התכללות (המידות)

התכללות המידות הוא האופן בו כל אחת מהמידות מתלבשת ומשפיעה במידות האחרות.

שני מטבעות הלשון

לגבי התכללות המידות ישנם בחסידות שני מטבעות לשון: לעיתים הלשון היא "גבורה שבחסד", ולעיתים "אור החסד בכלי הגבורה" (ובמאמרים רבים מופיעים שתי הלשונות בהמשך אחד).

וההבדל בין הלשונות; כשמדובר על מהות השפעת המידות זו על זו (היינו, ה"פעולה" שלהן כשהן מתלבשות זו בזו) - אז מתאים לדבר על המידות עצמן "חסד" ו"גבורה" (לדוגמה "גבורה שבחסד"). אבל במאמרים המסבירים את התהליך איך הן מתחברות - אז מתאים יותר לדבר על אור וכלי (לדוגמה "אור החסד בכלי הגבורה").

תיקון המידות

מהות הקליפות הוא שהן מרגישות את עצמן מציאות עצמאית. במילים פשוטות: עצם הרגשת האדם את עצמו (ה"מודעות העצמית") היא כבר קליפה, וככל שאדם יותר גס רוח ומחשיב את עצמו הוא רחוק ונפרד יותר מאלוקות.

אך מכיון שבסופו של דבר כל דבר מקבל את חיותו מאלוקות, מובן שגם הרגשת עצמו מקבלת את חיותה משם. אך האופן בו הקליפות מקבלות מהקדושה אינו ישיר אלא בבחינת "שערות", ככתוב "ורחל לפני גוזזיה נאלמה". היינו, כשם שהכבשה שותקת כשגוזזים אותה כך מניחה הקדושה לקליפות לינק ממנה, ויניקה זו היא בצמצום עצום – כמשל חיות הנמשכת בשערה לעומת חיות הגוף עצמו.

ומזה שכל מציאות הקליפות וחיותן היא מהקדושה נובעים שני דברים: א. ציור המידות דקליפה הוא כדוגמת המידות דקדושה "כקוף בפני האדם". היינו, כשם שבקדושה יש שבע מידות וכל אחת מהן כלולה מכל השאר – כך בדיוק הוא גם בקליפות. ב. מכיון שכל אחת מהקליפות יונק מהמידה שכנגדה בקדושה – ביטולה ותיקונה הוא ע"י הגברת וחיזוק המידות דקדושה.

הנסיעות במדבר וספירת העומר

בתיקון המידות יש שני אופנים הפוכים של התכללות: א. ע"י העלאת המידות דנפש האלוקית (והוא עניין מ"ב (42) מסעות המדבר), וב. ע"י המשכה למטה של המקיפים להאיר את הנפש הבהמית (והוא עניין ספירת העומר המתבטא בספירת מ"ט (49) ימים)).

מ"ב המסעות במדבר

עניין מסעות המדבר היה להכניע את הקליפות במקורן ושורשן ע"י זה שיגלה את מידותיו הקדושות.

מידת המלכות עניינה דיבור והשפעה, וכשמבטל אדם את עצמו כלפי מעלה לא שייכת העבודה בבחינת המלכות. לכן כשמדובר על עבודה זו כלולה כל אחת משבע המידות רק משש. היינו, שכל שש הבחינות באהבת ה' שלו יהיו בביטול (וכן בגבורה ובשאר המידות) – ולכן היו המסעות מ"ב בלבד.

מ"ט הימים דספירת העומר

עניין ספירת העומר הוא להאיר את הנפש הבהמית כפי שהיא במקומה, שהיא תזדכך ותאיר. וכשהמטרה היא לזכך אותה (ולא לבטלה) לא די בהעלאת הנפש האלקית, אלא יש צורך "לרדת" אליה, לכל פרטי הפרטים שלה – ולהתעסק עם כל אחד מהם בפני עצמו. וכיון שכל מדה כלולה מכל ז' המדות, לכן צריך להיות ספירת העומר מ"ט יום - בכל פרטי המדות כפי שכלולים זמ"ז. לדוגמה נעתיק כאן קטעים מד"ה להבין עניין ספירת העומר לגבי התכללות מידת החסד, ועל דרך זו מסבירה תורת החסידות גם את אופני התכללות שאר המידות זו בזו (הן בנפש הבהמית והן בנפש האלוקית).

