שמואל וינברג
| שמואל וינברג סלונים | |
|---|---|
 קברו של רבי שמואל מסלונים בוורשה | |
| ה"דברי שמואל" | |
| לידה | תר"י |
| פטירה | י"ט שבט תרע"ו |
| ורשה | |
| השתייכות | סלונים |
| חיבוריו | דברי שמואל |
רבי שמואל וינברג מסלונים (תר"י - י"ט בשבט תרע"ו), מכונה הדברי שמואל על שם ספרו או הפאטער (=הדוד, כפי שהיה מכנהו אחיינו האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השלישי)). היה האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות סלונים. עמד בראשה החל משנת תקצ"ג ועד לפטירתו בשנת תרע"ו.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לרב יחיאל מיכל אהרן, בנו של מייסד חסידות סלונים רבי אברהם וינברג. בילדותו ביקר אצל רבי משה מקוברין בשנה האחרונה לחייו. את עיקר דרכו ומשנתו רכש אצל סביו מייסד חסידות סלונים. עם זאת הרבה לנסוע אל אדמו"רי דורו, בהם רבי חיים הלברשטאם מצאנז אצלו שהה תקופה ארוכה ורבי דוד משה פרידמן מטשורטקוב.
נמנה בין מנהיגי דורו וניהל פעילות עניפה בענייני הציבור. ניהל יחד עם החפץ חיים קרן כספים שתמכה בהקמת תלמודי תורה ומקוואות. השתתף בהקמת ארגון "כנסת ישראל", פעל להקמת תנועת "מחזיקי הדת" שהתנהלה תחת שם זה עד להקמת תנועת אגודת ישראל שאף בהקמתה היה שותף מלא[1]. בפעילותו העניפה עמד בקשר מתמיד עם רבי חיים מבריסק, החפץ חיים, הגדול ממינסק, אדמו"ר הרש"ב, האמרי אמת ועוד רבים. בקשריו עם אדמו"רי ורבני דורו השתמש רבות עם שליחו בן אחיו רבי אברהם וינברג (השלישי) שהפך בעצמו לימים כאדמו"ר מסלונים.
כדרכם של אדמו"רי חסידות סלונים עמד בקשר הדוק עם היישוב החסידי בארץ ישראל ותמך בהם בכל כוחו. בצעירותו ביקר פעמיים בארץ. עמד בנשיאות כולל רייסין שתמך במאות משפחות שגרו בטבריה, צפת וירושלים והתרים עבורו כספים רבים. בשנת תר"ס פעל להקמת ישיבת אור תורה על ידי חסידו הרב משה קליערס רבה האשכנזי של העיר.
נפטר בי"ט בשבט תרע"ו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בעת שהותו בוורשה לצורכי רפואה, ובשל קשיי ההתניידות בעת מלחמה נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה.
חלק משיחותיו ודברי תורתו הודפסו בספר "דברי שמואל".
קשריו עם אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – אסיפת הרבנים עת"ר |
רבי שמואל מסלונים היה פעיל מאוד בנושאי שמירת היהדות, יחד עם ידידו הרב יוסף שליפר מסלונים. כבר בשלהי חורף תר"ס שלחו השניים אל אדמו"ר הרש"ב שליח מיוחד לדון בדבר חיזוק הדת.
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב פונה אליו בשורות הבאות בתארים נדירים ביותר שלא נמצא כדוגמתם באגרותיו[2]: " כבוד הרב הקדוש המפורסם שלשלת היוחסין מגזע אראלים ותרשישים דורש טובת עמו בכל לב ובכל נפש בנש"ק (=בנן של קדושים) כש"ת (=כבוד שם תפארתו) מוהר"ר שמואל שליט"א ".
ומתבטא אודותיו [3]:" הרב מסלאנים... עוסק... בדבר החזקת הדת אשר נחיצות הדבר גדול מאד והרבה רבנים נתעוררו בזה בחוזק ".
בשעה שהמשכילים והציונים התחילו את מלחמתם ביהדות, נוסדה בשנת תרס"ב בכוחות משותפים, לשכה מיוחדת בקאוונא בשם מחזיקי הדת. בין העומדים בראשה היו ר' יעקב ליפשיץ והר"ז לאנדע. בעתונות החילונית כונתה בשם "הלשכה השחורה". בשלבי הקמת החברה הגיע רבי שמואל מסלונים בעצמו אל אדמו"ר הרש"ב לדון בדבר יסוד ועד 'מחזיקי הדת'[4].
