ביזה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הביזה, מתארת את התהליך שבו אדם לוקח משהו יקר ערך, מתוך תחושת צורך עמוק והשגת אוצרות רוחניים שלא ניתנים בדרך של נתינה רגילה. כפי שאדם בוזז או חוטף אוצרות יקרים מתוך תשוקה רבה, כך גם בעבודת ה' במובנים רוחניים, תהליך של גילוי אוצרות אלוקיים הוא תהליך של ביזה, שהוא בעצם התגלות עוצמתית של אורות גבוהים שלא ניתנים במתנה אלא נלקחים בכוח מתוך רצון ותשוקה פנימית.

ביזה בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעניינים רוחניים, הביזה מתארת את הפעולה של לקיחת אוצרות אלוקיים מתוך תשוקה גדולה של הנשמה, שהיא נובעת מצמאון רוחני עז. בתהליך זה, האדם לא מקבל את האור האלוקי כמתנה ישירה, אלא חוטף אותו מתוך תוקף פנימי חזק, מתוך תחושה שלא ניתן לו את הדבר היקר הזה בדרך רגילה של נתינה. המטרה של הביזה הרוחנית היא הגילוי של אוצרות אלוקיים – אורות חסדים גדולים שמסתתרים במציאות, ומשום כך יש צורך להוציאם בכוח.

במובן זה, הביזה היא לא רק פעולה של לקיחה, אלא גילוי של שמחת הנפש בעשיית מצוות ולימוד תורה, שמביאים את האדם לגילוי עולמות רוחניים גבוהים. התורה והמצוות הן האמצעים שמאפשרים את הגילוי של האוצרות האלוקיים. למעשה, כל לימוד תורה או קיום מצווה הוא בגדר ביזת אוצרות אלוקיים, כאשר האדם לוקח אותם מתוך תשוקה גדולה וצמאון רוחני. כאשר האדם עוסק בתורה ומצוות מתוך אהבה גדולה, הוא מגלה את אותם ההון היקר שכולל את כל אורות האלוקות שמחכים להתגלות[1].

ביזת מצרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהיסטוריה היהודית, ביזת מצרים מתארת את היציאה ממצרים של בני ישראל, שהיו מלאים ברכוש גדול. כפי שמתואר בתורה, בני ישראל שאלו מכל מצרי כלי כסף וזהב, והם יצאו ממצרים עם רכוש רב. הביזה של מצרים לא הייתה חטיפה רגילה, אלא פעולה של בירור הניצוצות קדושה שהיו בתוך מצרים. החסידות מסבירה שביזת מצרים לא הייתה רק לקיחה גשמית של רכוש, אלא פעולה רוחנית שבה בני ישראל ביררו את הניצוצות הקדושים שבמצרים, תוך תיקון הצדדים החיוביים של קליפת מצרים.

ביזת מצרים כללה את הבירור של חסד, גבורה ותפארת, שהיו כלולים בתוך קליפת מצרים. זהו תהליך של תיקון, שבו בני ישראל לקחו את הרכוש מצריים כאמצעי לבירור והעלאת כוחות רוחניים אל תיקונם.

ביזת הים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר קריעת ים סוף, התרחש תהליך נוסף של ביזת הים. כאן, במקום רכוש גשמי, מדובר גם בבירור רוחני. החסידות מסבירה כי אחרי קריעת ים סוף, בני ישראל אספו את ביזת הים, שהיא תהליך של בירור והעלאת ניצוצות רוחניים מתוך עולם התוהו, שהיה סמוך לים. הים עצמו מייצג את "עלמא דאתכסיא", ולכן הגילוי הזה של ביזת הים היה למעשה פעולה של תיקון כוחות רוחניים גבוהים, כתר, חכמה ובינה של קליפת נוגה, מקליפת מצרים[2].

הערות שוליים