1,055
עריכות
קרבן פסח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "יה"ר" ב־"יהי רצון") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
== פסח בזמן הזה == | == פסח בזמן הזה == | ||
מידי שנה בשנה, בערב חג הפסח, כאשר ההכנות הקדחתניות לליל הסדר בעיצומן, היו יוצאים עשרות רבות של אנ"ש | מידי שנה בשנה, בערב חג הפסח, כאשר ההכנות הקדחתניות לליל הסדר בעיצומן, היו יוצאים עשרות רבות של [[אנ"ש]] וה[[תמימים]] עוזבים את ביתם שב[[ירושלים]] עיר הקודש, ומרחיקים נדוד, לכל מקום מתקבל על הדעת - מלבד [[ירושלים]]. | ||
מנהג זה החל בערב חג הפסח [[תשכ"ט]], הפסח השני שלאחר מלחמת ששת הימים, בהוראתו המפורשת של הרבי. | מנהג זה החל בערב [[חג הפסח]] [[תשכ"ט]], הפסח השני שלאחר מלחמת ששת הימים, בהוראתו המפורשת של [[הרבי]]. | ||
מקורה של הוראה זו נובעת מכך שקרבן חג הפסח - בניגוד לכל שאר הקרבנות שהקריבו במקדש - מותר להקריבו בטומאה אם רוב (או כל) עם ישראל נמצא | מקורה של הוראה זו נובעת מכך שקרבן חג הפסח - בניגוד לכל שאר הקרבנות שהקריבו במקדש - מותר להקריבו בטומאה אם רוב (או כל) עם ישראל נמצא ב[[טומאה]]. כיון שבזמן הגלות נמצא כל עם ישראל בטומאה, הרי אין כל מניעה, לכאורה, לעלות ולהקריב את קרבן חג הפסח כפי שעשו בזמן ש[[בית המקדש]] עמד על מכונו ותפארתו. | ||
היחיד מכל רבני ישראל, כולל גדולי הפוסקים, שעורר על העניין - הוא הרבי. | היחיד מכל רבני ישראל, כולל גדולי הפוסקים, שעורר על העניין - הוא [[הרבי]]. | ||
== פולמוס הלכתי רחב == | == פולמוס הלכתי רחב == | ||
כאמור, הפולמוס ההלכתי החל לאחר מלחמת ששת הימים. כעת, כשיד ישראל תקיפה והר הבית נשלט בידי יהודים, עלו בבת אחת כל האספקטים ההלכתיים בנוגע להקרבת קרבן פסח בטומאה. כל הפוסקים, ובראשם ה[[רמב"ם]], מסכימים כי אף על פי שאין בית המקדש קיים, הרי מקריבין קרבן פסח. לנוכח הבעיה כי אין נביא שיקבע את מקומו המדויק של המזבח, סוברים הפוסקים שלמרות זאת הדבר אינו מעכב ואפשר להקריב קרבן פסח. | כאמור, הפולמוס ההלכתי החל לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. כעת, כשיד ישראל תקיפה והר הבית נשלט בידי יהודים, עלו בבת אחת כל האספקטים ההלכתיים בנוגע להקרבת קרבן פסח בטומאה. כל הפוסקים, ובראשם ה[[רמב"ם]], מסכימים כי אף על פי שאין בית המקדש קיים, הרי מקריבין קרבן פסח. לנוכח הבעיה כי אין [[נביא]] שיקבע את מקומו המדויק של המזבח, סוברים הפוסקים שלמרות זאת הדבר אינו מעכב ואפשר להקריב קרבן פסח. | ||
הדיון ההלכתי היה מרתק ומפליא. לא מעט בירורי הלכה וספרים יצאו בעניין הזה. היו שגרסו כי צריך להקריב קרבן בכל מחיר ובכל תנאי, כאשר מנגד, ציבור של אלפי יהודים יראי שמים לא התייחס לנושא חמור זה שאיסור כרת רובץ לפתחו. גם אלו שדגלו בהקרבת [[קרבן פסח]] בכל מחיר, לא ענו על הצורך הבסיסי בשעה שלדאבוננו לא נותנים להקריב קרבן פסח בזה הזמן, וברור כי אם אפשר להקריב (ולא מקריבים בפועל) הרי שיש איסור בהימצאות בתחומי ירושלים, כיון שמי שנמצא "בדרך רחוקה", אף הוא פטור מהקרבת הקרבן. | הדיון ההלכתי היה מרתק ומפליא. לא מעט בירורי הלכה וספרים יצאו בעניין הזה. היו שגרסו כי צריך להקריב קרבן בכל מחיר ובכל תנאי, כאשר מנגד, ציבור של אלפי יהודים יראי שמים לא התייחס לנושא חמור זה שאיסור כרת רובץ לפתחו. גם אלו שדגלו בהקרבת [[קרבן פסח]] בכל מחיר, לא ענו על הצורך הבסיסי בשעה שלדאבוננו לא נותנים להקריב קרבן פסח בזה הזמן, וברור כי אם אפשר להקריב (ולא מקריבים בפועל) הרי שיש איסור בהימצאות בתחומי ירושלים, כיון שמי שנמצא "בדרך רחוקה", אף הוא פטור מהקרבת הקרבן. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
כמו בכל עניין ודבר, חוות הדעת ההלכתית הטהורה, היא נר לרגליו של הרבי, כך גם את הנושא הזה נבחן אצל הרבי במשקפיים הלכתיות טהורות. | כמו בכל עניין ודבר, חוות הדעת ההלכתית הטהורה, היא נר לרגליו של הרבי, כך גם את הנושא הזה נבחן אצל הרבי במשקפיים הלכתיות טהורות. | ||
בשיחת אחרון של [[פסח]] [[תשכ"ח]], הפתיע הרבי בביאור הלכתי ארוך בנושא קרבן פסח בזמן הזה, לאחר מלחמת ששת הימים. הרבי קישר זאת לא רק לגבי חג הפסח, אלא גם בנוגע | בשיחת אחרון של [[פסח]] [[תשכ"ח]], הפתיע הרבי בביאור הלכתי ארוך בנושא קרבן פסח בזמן הזה, לאחר מלחמת ששת הימים. הרבי קישר זאת לא רק לגבי חג הפסח, אלא גם בנוגע ל[[פסח שני]] - שהרי מי שלא הקריב בפסח ראשון, מצווה לעשות זאת ב[[פסח שני]]. | ||
שיחתו המפתיעה של הרבי עוררה הדים רחבים ביותר. באותה שיחה מוגהת, קבע הרבי מסמרות "לפי עניות דעתי יש להימנע ולא להיות בי"ד באייר בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים". אמנם באותה שיחת קודש התייחס הרבי אך ורק לעניין של פסח שני, כיון שלעניין פסח ראשון של אותה שנה, הנושא כבר היה ‘אבוד'. בשיחתו הארוכה והמקיפה הגיע הרבי למסקנה כי גם פסח שני מקריבין בטומאה, וממילא נוצרת בעיה הלכתית - כיצד מותר להיות בירושלים | שיחתו המפתיעה של הרבי עוררה הדים רחבים ביותר. באותה שיחה מוגהת, קבע הרבי מסמרות "לפי עניות דעתי יש להימנע ולא להיות בי"ד באייר בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים". אמנם באותה שיחת קודש התייחס הרבי אך ורק לעניין של פסח שני, כיון שלעניין פסח ראשון של אותה שנה, הנושא כבר היה ‘אבוד'. בשיחתו הארוכה והמקיפה הגיע הרבי למסקנה כי גם פסח שני מקריבין בטומאה, וממילא נוצרת בעיה הלכתית - כיצד מותר להיות בירושלים ב[[י"ד אייר|י"ד באייר]] מבלי להקריב קרבן פסח, כאשר ברור שאם ישנו חיוב ולמרות זאת אין מקריבין - הרי העונש הוא כרת! | ||
המסקנה הברורה של הרבי הייתה שצריך לצאת מתוך ירושלים בפסח שני "ומכל שכן שלא לנסוע לירושלים ת"ו לי"ד אייר, ואפילו אם תמצא לומר שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו'". בהגהה לאותה שיחה מוסיף הרבי כי כמובן כל מה שדיבר על פסח שני נוגע כמובן בפשטות גם לפסח ראשון. | המסקנה הברורה של הרבי הייתה שצריך לצאת מתוך ירושלים בפסח שני "ומכל שכן שלא לנסוע לירושלים ת"ו לי"ד אייר, ואפילו אם תמצא לומר שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו'". בהגהה לאותה שיחה מוסיף הרבי כי כמובן כל מה שדיבר על פסח שני נוגע כמובן בפשטות גם לפסח ראשון. | ||
