ארבעה שומרים
ארבעה שומרים (מקורות עיקריים) | |
---|---|
מקרא | פרשת משפטים: שומר חינם - כב, ו-ח. שומר שכר - כב, ט-יב. שוכר - כב, יד. שואל - כב, יג-יד. |
תלמוד בבלי | בבא מציעא לג, ב. מד, א. צג, א. צט, ב. |
שולחן ערוך | שומר חינם ושומר שכר - חושן משפט סימן רצא-שה.
שוכר - חושן משפט סימן שז-שיט. שואל - חושן משפט סימן שלט-שמז. |
ספרי מניין המצוות | ספר המצוות להרמב"ם מצוות עשה מצוות רמב-רמד. ספר החינוך נז-ס, רכה-רכו. |
שיחות | לקוטי שיחות חלק ל"א משפטים שיחה א'. לקו"ש חט"ז ע' 399.
[שיחות קודש תשל"ב שמיני אות ז https://drive.google.com/file/d/15XtxKcLUI56iSmHmuQEhplh_znaV3mFZ/view]. התוועדויות תשמ"ז ח"א ע' 598, ח"ב ע' 58. |
ארבעה שומרים הם ארבעה סוגי שומרים על חפץ חבירו, והם א. שומר חינם, ב. שומר שכר, ג. שוכר, וד. השוכר.
ויש להם דינים שונים בהתחייבות שלהם על הפיקדון למפקיד במקרה שנגנב או נאנס וכיוצא בזה.
שומר חינם: הוא עושה טובה ושומר את הפיקדון למפקיד בחינם. דינו הוא שפטור כמעט בכול מקרה של נזק לפקדון, למעט פשיעה.
שומר שכר: שומר הגובה תשלום על שמירת הפיקדון ולכן לוקח אחריות במקרים של גניבה ואבידה אך פטור במקרה של אונס.
שוכר: משלם כסף לבעל הפקדון על מנת להשתמש בו - אז מותר לו להשתמש בפקדון, ולגבי התחייבות תשלומיו ישנו מחלוקת אם דינו כשומר שכר או כשואל.
שואל: חברו עושה לו טובה שמשאיל לו החפץ ולכן חייב להחזיר את הפיקדון בכל מרקרה אפילו אם מת. חוץ אם שהפקדון ניזוק מחמת המלאכה (כדרך השימוש בו) שפטור, כי גם בבית המשאיל היה זה קורה וגם אם השאיל את בעל הפיקדון יחד עם חפץ הפיקדון.
בכל מקרה כאשר ניזוק הפיקדון, גם במקרה שהשומר פטור, השומר חייב להשבע קודם שהוא לא פשע בפיקדון ושלא שלח יד בפיקדון (שאז הוא מתחייב בתשלום עליו שנעשה כגנב).
שמירת הפיקדון[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפנימיות הענינים בנפש האדם, עניין שמירת הפיקדון הוא הצורך לשמור על ניצוץ האלוקי שבנפשו שנמסר לנו.
השמירה היא על ידי לימוד התורה. כמאמר רז"ל "שמור" זה משנה, כלומר, כשיש לאדם התעוררות אור אהבה לה', יש להזהר שלא תאבד, על ידי לימוד התורה (כי בתורה גנוז האור של יום הראשון, כמבואר בדברי חז"ל במדרש, "וירא אלקים כי טוב" והיכן גנזו, בתורה).
כשהאדם לא שומר על הפיקדון הזה, הוא בעצם פושע בניצוץ האלוקי שמצוי בתוכו, ואז הניצוץ יכול להתפשט מהמקום שבו הוא אמור להיות, ולעבור למקום אחר.
