד"רים|משולחים]]. ראשי הכוללים האחרים שפעלו באותה תקופה ראו את ההצלחה הרבה, והחלו לחקות את הרעיון ותוך זמן קצר נפוצו הקופות הביתיות בכל העולם{{הערה|ראו בהרחבה את מחקרו של הרב עמרם בלוי בנושא זה, היכל הבעל שם טוב גליון י"א עמוד קכז.}}.

אחד מהרוכבים היה בנו הרב [[מנחם נחום]].

אדמו"ר האמצעי הוא היחיד מבין [[נשיאי חב"ד]] שאין לו שום תמונה או ציור, ואין כל דרך לדעת כיצד היה נראה תואר פניו.

באחת ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדויות]] הזכיר [[הרבי]] את הוראת [[חז"ל]]{{הערה|ירושלמי שבת פרק א הלכה ה.}} שבשעת לימוד התורה "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו", והסביר שאצל כל רבותינו נשיאנו אפשר לקיים זאת על ידי ש[[ציור פני הרב|מציירים בדמיון את תואר פניו]]; אך גם אצל אדמו"ר האמצעי אין חסרון בענין, מכיוון שהוא הכניס את עצמו בתוך תורתו (כמו שאמרו חז"ל{{הערה|שבת קה, א.}} לגבי [[הקב"ה]] שהכניס את עצמותו ב[[תורה]]), ועל ידי לימוד תורתו באופן של [[ראיה]], הרי לא רק "'''כאילו''' הוא עומד כנגדו", אלא בעל השמועה עומד כנגדו '''ממש'''!

*בנו הרב [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)|מנחם נחום]].

*בנו הרב [[ברוך (בן אדמו"ר האמצעי)|ברוך]].

*בתו [[שרה (בת אדמו"ר האמצעי - הראשונה)|הרבנית שרה]] - נישאה להרב [[אליעזר דרבמיקר]] בן הרב [[מאיר מפיקוב]] בן רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]]

* בתו [[הרבנית דבורה לאה]] - נישאה ל[[יעקב ישראל טברסקי]].