בירה (משקה)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בירה הנקראת בלשון חז"ל בשם שיכר שעורים (ולעיתים שיכר סתם), הינו משקה אלכוהולי המיוצר בתהליך של תסיסה (בדרך כלל של שעורה, אך ניתן להפיק גם מחיטה, שיבולת-שועל ודגנים אחרים).

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדעה המקובלת כיום היא כי הבירה התגלתה בטעות כתוצאה מדגנים נבוטים ש"התקלקלו", ובזכות אנשים אמיצים שהעזו לטעום את המשקה ה'מקולקל' וחשו לאחריו תחושות מטיבות דוגמת סיפוק והנאה, ובעקבות כך שיחזר את תהליך התסיסה.

במקורות הקדומים, קרויה הבירה בשם 'שכר שעורים'[1], ויש למשקה זה התייחסויות שונות בהלכה, כגון האפשרות לקדש על המשקה מדין חמר מדינה במקומות שאין היין מצוי, מפני חשיבותו.

בתקופות מאוחרות יותר קיבל המשקה את שמו העברי 'בירה' השאול ככל הנראה מהמילה הגרמנית bier.

הרכיבים העיקריים של הבירה הם מים, לתת (העשוי בדרך כלל משעורה), כשותנית[2] ושמרים.

בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשמבשלים ירקות ומים על דעת לאוכלם, אפילו אם שותה את מי המרק בלבד צריך לברך בורא פרי אדמה. אבל אם כוונת האדם לכתחילה היתה לשרות את המים עם הפירות או הירקות על דעת לשתות את המים בלבד, אזי (כמו הדין בשאר מי פירות) מברך על המים שהכל - ולכן גם על הבירה מברך שהכל בלבד[3].

אף שאין בבירה ממשות של חמץ, כיון שכל עשייתו הוא על ידי חמץ - נחשב כחמץ גמור, ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא בפסח, ואם עבר עליו הפסח - אסור בהנאה[4]

באופן כללי ההנחיה ההלכתית שבירה המיוצרת בחוץ לארץ ללא טעמים, אין צריך הכשר. בתוצרת הארץ צריך הכשר. ויש מחמירים לומר שבארץ צריך הכשר גם לבירה מחו"ל, משום איסור חדש למרות שהבירה מחו"ל[5].

אף שמעיקר הדין מותר לשתות בירה שהכין גוי, מכיון שרוב המשקה עשוי ממים, בעל נפש יחמיר על עצמו שלא לשתות משקה שבישל או חימם הגוי, וכמו שרואים במוחש ששתיית משקאות מעין אלו מביאים לקירבה גדולה[6].

בדומה לאיסור לשתות יין קודם התפילה, אסור לשתות גם בירה[7].

אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אצל חסידים מסופר שבזמן החתונה הגדולה בז'לובין הגיע להשתתף בחתונה ר' בנימין קלצקר שהיה חולה אנוש והובל לחתונה על פי בקשתו כשאינו יכול אפילו לקום בכוחות עצמו מהמיטה. בעת שמחת החתונה הושיבו אותו על ספסל, ואדמו"ר הזקן הגיש לו כוסות בירה לומר עליהם 'לחיים' בזה אחר זה, ולאחר כמה כוסות הורה לו 'לך רקוד עם החסידים' והוא אכן קם ממקומו באפן פלאי וחזר לביתו כשהוא בריא[8].

כמו כן, מסופר על 'פעטער יוסל'ה' דודו של אדמו"ר הצמח צדק, שהזמין פעם לאחר המקווה את אחד החסידים אליו הביתה לשתות עמו בירה, אך עד שאותו אחד הגיע כבר שקע בחשיבה על דא"ח, וכשסיים וראה את אותו אחד, לא הבין לפשר מעשיו אצלו בביתו[9].

אדמו"ר הצמח צדק עצמו נהג לערוך הבדלה במוצאי אחרון של פסח דווקא על בירה[10].

בעת ביקורו של הרבי בישיבת אחי תמימים בפריז בניהולו של הרב זלמן שניאורסון, הפציר בו אחד הנוכחים שיטעם משהו, ולאחר הפצרות רבות נענה הרבי לבסוף, בירך שהכל ולגם מעט בירה[11].

בהוראה לחייל בצבא ארצות הברית, הורה הרבי לעשות הבדלה על בירה או על תה[12].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. מסכת בבא בתרא, צו, א.
  2. ראה בעניין הטלת כשות לשיכר בבא מציעא מג, א.
  3. סדר ברכות הנהנין פרק ז'. אורח חיים חלק א' סימן רב סעיף יב.
  4. שו"ת תורת שלום אורח חיים סימן י"ב.
  5. עפ"י שיחת אחש"פ תש"מ. פרדס חב"ד גליון 13 ע' 213. היכל הבעש"ט גליון תמוז תשס"ד ע' 10. מאתר סמס לרב שע"י מכון הלכה חב"ד.
  6. שמירת הכשרות עמוד 87.
  7. שערי תשובה וברכי יוסף על אורח חיים סימן פ"ט.
  8. הקצרים, החתונה בז'לובין עמוד 32.
  9. פירורים משולחנו של ר' יואל עמוד 68.
  10. ראו שבועון בית משיח גליון 644 עמוד 85 שהרבי התבטא שכמדומה לא היתה זו בירה שנמכרה עם החמץ אלא שהיו קונים מגוי במוצאי החג.
  11. ימי מלך חלק ג' עמוד 970.
  12. ספר היחידות עמוד 207. וראה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב' סימן ע"ה. קיצור הלכות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן מילואים (ב) לסימן ערב.