14,699
עריכות
קרבן פסח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – " ירושלים " ב־" ירושלים "
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – " ירושלים " ב־" ירושלים ") |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
שיחתו המפתיעה של הרבי עוררה הדים רחבים ביותר. באותה שיחה מוגהת, קבע הרבי מסמרות "לפי עניות דעתי יש להימנע ולא להיות בי"ד באייר בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים". אמנם באותה שיחת קודש התייחס הרבי אך ורק לעניין של פסח שני, כיון שלעניין פסח ראשון של אותה שנה, הנושא כבר היה ‘אבוד'. בשיחתו הארוכה והמקיפה הגיע הרבי למסקנה כי גם פסח שני מקריבין בטומאה, וממילא נוצרת בעיה הלכתית - כיצד מותר להיות בירושלים ב[[י"ד אייר|י"ד באייר]] מבלי להקריב קרבן פסח, כאשר ברור שאם ישנו חיוב ולמרות זאת אין מקריבין - הרי העונש הוא כרת! | שיחתו המפתיעה של הרבי עוררה הדים רחבים ביותר. באותה שיחה מוגהת, קבע הרבי מסמרות "לפי עניות דעתי יש להימנע ולא להיות בי"ד באייר בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים". אמנם באותה שיחת קודש התייחס הרבי אך ורק לעניין של פסח שני, כיון שלעניין פסח ראשון של אותה שנה, הנושא כבר היה ‘אבוד'. בשיחתו הארוכה והמקיפה הגיע הרבי למסקנה כי גם פסח שני מקריבין בטומאה, וממילא נוצרת בעיה הלכתית - כיצד מותר להיות בירושלים ב[[י"ד אייר|י"ד באייר]] מבלי להקריב קרבן פסח, כאשר ברור שאם ישנו חיוב ולמרות זאת אין מקריבין - הרי העונש הוא כרת! | ||
המסקנה הברורה של הרבי הייתה שצריך לצאת מתוך ירושלים בפסח שני "ומכל שכן שלא לנסוע לירושלים ת"ו לי"ד אייר, ואפילו אם תמצא לומר שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו'". בהגהה לאותה שיחה מוסיף הרבי כי כמובן כל מה שדיבר על פסח שני נוגע כמובן בפשטות גם לפסח ראשון. | המסקנה הברורה של הרבי הייתה שצריך לצאת מתוך [[ירושלים]] בפסח שני "ומכל שכן שלא לנסוע לירושלים ת"ו לי"ד אייר, ואפילו אם תמצא לומר שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו'". בהגהה לאותה שיחה מוסיף הרבי כי כמובן כל מה שדיבר על פסח שני נוגע כמובן בפשטות גם לפסח ראשון. | ||
== מה היה בכל הדורות למן החורבן ועד הנה?== | == מה היה בכל הדורות למן החורבן ועד הנה?== | ||
| שורה 73: | שורה 73: | ||
הרבי קובע בבירור, כי מאז "היום השביעי" [כלומר למחרת סיום מלחמת ששת הימים] מנהיגי ישראל רוצים למסור את הר הבית וירושלים לידי הערבים, ועל כן ממילא אין יד ישראל תקיפה. בכך הרבי לא רק שביטל את ההוראה, אלא באהבת ישראל העצומה שלו הוא הציל למפרע את כל האלפים שהיו צריכים לצאת במשך השנים ולא יצאו, בנמקו כי "כבר מאז ‘היום השביעי' אומרים הם לאדום "אחי הוא... ויעלהו". | הרבי קובע בבירור, כי מאז "היום השביעי" [כלומר למחרת סיום מלחמת ששת הימים] מנהיגי ישראל רוצים למסור את הר הבית וירושלים לידי הערבים, ועל כן ממילא אין יד ישראל תקיפה. בכך הרבי לא רק שביטל את ההוראה, אלא באהבת ישראל העצומה שלו הוא הציל למפרע את כל האלפים שהיו צריכים לצאת במשך השנים ולא יצאו, בנמקו כי "כבר מאז ‘היום השביעי' אומרים הם לאדום "אחי הוא... ויעלהו". | ||
הרב [[טוביה בלוי]]: "רק בשנת [[תשל"ה]], כאשר כבר היה ברור למעלה מכל ספק, כי יד ישראל לא תקיפה - כפי ש[[הרבי]] כתב לזוין ש"כעת מתברר שהחל מ'ביום השביעי', כלומר מיד לאחר ששת הימים, הם רוצים למסור ר"ל שטחים ואת ירושלים עיה"ק", רק אז הרבי הורה להפסיק לצאת. הרבי למעשה הודיע כי כבר למפרע לא היה צריך לצאת, כיון שהתברר כי זו אכן הייתה כוונתם של המנהיגים מיד לאחר המלחמה. אבל כל זמן שהיה מדובר עדיין בגדר של יד ישראל תקיפה, הרבי הורה לצאת...". | הרב [[טוביה בלוי]]: "רק בשנת [[תשל"ה]], כאשר כבר היה ברור למעלה מכל ספק, כי יד ישראל לא תקיפה - כפי ש[[הרבי]] כתב לזוין ש"כעת מתברר שהחל מ'ביום השביעי', כלומר מיד לאחר ששת הימים, הם רוצים למסור ר"ל שטחים ואת [[ירושלים]] עיה"ק", רק אז הרבי הורה להפסיק לצאת. הרבי למעשה הודיע כי כבר למפרע לא היה צריך לצאת, כיון שהתברר כי זו אכן הייתה כוונתם של המנהיגים מיד לאחר המלחמה. אבל כל זמן שהיה מדובר עדיין בגדר של יד ישראל תקיפה, הרבי הורה לצאת...". | ||
הרב בערל וואלס זוכר היטב את אותם ימים שהיו יוצאים מחוץ ל[[ירושלים]]. "מידי שנה, לקראת חג הפסח, היו השטיבלאך ‘מתחממים' בדיונים שסבבו סביב נושא היציאה. עשרות מ[[אנ"ש]] היו יוצאים בקביעות. מי שחרד לדבריו של [[הרבי]], הבין שצריך לצאת, למרות שזו לא הייתה הוראה בפרסום ניכר, וכפי שהרבי עצמו התבטא "מה טוב שהנמצאים בפנים - יצאו". אני זוכר שהיינו מחשבים את הדקות שלפני הכניסה לירושלים, כדי לבדוק שאכן אין עוד שהות להקריב קרבן פסח, ורק אז היינו נכנסים רגלית בחזרה לירושלים. | הרב בערל וואלס זוכר היטב את אותם ימים שהיו יוצאים מחוץ ל[[ירושלים]]. "מידי שנה, לקראת חג הפסח, היו השטיבלאך ‘מתחממים' בדיונים שסבבו סביב נושא היציאה. עשרות מ[[אנ"ש]] היו יוצאים בקביעות. מי שחרד לדבריו של [[הרבי]], הבין שצריך לצאת, למרות שזו לא הייתה הוראה בפרסום ניכר, וכפי שהרבי עצמו התבטא "מה טוב שהנמצאים בפנים - יצאו". אני זוכר שהיינו מחשבים את הדקות שלפני הכניסה לירושלים, כדי לבדוק שאכן אין עוד שהות להקריב קרבן פסח, ורק אז היינו נכנסים רגלית בחזרה לירושלים. | ||