הבדלים בין גרסאות בדף "ספירת העומר"
((חלק מהחומר בערך זה נלקח מוויקיפדיה העברית)) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''ספירת העומר''' היא מצווה מה[[תורה]] - לספור כל יום במשך 49 הימים שבין [[חג הפסח]] ל[[חג שבועות]], את מספר הימים שעברו מאז הקרבת [[קורבן העומר]], שהוקרב ביום השני של [[חג הפסח]] - "ממחרת השבת". ביום החמישים של הספירה, חוגגים את [[חג השבועות]], שנקרא כך, על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר היא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה. | |
==מצוות הספירה בימנו== | ==מצוות הספירה בימנו== | ||
גרסה מ־15:58, 17 במאי 2011
ספירת העומר היא מצווה מהתורה - לספור כל יום במשך 49 הימים שבין חג הפסח לחג שבועות, את מספר הימים שעברו מאז הקרבת קורבן העומר, שהוקרב ביום השני של חג הפסח - "ממחרת השבת". ביום החמישים של הספירה, חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך, על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר היא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה.
תוכן עניינים
מצוות הספירה בימנו
בשולחן ערוך לאדמו"ר הזקן מוסבר, את לכך שבכל ערב לאחר הספירה מוסיפים ומבקשים "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו, אמן סלה" – "לפי שעכשיו אין אנו סופרים אלא זכר למקדש, ואין בספירה זו עשיית מצווה כלל (מן התורה), (משום) שהמצווה היא לספור ל(קרבן) עומר (=מנחת שעורים שמקריבים ביום השני של חג הפסח) ועכשיו אין לנו עומר לספור לו. אלא שחכמים תקנו זכר למקדש. לפיכך מתפללין שייבנה בית המקדש ונקיים מצווה כתיקונה".
מהות הספירה
ספירת העומר, ממחישה את ההתרגשות לקראת קבלת התורה מחדש בחג השבועות. בנוסף, תקופה זו מוקדשת לתיקון המידות האישיות של האדם ומהוות הכנה לקראת מתן תורה בחג השבועות.
הספירה בקבלה
על פי הקבלה, תקופת הספירה מתחלקת לשבעה שבועות. שבעה שבועות בהן כל עם ישראל עובר הזדככות לקראת מתן תורה, חג השבועות. כל שבוע הוא למעשה בירור לאחת משבע ה'ספירות התחתונות': חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. השבוע הראשון הוא כולו בירור ספירת ה'חסד', השבוע השני הוא בירור ספירת ה'גבורה', השלישי הוא בירור ספירת ה'תפארת', וכן הלאה. בכל שבוע, לפי הספירה של אותו השבוע, מבוררת אותה הספירה ביחסה לשאר הספירות. כך שביום הראשון בשבוע הראשון הוא 'חסד שבחסד', היום השני הוא 'גבורה שבחסד' ואחר-כך: תפארת שבחסד, נצח שבחסד, הוד שבחסד, יסוד שבחסד ומלכות שבחסד. בשבוע השני, השייך לספירת הגבורה, מתחילים עם חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה, תפארת שבגבורה וכן הלאה 7 שבועות - שבע ספירות עד ליום ה-49 בו מבררים את הספירה מלכות שבמלכות. למחרת הוא יום מתן תורה, חג השבועות.
על פי הקבלה ימים אלו נחשבים לימי דין ואלו ימים של חשבון נפש שהם למעשה הכנת הנשמה לקראת מתן תורה.
ספירת העומר בימות המשיח
מצוות ספירת העומר כיום אינה אלא זכר למצווה המקורית, ורק כשיבוא משיח נשוב ונקיים את המצווה כהלכתה.
מציאות זו מעוררת שאלה: מה יקרה אם משיח יבוא באמצע ספירת העומר? הרי מרגע שבא המשיח הופכת הספירה להיות ספירה חדשה מבחינה מהותית, ולכאורה אי אפשר לראות בה המשך לספירת הימים הקודמים. הרבי מכריע ואומר: כי מרגע שבא המשיח הופכת הספירה להיות כהלכתה, למרות שלא הקריבו את קרבן העומר, משום שלא נאמר בתורה לספור "מהקרבתכם את העומר", אלא "מיום הביאכם את העומר". כלומר, מהיום המיועד להקרבה (ובתנאי שקיימת אפשרות להקריב). לכן ברגע שנוצרה מציאות שמאפשרת להקריב את העומר (בזמנו), למרות שבפועל לא הקריבוהו – נחשבת הספירה מאותו רגע ספירה מהתורה.
הרבי גם מצטט את הכרעתו ההלכתית של הרב ממונקאטש לפיה נוכל לברך בהמשך הספירה. ההכרעה מבוססת על דברי הרדב"ז (רבי דויד בן זמרה), כי חלק ממהותה של מצוות הספירה היא "תספרו חמישים יום" – להגיע אל היום החמישים, חג השבועות – ומבחינה זו אין שום בעיה להחשיב את הספירה שלאחר ביאת המשיח כהמשך לספירה שלפני כן, שגם היא הייתה כדי להגיע אל היום החמישים.
הלכות ומנהגי חב"ד בספירת העומר
בעקבות אסונות שאירעו לעם היהודי בימי הספירה, כמו מותם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, הפכו לימים שנוהגים בהם מקצת אבלות. על פי התלמוד סיבת מותם הייתה משום ש"לא נהגו כבוד זה בזה".
מנהגי האבילות בתקופת ספירת העומר מקיימים החל ממחרת היום האחרון של חג הפסח, ועד (לא כולל) ערב חג השבועות. במהלך תקופה זו ביום ל"ג בעומר (ח"י באייר) - אין מתאבלים.
- אין מתחתנים. שידוכים, לעומת זאת, מותרים.
- לא מסתפרים.
- לא רוכשים ביגוד חדש הגורם שמחה
- אין מברכים שהחיינו על פרי חדש, מלבד ביום השבת, ובל"ג בעומר, אמנם, אלה הנוהגים לברך גם בימי הספירה - בודאי אין למנוע מהם כיון שנהגו בכך, ואדרבה - ימשיכו ויברכו.
- נמנעים משמיעת מוזיקה.
- נהוגים ללמוד בימי הספירה מסכת סוטה, דף ליום.