הצעד לתיקון הפשיעה הוא מחילה, שהיא בעצם גילוי הרצון הפנימי של האדם כלפי חבירו. כמו שכאשר אדם נמצא ברוגז עם חבירו, הוא מסלק את רצונו ממנו, כלומר הוא מנתק את הקשר הפנימי. אך כשיש פשרה ופיוס, הרצון מתגלה מחדש. כך גם בהקשר של שמירת הפיקדון – כאשר הניצוץ האלוקי נשכח או מאבד, התיקון הוא בגילוי מחדש של הרצון הפנימי והתחברות מחודשת אל האור האלוקי שנמסר לנו.
שהוא על ידי אתערותא דלתתא בתשובה מעומק הלב, שזה מגלה את העומק שלמעלה מהשתלשלות[1].
החילוק בין הארבעה שומרים בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעבודת ה', יש חילוקי דרגות במידה בה הוא פועל ולמה הוא פועל. כל אחד מארבעת השומרים מייצג סוג עבודה שונה, ובמהותם, הם משליכים על איך האדם מקיים את תפקידו בעשיית דירה לו יתברך בתחתונים. כל עבודה יכולה להיות מקוונת לשם מטרה מסוימת, ודרגת השלמות שלה תלויה בכוונה ובמניע מאחוריה.
שומר חינם – עבודה מאהבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
העבודה המושלמת ביותר היא של שומר חינם, כלומר, עבודה לשם שמיים בלבד, מתוך אהבה טהורה, ללא שום ציפייה לתמורה – לא שכר גשמי ולא שכר רוחני. זו עבודה של שלמות מוחלטת, שבה האדם קשור לאהבת ה' באופן תמידי, ושוקע בה בכל מעשיו. שומר חינם לא מתחשב בכלל בהנאה אישית או בתועלת כלשהי מעבר לעובדה שהוא מבצע את רצון ה' מתוך אהבה ותשוקה פנימית.
שואל – עבודה לשם טובת הנאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
שואל כל הנאה שלו, ומסמל את האדם העובד את ה' למען תמורה מסוימת, שכר רוחני או גשמי. כאן מדובר על עבודה שבה יש עניין במטרה הסופית, אך עם מניע של קבלת טובת הנאה כלשהי, לא בהכרח גשמית, אך בהחלט עם מידה של ציפייה לשכר. עבודה כזו היא לא לשם שמיים, אך יש בה רצון להשיג תוצאה חיובית שתתואם לערכים או לתועלת מסוימת.
ביניהם – שומר שכר, ושוכר[עריכה | עריכת קוד מקור]
שוכר מציין עבודה שבה אדם מתמסר ומסכים לעבודה בתמורה לשכר, אך אין זה רק מתוך רצון לקבל את השכר. שוכר הוא אדם שמעוניין לשמור על שלמות העבודה מתוך תודעה של חובה – הוא עובד כדי לבצע את המשימה והמשמעות שלה, אך הוא גם מצפה שיתוגמל עבור מאמציו. העבודה במקרה זה לא בהכרח נעשית לשם שמיים, אלא יש בה גם אלמנט של תמורה שמובילה את האדם להתמסר למשימה מתוך מטרה אישית.
והחילוק ביניהם היא, מהו העיקר הדבר הגשמי, אלא שיש גם שכר - שומר שכר. או שהעיקר היא המציאות שלו - שוכר.
כל הסוגים הם על פי תורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
החילוק בין הארבעה טמון בכוונה ובמהות של העבודה. שומר חינם מייצג את השאיפה המוחלטת לשלמות – עבודה מתוך אהבה טהורה, ללא כל ציפייה לתועלת אישית. זהו מודל העבודה לשם שמיים המושלם. כל אחד מהמדרגים הנמוכים יותר מבטא סוגים שונים של עבודה שבהן יש מידה של ציפייה או רצון לקבל תמורה – רוחנית או גשמית. כל אחד מארבעת סוגי השמירה מייצג אופן שונה על עבודת ה' על פי תורה, כי הרי לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, רק שהאדם דרוש להשתדל לבוא לשלימות העבודה, שלא איכפת לו מהמציאות האישי שלו, ורק הממשלח, והתכלית לעשות לו יתברך דירה בתחתונים[2].