חסד שבחסד: באופן כללי מדת החסד עניינה אהבת ה'. חסד שבחסד היינו שהאהבה לא תהיה רק כפי שהיא מצד הטבע (שהיא בהעלם), אלא כפי שבאה בגילוי ובתוקף.

גבורה שבחסד הוא שהחסד עצמו בא בהתלבשות בענין של גבורה. והיינו, שמצד מדת החסד והאהבה נעשית אצלו פעולה שבגילוי היא ענין של גבורה (כמו מי ששונא את אויבי האהוב, ששנאה זו באה מצד מדת האהבה עצמה, שכל כך גדלה אהבתו להאהוב, שמצד זה הוא שונא את אויביו).

תפארת שבחסד היינו שהחסד בא באופן של תפארת, לדוגמא, שלא מיטיב לכל ללא הבחנה (גם לרשעים) אלא בהבחנה – ואז הרי זה תפארת לו מן האדם, ובמילא גם תפארת לעושיה.

נצח שבחסד היינו שמצד גודל אהבתו לדבר האהוב הרי הוא מתעורר במדת הנצח להתגבר על כל המניעות ועיכובים המפסיקים בינו להאהוב, לנצח אותם, ולהתקרב אל האהוב או הדבר האהוב עליו. שהחסד עצמו בא בענין של נצח, שמצד גודל אהבתו הרי הוא עומד בנצחון כו'.

הוד שבחסד הוא בהיותו מתלבש במדת הגבורה להשפיל אויביו ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי עליון, שמצד אהבתו הרי הוא שונא לאויבי אוהבו, וכמו"כ הוא בהוד שבחסד, שהמלחמה כו' באה מצד מדת האהבה.

יסוד שבחסד היינו שמצד אהבתו הרי הוא מתקשר עם האהוב, וכל שתגדל אהבתו כך תגדל גם ההתקשרות.

מלכות שבחסד היינו שמצד אהבתו הרי הוא מדבר דברי אהבה, או שמדבר גם דברים אחרים בכדי להיות ביחד עם האהוב.

אחליף דוכתייהו

בכמה מקומות בזוהר ובכתבי האר"י מובא, שלעיתים האורות מחליפים את "מקומם הטבעי", כך שאור החסד מתלבש בכלי הגבורה, ואור הגבורה בכלי החסד.

בספר הערכים מתבאר עניין זה בכמה וכמה אופנים שונים, בפרטים ופרטי פרטים, ובאריכות רבה - וכאן מובא בכללות ובקצרה ורק באופן אחד.

להבין עניין זה יש להקדים, שאחד ההבדלים בין "אורות" ל"כלים" הוא, שהכלים הם מוגבלים ומגבילים לעומת האורות שהם "פשוטים". אך למרות שהאורות פשוטים אין זו פשטות של "אין-סוף" ממש, אלא פשטות מוגבלת ("עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה"), והגבלה זו אינה רק בכמותם אלא גם באיכותם - לכל אחד מהם ציור מסויים משלו (של חסד, של גבורה וכו'). ונמצא, שלעומת הכלים האורות הם "פשוטים" אך לעומת העצמות הם "מוגבלים".

ומכיון שהאורות (לעומת הכלים) הם פשוטים, יתכן שאור החסד "יכנס" לתוך כלי הגבורה (וכן הפוך כמובן, וכן גם בכל שאר האורות והכלים).

הרחבה בעניין זה ראה

ערך מורחב – אחליפו דוכתייהו

.

בסעיפים הבאים מובאות כמה דוגמאות מתורת החסידות, המראות כיצד ובמה מתבטא עניין זה (לגבי הביאור בפרשות דקריאת שמע ישנו גם ביאור הפוך – שפרשה ראשונה היא אור החסד בכלי הגבורה, ופרשה שניה היא אור הגבורה בכלי החסד).

