אבה
אבה ו'לא אבה'עריכה
'אבה' פירושו רצון, ו'לא אבה' הוא רצון בלא טעם. ובזה עצמו יש שני ביאורים[4]: א. רצון שלמעלה מטעם. ב. עקשות – שמצד התאווה שלו בענייני העולם מדבר ומתנהג בלא טעם, היפך השכל.
אב הוא מלשון אבהעריכה
מה שאבי הבן נקרא בשם 'אב'[5] הוא כי עיקר רצון האב ותאוותו הוא בנו. לכן תרגם יונתן את הפסוק "אבי יבחן"[6]: 'אבי' מלשון 'רצון', וכן פירש[7] גם רש"י, וכן הוא על פי הקבלה: מכיוון שרצון העליון מלובש בחכמה (דאצילות) לכן היא נקראת 'אבא'[8].
אבה מלשון אהבהעריכה
בכמה מקומות מסביר אדמו"ר המהר"ש[9] שיש להקדים ללימוד התורה וקיום המצוות את הרצון לאלוקות. שרק אם יעורר את רצונו לאלוקות או אז בזה יהיה התענוג שלו, ורק אז לימוד התורה וקיום המצוות שלו יהיה בשמחה. ולכן קודם שמצווה התורה (בפרשות שמע[10] - והיה אם שמוע[11]) על הלימוד והקיום, היא מצווה "ואהבת" – לשון 'אבה', לעורר את הרצון והתשוקה לאלוקות.
ראה גםעריכה
הערות שוליים
- ↑ ספר 'שרש ישע' (ביאור שרשי יסודות המילים, נדפס לראשונה בשנת תקצ"ג). הובא בספר החקירה להצ"צ, ע' צא.
- ↑ שמות י' כז.
- ↑ דברים כג ו.
- ↑ אור התורה תצא ע' תתקצה.
- ↑ לדוגמא: "וכאב את בן ירצה" (משלי ג, יב).
- ↑ איוב לד, לו.
- ↑ שם.
- ↑ וחכמה ובינה נקראות 'אבא' ו'אמא', וראה תניא פרק ג'.
- ↑ בתורת שמואל תרל"ט ח"ב ע' לז; שלז; שעג; שצג; תנז; ועוד.
- ↑ דברים ואתחנן.
- ↑ דברים עקב.