דוב בעריש שפירא
רבי דוב בעריש שפירא (יליד תרצ"ג), הוא האדמו"ר מנאראל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בט"ז טבת תרצ"ג, לאביו רבי חיים מאיר יחיאל ולאימו מרת פערל רבקה בת רבי משולם זלמן יוסף מטופורוב.
בזמן השואה, שרד הוא ואביו בלבד מכל משפחתו.
נישא לזוגתו הרבנית בת רבי משה רוקח האדמו"ר מקוזלוב.
בי"ט תמוז תשס"ז, לאחר הסתלקות אביו האדמו"ר, הוכתר לממלא מקומו כאדמו"ר מנארול.
קשריו עם חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר השואה, בשנת ה'תש"ז, נשלח על ידי אביו ללמוד בתומכי תמימים פוקינג, אצל המשפיע הנודע הרב ישראל לוין.
החל משנת תש"י התגורר עם אביו בשכונת קראון הייטס והתפלל ב770.
בי"ג ניסן תשל"ג, כאשר חזר הרבי מאוהל אדמו"ר הריי"צ בשעה 7:15 בערב והתפלל, הבחין הרבי בר' בעריש[1] אמר לו 'א בעלזער מנחה' שפירושה 'מנחה בלזאית' לפי שחסידי בעלזא מתפללים מנחה מאוחר עד לזמן רבינו תם.
בתשרי תשע"ז, רכש האדמו"ר מאחד מחסידי חב"ד אתרוג קלבריא מהודר לחג הסוכות.
ביום שני ח' אייר תשע"ח[2], ביקר ב770. לאחר שהתפלל ערבית באחד המניינים, סייר בבית חיינו בליווי אברכים מאנ"ש.