השוכר[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא בבבא מציעא (צג, א) נאמר: "מאן תנא ארבעה שומרים? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רבי מאיר היא". רב נחמן מציין כי רבי מאיר הוא התנא הסבור שישנם ארבעה שומרים, בעוד רבא שואל את רב נחמן אם יש מישהו שלדבריו אין ארבעה שומרים. הסברו של רב נחמן הוא כי המחלוקת נוגעת להבחנה בין שוכר כנושא שכר לבין שוכר כמשלם כמשכיר.
שיטת רבי מאיר ורבי יהודה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהמשך הגמרא, נדרש ההסבר של רבי מאיר, הטוען שיש ארבעה שומרים, תוך הבחנה יסודית בין שוכר כנושא שכר לבין שוכר כמשלם כמשכיר. לשיטתו, שוכר נחשב לשומר שונה משאר השומרים, ולכן יש מקום להחיל את המונח ארבעה שומרים. בניגוד לכך, רבי יהודה טוען כי השוכר הוא שומר חינם, וכך ישנם רק שלושה סוגי שומרים.
הסבר רש"י[עריכה | עריכת קוד מקור]
רש"י מפרש את דברי הגמרא בהסבר נוסף: לשיטת רבי יהודה, השוכר לא מקבל שכר על שמירת החפץ, אלא על הכסף שהוא משלם, ולכן הוא נחשב לשומר חינם, ולא שומר בתשלום. לפיכך, ישנם רק שלושה סוגי שומרים ולא ארבעה.
הביאור החסידי[עריכה | עריכת קוד מקור]
השל"ה (רבי ישעיה הורוביץ) מציע ביאור חסידי לדינמיקה של ארבעה שומרים בהקשר של עבודת האדם. לפי תורת החסידות, בני ישראל הם שומרים על העולם, כפי שנאמר "וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן-עֵדֶן, לַעֲבֹדָה וּלְשָׁמְרָה". כל אחד מהשומרים מייצג את הדרך בה האדם מקיים את מצוות ה' ומקשר את עצמו עם העולם.
שומר חינם הוא מי שעובד את ה' מתוך אהבה, ללא רצון לקבל שכר, בעוד שומר שכר פועל מתוך רצון לקבל שכר על פעולתו. השואל, אם כי נראה שהוא מקבל את כל ההנאה מעבודתו, למעשה מייצג את האדם העובד את ה' מתוך הבנה שהוא מקבל את כל מחסורו כמתנת ה' ולכן מחויב להחזיר את חלקו בעולם על ידי קיום התורה והמצוות.
העבודה מתוך אהבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
השל"ה מסביר גם כי בשלב מסוים, כל ארבעת השומרים – גם השואל וגם השוכר – יכולים להגיע למדרגת עבודה מתוך אהבה, כלומר מתוך רצון לאהוב את ה' ולפעול אך ורק מתוך כוונה לשם שמיים. הכוונה היא כי למרות שכל אחד מהם עשוי להתחיל לעבוד מתוך רצון לקבל שכר או הנאה אישית, בסופו של תהליך כולם יכולים להגיע למדרגה של עבודה מתוך אהבת ה' וכך להפוך את פעולתם לתוצאה של עבודה רוחנית טהורה.
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
הדיון על ארבעה שומרים מצביע על המורכבות בהבנת סוגי השומרים וההבדלים ביניהם, הן בהקשר הלכתי והן בהקשר הרוחני. תורת החסידות מעניקה לפרשנות זו מימד נוסף, בו כל שומר – גם אם הוא שוכר או שואל – יכול להגיע לתכלית של עבודה רוחנית מתוך אהבה. בסופו של תהליך, כל השומרים יגיעו למדרגה של עבודה מאהבה, בה הם פועלים לשם שמיים מתוך זיקה עמוקה לה' ולקיום מצוותיו[3].