ברכת אירוסין

		ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נשוא הערך
		אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ברכת אירוסין
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׁוּאוֹת (לָנוּ) עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל (עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין)

בִּרְכַּת אֵרוּסִין, בהלכה, היא ברכה אותה מברכים בשעת הקידושין המכונים גם "אירוסין", שהם השלב הראשון מתוך שניים במיסוד הנישואין. כיום מברכים ברכה זאת בחלקה הראשון של החופה.

תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה, ובימי המשנה והגמרא עמדה על שנה. בתקופה זו אסור לזוג להתנהג כנשואים בלא "ברכת חתנים" המכונים היום "שבע ברכות": "כלה בלא ברכה, אסורה לבעלה כנידה".

מקור וגדר הברכה

בתקופה קדומה היה נהוג ביהודה שזוג מאורסים היו מתייחדים בין האירוסין לנישואין, ולפי הגמרא בגלל זה, ברכו בשעת האירוסין ברכת חתנים. אך בגליל, ומאוחר יותר בכל מקום, לא היו מתייחדים עד לשעת החופה (בה היו מתייחדים), ולכך הייתה אסורה עד לכניסתה לחופה, ואז היו מברכים את ברכת הנישואין.

ברכת האירוסין מופיעה בתלמוד והיא עוסקת באיסור של הכלה לחתן אחרי הקידושין ולפני החופה, כלומר בתקופת האירוסין. ההיתר אחרי הברכה, מורכב משני השלבים גם יחד, הקידושין והחופה, שכן לפי ההלכה לא ניתן להינשא בלא קידושין.

בימי הראשונים החל להתפשט המנהג לאחד את הקידושין והנישואין ולקיימם באירוע אחד, וכך מקובל היום.

נוסח הברכה

הברכה מובאת בתלמוד בבלי במסכת כתובות:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׁוּאוֹת (לָנוּ) עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ (עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל (עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין).

בגמרא שם מובאות שתי דעות על סיום הברכה, דעה אחת כוללת את החתימה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל", ודעה אחרת שמסיימים את הברכה ללא חתימה. בהלכה, הברכה מובאת עם החתימה, והנוסח המקובל היום מוסיף "עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".

גרסה ופירוש הברכה

ואסר לנו את הארוסות

פירוש הדבר שמדרבנן אסור לחתן לקיים יחסי אישות עם הכלה בלא "ברכת חתנים". המילה "אסר" נסובה על "ה' אלוקינו" שבתחילת הברכה, אף על פי שהוא לא אסר בתורה את הארוסות, כשם שמברכים על הדלקת נרות חנוכה: "וציוונו להדליק", שכן ציווה לציית לדברי החכמים, כך ניתן לומר "ואסר לנו את הארוסות".

והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין

בראשונים עמדו על קושי בלשון הברכה, שכן היא מקדימה את החופה לקידושין, בעוד שמבחינה כרונולוגית הקידושין קודמים, ולא ניתן לקיים חופה לשם נישואין לפני הקידושין.

מספר תירוצים נאמרו ליישב קושיה זו:

• הכוונה על ידי חופה, וקידושין שקדמו לחופה.
• יש לגרוס "על ידי קידושין וחופה".
• הגרסה המקורית הייתה "על ידי חופה בקידושין", כלומר על ידי חופה שאחר קידושין, אלא שהדייקנים הגו את האות ב רפה (ללא דגש) מפני שהיא סמוכה לאות ה, וטעו הסופרים וכתבו "וקידושין" באות ו.
• אפשר להיכנס לחופה לפני הקידושין כשם שנהוג היום.

ההדגשה "הנשואות לנו" אינה במקור, והיא מובאת כתוספת שהוסיף רבינו תם.

מי מברך

הרמב"ם כותב שהחתן המקדש מברך את הברכה, ואם שלח שליח לקדש, השליח מברך. המנהג האשכנזי היה שאדם אחר מברך ולא המקדש עצמו. היום נהוג ש"מסדר הקידושין" מברך את הברכה. יש הנוהגים להזמין קרוב משפחה לברך את הברכה.

מניין

קיימת מחלוקת בין הראשונים האם צריך מניין של עשרה כדי לברך ברכת אירוסין. השולחן ערוך מכריע שלכתחילה צריך עשרה.

ברכה על היין

בתלמוד אין מקור לכך שיש לברך ברכה זו על כוס יין, אך "נהגו העם להסדיר ברכה זו על כוס של יין או של שכר" (רמב"ם). אך מכיוון שאינו אלא מנהג, אין היין מעכב, ואם אין יין מברכים ללא יין.

כשמברכים על יין, מברכים קודם על היין: "בורא פרי הגפן", ולאחר מכן את ברכת האירוסין.

זמן הברכה וסיווגה

לדעת הרמב"ם יש לברך את הברכה לפני הקידושין, כדין כל ברכת המצוות שצריך לברך אותם "עובר לעשייתם", כלומר סמוך לפני קיום המצווה.

לעומת זאת, המנהג האשכנזי היה לברך ברכת אירוסין לאחר הקידושין. יש מסבירים שאי אפשר להקדים את הברכה לקידושין, שכן הקידושין תלויים בהסכמת האישה, ואי אפשר לברך לפני שקידש והסכימה האישה. יש תולים מנהג זה בכך שבאשכנז המקדש לא היה מברך, ולכן יש לברך לאחר הקידושין.

בעל ההגהות מיימוניות כתב: "ברוב מקומות ובקהילות נוהגין כשמקדשין בשעת נישואין, שמברכין ברכת אירוסין תחילה, והדר (=ולאחר מכן) מקדשין". כלומר, ברוב הקהילות האשכנזיות הבחינו בין מקרים בהם האירוסין והנישואין התקיימו באותו מעמד, שאז ברכו לפני הקידושין, ואילו כאשר קידשו בנפרד מהנישואין, היו מברכים לאחר הקידושין.

לעומת זאת, הובא מנהג אשכנזי שאף כאשר האירוסין והנישואין היו בנפרד ברכו את ברכת האירוסין בשעת הנישואין.

יש שאינם רואים ברכה זו כברכת המצוות אלא כברכת השבח, ומסבירים בזה את הנוסח הארוך של הברכה, בשונה משאר ברכת המצוות אשר מופיע בהם רק הנוסח "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצווה פלונית". כך גם מוסברת העובדה שנהוג לברכה לאחר המצווה וכן דעת ר' יחיאל מפריז שהנהיג שהחתן יברך לפני הקידושין: "לקדש את האישה", שהיא מצוות הברכות של הקידושין לדעתו, וכן שנהוג לכבדה מישהו אחר ולא את החתן, עושה המצווה.

כשמברכים לפני הקידושין ומברכים על היין, יש לשתות את היין לפני הקידושין כדי לא להפסיק בין ברכת "בורא פרי הגפן" שנאמרה לפני ברכת האירוסין לשתייה.

המנהג היום הוא לברך לפני הקידושין.