פרשה ראשונה דקריאת שמע

הפרשה הראשונה דקריאת שמע היא "אור הגבורה בכלי החסד" מצד אחד יש בה מ"ב מילים אך מצד שני כתוב בה "ואהבת".

והיינו, מספר המילים שבה (מ"ב, 42) הוא ה"האור", שעניינו גבורה, ואילו ה"כלי" בו שוכן האור הוא "ואהבת" - חסד.

והיינו, שההתבוננות בפרשה זו מביאה את האדם לאהבת ה' (שהיא מצד החסד). אבל לא כדרך אהבה "רגילה" (בה האדם אוהב וחושק בדבר עבור עצמו), אלא הפוך – אהבה שכל עניינה ביטול כל מציאותו כלפי הבורא.

מצד ה"אור" – זהו גבורה (הסתלקות, ביטול), אבל מצד ה"כלי" זוהי אהבה (הבאה ממדת החסד).

פרשה שניה דקריאת שמע

וכן על דרך זה הוא לאידך גיסא, דפרשה שניה של קריאת שמע היא "אור החסד בכלי הגבורה". תוכן הפרשה (ה"כלי") הוא גבורות - "וחרה אף ה'", ואילו מספר התיבות שבה הוא ע"ב (72) – השייך לחסד.

ומאחר ושם זה (שם ע"ב) הוא אור הגבורה בכלי הגבורה – לכן נמשל לגשרים. והעניין בזה, כי בהיות אור החסד העליון יוצא בשפע רב מאד - אם היה יוצא כמו שהוא לא היה מתקבל כלל למטה בהשתלשלות העולמות. על כן הוצרך לעשות ע"ב גשרים להיות בא אור החסד הזה בהתחלקות לע"ב חלקי החסד קטנים, שיצומצם אור החסד וירד מעט מעט ולא בשטף.

ונקרא "גשרים", כי הוא על דרך הגשר שעושין על נהר בנין חדרים קטנים זה ליד זה ועליהם נסרים, והמים עוברים בהם על פי מדידה וקצבה בלבד ובצמצומם הרבה. אם לא בנין החדרים הללו היו המים שוטפים בשטף רב את הארץ, וע"י החדרים הם עוברים בצמצום מעט מעט כפי המדה הצריכה.

והיינו, שם ע"ב עצמו הוא כלי הגבורה, ופנימיותו (ה"אור" שבו) הוא חסד.

הורדת השכל לתלמיד

אור החסד בכלי הגבורה הוא כשרב רוצה להשפיע שכל מסויים לתלמיד שאינו בערכו באופן שהתלמיד יבין את כל העניין בשלימותו, מוכרח הוא תחילה לחלק שכלו לחלקים ואותיות (שהוא בחינת גבורה). והיינו, ה"אור" (התכלית והמכוון) הוא "חסד", אבל ה"כלי" (הדרך איך להשפיע) היא "גבורה.

ואילו אור הגבורה בכלי החסד הוא, כשברור לרב שבפעם אחד (מחמת גדלות השכל) לא יוכל התלמיד לקבל את כולו (גם אם יחלק את השכל לחלקים ואותיות), ועל כן מלביש לו את השכל בהאותיות בקיצור והוא בחינת גבורה שהוא צמצום (כי עיקר כוונתו הוא לצמצם). אך זה בעצמו שמסביר לו דרך צמצום הוא כדי שיכול לקבל כי אי אפשר לו לקבל זולת באופן זה וזהו הנקרא אור הגבורה בכלי החסד (חסד שבגבורה).

ידיים העליונים

כתיב "מקדש ה' כוננו ידיך" ומבואר בכתבי האר"י ז"ל שבחינת ה"ידים העליונים" הן כוננו למקדש ה', שעניינן הוא לעשות בחינת כלי.