| שורה 69: | שורה 69: | ||
== הוראת העזיבה מתבטלת == | == הוראת העזיבה מתבטלת == | ||
ב[[מכתב כללי]] שכתב [[הרבי]] בערב [[פסח שני]], [[י"ג אייר]] [[תשל"ה]], שינה הרבי את ההחלטה בעקבות כך שאין יותר יכולת ואפשרות תיאורטית לבנות על הר הבית. כמו-כן שלח הרבי את תוכן המכתב הכללי, לרב זוין, ובכתי"ק הוסיף הרבי בביאור הדבר. וכך מנמק הרבי את העניין: "בהמשך להשקלא וטריא, מאז חל דבר מה שנכתב ונאמר בשיחות [[אחרון של פסח]] [[תשכ"ח]], בעוונותינו הרבים (כולל שמתחיל מביום הז' (ממש - מכריזים) אחי הוא... ויעלהו גו').. נשתנה המצב ואין עתה היכולת ואפשריות לשנות (ולבנות) כפי הדרוש להקרבת קרבן פסח וכו' - ולכן גם אין מקום שלא להיות בערב פסח או בי"ד באייר קרוב לירושלים ת"ו. ויהי רצון שיקויים בעגלא דידן בלשון [[הרמב"ם]] ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין - וגם עשיית התשובה מיד - ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל". | |||
הרבי קובע בבירור, כי מאז "היום השביעי" [כלומר למחרת סיום מלחמת ששת הימים | הרבי קובע בבירור, כי מאז "היום השביעי" [כלומר למחרת סיום מלחמת ששת הימים] מנהיגי ישראל רוצים למסור את הר הבית וירושלים לידי הערבים, ועל כן ממילא אין יד ישראל תקיפה. בכך הרבי לא רק שביטל את ההוראה, אלא באהבת ישראל העצומה שלו הוא הציל למפרע את כל האלפים שהיו צריכים לצאת במשך השנים ולא יצאו, בנמקו כי "כבר מאז ‘היום השביעי' אומרים הם לאדום "אחי הוא... ויעלהו". | ||
הרב [[טוביה בלוי]]: "רק בשנת תשל"ה, כאשר כבר היה ברור למעלה מכל ספק, כי יד ישראל לא תקיפה - כפי | הרב [[טוביה בלוי]]: "רק בשנת [[תשל"ה]], כאשר כבר היה ברור למעלה מכל ספק, כי יד ישראל לא תקיפה - כפי ש[[הרבי]] כתב לזוין ש"כעת מתברר שהחל מ'ביום השביעי', כלומר מיד לאחר ששת הימים, הם רוצים למסור ר"ל שטחים ואת ירושלים עיה"ק", רק אז הרבי הורה להפסיק לצאת. הרבי למעשה הודיע כי כבר למפרע לא היה צריך לצאת, כיון שהתברר כי זו אכן הייתה כוונתם של המנהיגים מיד לאחר המלחמה. אבל כל זמן שהיה מדובר עדיין בגדר של יד ישראל תקיפה, הרבי הורה לצאת...". | ||
הרב בערל וואלס זוכר היטב את אותם ימים שהיו יוצאים מחוץ | הרב בערל וואלס זוכר היטב את אותם ימים שהיו יוצאים מחוץ ל[[ירושלים]]. "מידי שנה, לקראת חג הפסח, היו השטיבלאך ‘מתחממים' בדיונים שסבבו סביב נושא היציאה. עשרות מ[[אנ"ש]] היו יוצאים בקביעות. מי שחרד לדבריו של [[הרבי]], הבין שצריך לצאת, למרות שזו לא הייתה הוראה בפרסום ניכר, וכפי שהרבי עצמו התבטא "מה טוב שהנמצאים בפנים - יצאו". אני זוכר שהיינו מחשבים את הדקות שלפני הכניסה לירושלים, כדי לבדוק שאכן אין עוד שהות להקריב קרבן פסח, ורק אז היינו נכנסים רגלית בחזרה לירושלים. | ||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||