אברהם אבא פרסון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Disambig RTL.svg.png המונח "אברהם אבא פרסון" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אבא רעפסון.

ר' אברהם אבא פרסון (פערסאן)[1] היה מחסידי אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הרש"ב, וממלמדי אדמו"ר הריי"צ. בעל שמועה דייקן.

תולדות חיים[עריכה]

ר' אברהם אבא נולד בעיירה קריסלבה בלטביה במשפחת נגידים מחסידי הרבי האמצעי והרבי הצמח צדק.

בילדותו למד אצל מלמדים מהחסידים הזקנים בעירו קריסלבה ובערים דינבורג ופולוצק. הוא למד בשקידה, ואהב סדר. כבר בגיל צעיר היה בקי בעל פה באותיות התנ"ך, ששה סדרי משנה והתניא.

התעניין מאוד בסיפורי חסידים והיה זוכרם היטב. כשהיה חוזר על הסיפורים היה מתאר באריכות את אופי הזמן, המקום ומהות האנשים שמהם קבל את הספור.

ר' אברהם אבא השתדך עם נכדתו של ר' זאב וילנקר[2], מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק ביקש ממנו בנו אדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן מליאדי להתעסק בגביית דמי מעמד בעיר מולדתו קריסלבה.

בשנים הראשונות לאחר נשואיו היה סמוך על שולחן חותנו, בלי דאגות פרנסה. לאחר מכן עבר לעיר ויטבסק, ובשנת תרל"ט עבר למוסקבה.

הרבי מהר"ש סידר לו עבודת מנהל חשבונות במסחר עצים ביער אצל אחד מחסידיו, ועבד בזה כעשר שנים. הוא עבד בימים ואת הלילות, במיוחד לילות החורף הארוכים הקדיש ללימוד דא"ח ובמשך תקופה זו הספיק ללמוד את כל ספרי הדא"ח הנדפסים בימיו[3]. לאחר מכן התעסק בייצור מסחר וייצוא שמן חמניות לגרמניה. הייתה לו מזוודה מיוחדת מלאה רצועות תפילין שונות, ציציות ועוד דברים שבקדושה, כך שאם ציצית או רצועה לא נראתה לו טובה או מספיק שחורה, מיד החליף אותה באחרת טובה ממנה[4].

הוא סיפר לרבי הרש"ב כי הרבי הצמח צדק אמר לו ביחידות הראשונה: למד משניות בעל פה, משנה הוא נשמה, על ידי אמירת משניות בעל פה הנשמה מאירה את הגוף, שהגוף נעשה מואר". והוא אכן "היה בקי בשתא סדרי משנה ובתניא באופן נפלא", ו"הי' חוזר בעל פה עם כל הגרסאות שונות". הוא בחן את הרבי הריי"צ בילדותו במשניות בעל פה, ופעם אחת (ביוזמת הרבי הרש"ב) עשה אתו תחרות מי יחזור משניות סדר זרעים בעל פה יותר מהר (לרבי הריי"צ לקח 58 דקות, ולאברהם אבא 1:10)[5].

הרבי המהר"ש הזמינו לחתונת בנו הצעיר הרב מנחם מענדל שהתקיימה בי"ד סיוון תרמ"ב בליובאוויטש.

הרבי הרש"ב כתב עליו[6]: "יקרת ערך ידידינו הרא"פ שי', אשר אנשים כאלה מעטים המה אצלינו, הן במילי דשמיא לו חוש טוב מאוד בדקות דא"ח ועובד אלקים באמת וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נ"ע חיבב אותו באהבה וחיבה יתירה. ובמילי דעלמא [בשעה שהי'] במצב [טוב] פעל ועשה הרבה לאנ"ש ועזר לכמה וכמה בגופו ונפשו וממונו כו'".

בשנת תרנ"ב, אז גירשו את היהודים מהעיר, עבר לורשה למשך כשנתיים, ובשנת תרנ"ה עבר לקעניגסברג[7].

פעל בעסקנות הכלל בשליחות הרבי הרש"ב. למשל, בין השנים תר"ס-תרס"ב, כאשר פורסם שחברת יק"א עומדת להעביר תקציב של מיליון פרנק לחברת מפיצי השכלה, עבור ייסוד בתי ספר ברוח ההשכלה ברוסיה, פעל הרבי הרש"ב למנוע את התקציב ולהעבירו לייסוד בתי חרושת ליהודי רוסיה. ר' אברהם אבא היה שלוחו של הרבי לרבנים ועסקנים ברוסיה, בגרמניה ובפריז ובמשך חודשים ארוכים נסע ממקום למקום בשביל פעילות זו[8].

סיפוריו[עריכה]

היה מתענג במיוחד לשבת עם סב כלתו אשר נהג מידי שבת, בזמן רעווא דרעווין, לשבת עם חביריו החסידים ולספר סיפורי חסידים. הרבי הריי"צ שמע ממנו סיפורים כשהוא בא לבקר בליובאוויטש והעיד עליו ש"היה דייקן מאוד בהסיפור באותיותיו"[9]. בשנת תרס"ח, כשהתגורר הרבי הריי"צ בקעניגסברג, הוא ביקר את ר' אברהם אבא ואף ראה אצלו את אוסף אגרות הקודש של רבותינו שהיו לו. בשנת תרפ"ח הגיע עזבונו לרבי הריי"צ בריגה, והוא פרסם בקובץ התמים אגרות מהעזבון וספורים ששמע ממנו. כמו כן חסידים רשמו סיפורים ממנו. מרשימות הרב עזריאל זליג סלונים נדפסו בשער המעשה "מעשי אבותי" בספר מגדל עז.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אנשים כאלה מעטים המה אצלנו, ר' ישראל יצחק זלמנוב, בתוך התמים (בית משיח), גליון סיון-תמוז תשע"ז
  • עובד אלוקים אמיתי, הרב ישראל יצחק זלמנוב, ספר דמותו של חסיד ע' 133-138.

הערות שוליים

  1. לעיתים נקרא גם בשם אברהם אבלי פרסיץ, ראו מבית הכגנזים עמוד יח, ואגרות קודש אדמו"ר המהר"ש עמוד טז. אדמו"Rי חב"ד ויהדות צרפת עמוד 33. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ה' עמוד רז.
  2. אחיו של החסיד הנודע ר' משה ווילנקר.
  3. רשימות דברים (חיטריק) עמ' 262 ששמע מאדמו"ר הריי"צ באחרון של פסח תרפ"ג.
  4. רשימות דברים (חיטריק) עמ' 262.
  5. לקו"ד ח"ד עמ' תרפ ואילך. רשימת אדמו"ר הריי"צ משנת תרנ"ג, ספר השיחות תר"פ-תרצ"א עמ' 278.
  6. אג"ק ח"א אגרת לז.
  7. עיר נמל ברוסיה, לחוף הים הבלטי
  8. ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ג', אגרת תרלה ובהערה שם.
  9. ספר השיחות ה'תש"ד ע' 173.