וביאור הדברים, כי הנה יד הוא בכל מקום בחינת חסד, שהיד היא פשוטה לחלק צדקה, ועיקר פעולת והמשכת החסד היא ביד דוקא. ואמנם, הנה בלי האצבעות שבסוף היד אי אפשר היה לאחוז במטבע ולתת את הצדקה. ושורש ענינן של חמש האצבעות המחלקות את פעולת החסד לחלקים רבים היא גבורה שבחסד. דהיינו, אף על פי שהתחלקות זאת היא בחינת גבורה וצימצום (לחלק לחלקים קטנים) הנה מכל מקום הוא עיקר פעולת החסד כדי שיתקבל במקבלים (כי בלתי התחלקות הפעולה ובהמשכה לא היה מתקבל במקבלים).

גבורות גשמים

עניין נוסף בו רואים את אור הגבורה בכלי החסד הוא הגשמים שיורדים טיפין טיפין, ונקרא "גבורות גשמים".

ירידת הגשמים היא בגבורה (בהתחלקות וצימצום לחלקים קטנים), אך מצד שני הרי הגשמים הם "ברכה". והענין הוא, שע"י התחלקות הזאת לטיפין טיפין תתקבל שפע הגשם בחלקי הארץ ותרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו'. וכמו שפירשו רז"ל את הפסוק "ודרך לחזיז קולות": "הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות". ונמצא מובן, שהתחלקות זאת הוא עיקר החסד כדי שיתקבל במקבל

התכללות המידות ממשיכה את העצמות

במקומות רבים מספור בחסידות מבואר שגילוי העצמות מביא להתכללות ואחדות של שני הקוים המנוגדים דחסד וגבורה. אך בכמה מקומות מבואר שכן הוא גם לאידך גיסא: שע"י שבירת החומריות דיצר הרע ונפש הבהמית נעשה התכללות דחסד וגבורה, ונמשך ע"י זה מבחינת עצמות אין סוף – קדמונו של עולם.

אור
אור אין סוף
אור · אור אין סוף - המושג · אור אין סוף - מדריגות שבו · אור אין סוף - ספירות שבו · אור אין סוף - קוים שבו · אור אין סוף - הרמז למציאותו בחז"ל · אור אין סוף - הרצון לעולמות שבו
המאורות, ומקורות אור
אור החמה · אור הלבנה · אור הכוכבים · אור האבוקה ·אור הנר ·אור היום · אור שבעת הימים
עניינים שונים באור (לפי א-ב)
אור (בהירות) · אור בהיר · אור הדולק · אור הכלול · אור המאיר · אור הסובב ואור הממלא · אור הסובב כל עלמין · אור הממלא כל עלמין · אור המשפיע ואור המקבל · אור המשפיע · אור המתנוצץ · אור הנכפל · אור המתפשט · אור הנשמה דבי"ע · אור העולה על כולנה · אור הקו · אור השורף · אור השחר · אור זרוע לצדיק · אור חדש · אור הוי' · אור ישר · אור חוזר · אור ישראל · אור מים רקיע · אור מקיף · אור "נוגה" · אור עולם · אור פניך · אורות פשוטים · אור פנימי · אור קדמאה · אור קדמון · אור של תולדה · אור שנברא ביום הראשון · אורה של ירושלים · אורות שנבראו קודם בריאת העולם · אורו של משיח
אור ביחס לעניין אחר
אור - ביחס לאויר · אור - ביחס להארה · אור - ביחס לאורה · אור - ביחס לחושך · אור - ביחס לחיות · אור - ביחס ליום · אור - ביחס לכח · אורות דספירות - ביחס לכלים · אור - ביחס לרז · אור - ביחס לשלמה · אור - ביחס לשם · אור - ביחס לשמים · אור - ביחס לשפע · אורה - ביחס לששון ויקר · אורות דספירות - פשיטותם וציורם
שונות
אור השמש בשמש · אור וזיו · אור חיות וכח · אור לארבעה עשר · אור מים רקיע · אורות מתחלפים · התעבות האורות · ביטול האור למאור