אדמו"ר הרש"ב השתדל להביא לידי אספת רבנים רשמית בו ידובר על אופני חיזוק הדת. תשע שנים השתדל בנושא במאמצים גדולים, ובמכתבים בחודש אייר תרס"ט הגיע הדבר לפועל. על אסיפה זו כותב אדמו"ר הריי"צ[5] "האסיפה הכבירה בוילנא, אשר זה כמאה שנה לא הייתה אסיפה כזאת".
אדמו"ר הרש"ב פעל בהתאם ועמד בקשר ישיר עם הלשכה הזאת, ובקיץ תרס"ט שהה אצלם משך זמן שליח רבנו, ר' אליעזר משה מאדייעווסקי. לשכה זו נוהלה בראשות האדמו"ר רבי שמואל וויינברג ועמו הרב יוסף שליפר מסלונים.
באותה שעה נקראה אספה רשמית של הרבנים מטעם, על ידי מ. קרעבס, הרב מטעם במושבות פלך חרסון. האספה הייתה מאושרת על ידי שר הפנים והתקיימה בניקולייב בב' אייר והשתתפו בה 25 רבנים מטעם. פחד נפל על העדה הדתית ברוסיה, שמא יקובלו באספה זאת החלטות המנגדות לדת ויתאשרו על ידי הממשלה.
האסיפה[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי שמואל וויינברג מסלונים והרב יוסף שליפר מסלונים שלחו מיד שליח מיוחד אל אדמו"ר הרש"ב, עם מכתבים המתארים את המצב. האדמו"ר מסלונים כותב במכתבו: "בהגיע שמועה מבהילה ש'הרב מטעם' הידוע נוסף גם הוא על שונאינו, ורוצה לעקור את הכל, הרחמן יסכל מחשבתם ויפר עצתם, אצנו וחשנו לזרז נטיעתו בעיום טוב, להנות עצה ותושיה חות דעתו הקדושה, ושיהיו נמנים בראש הקרואים לדבר מצווה יקרה כזאת, כי רבה היא, ורבים מהצדיקים שליט"א ובראשם הרה"ק אדמו"ר שליט"א מטשארקאב נתקשרו בהכנסייה לשם שמים בכל לבבם ונפשם".
אדמו"ר הרש"ב הסכים לאסיפה בהשתתפות עם הגאון רבי חיים מבריסק שהחליט לעשות אסיפה גדולה. לאחר נסיונות שונים במשך מספר שנים מול התנגדויות מצד המשכילים התקיימה האסיפה לבסוף, בהשתתפות 20 גדולי ישראל מכל החוגים והמפלגות, ביניהם הגאון רבי חיים מבריסק, הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי, האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, ועוד. תוצאות האסיפה הברוכות הועילו מאוד[6]
ממשיכי דרכו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר פטירת רבי שמואל בשנת תרע"ו שימשו שני בניו כאדמו"רים.
- הבכור, רבי יששכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער אלטערער", כלומר המבוגר) כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע העשיל וינברג, אשר עלה ארצה בשנת תרצ"ה (1935) והתיישב בתל אביב.
- הבן הצעיר רבי אברהם וינברג (השני) שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בעיירה ברנוביץ'. הקים שם מרכז חסידי גדול שכלל גם את ישיבת תורת חסד.
| הקודם: האדמו"ר רבי אברהם וינברג (הראשון) מסלונים |
אדמו"רי סלונים תר"י - י"ט בשבט תרע"ו |
הבא: האדמו"ר רבי יששכר לייב וינברג מסלונים והאדמו"ר רבי אברהם וינברג (השני) מסלונים |
הערות שוליים
- ↑ בספר "ומעיין מבית ה'" כותב אדמו"ר הרש"ב באגרת משנת תרס"ב: "בטח נודע לו דבר ההתעוררות בעין חברת מחזיקי הדת, לייסד במדינתנו, אשר המתעסק בזה הוא הרבי דסלאנים"
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב, כרך ג, עמ' שסג
- ↑ שם עמ' שמא; וראה גם 'נשיאי חב"ד ובני דורם' [אה"ק תשל"ב] עמ' 93-91
- ↑ אגרות קודש חלק ג' עמ' 20
- ↑ אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ חלק א' כח.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ד' עמ' 16 - 24.