נפתלי

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

נַפְתָּלִי היה בנו השישי של יעקב אבינו מאמו בלהה שפחת רחל אמנו.

לידתו ושמו

בפרשת ויצא מסופר בתורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה בלאה אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך תחילה נולד דן ולאחריו נפתלי:

וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי, גַּם יָכֹלְתִּי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי

— בראשית ל, ז-ח.

רחל היא זו שקראה את שמו "נפתלי". משמעות השם הוא מלשון חיבור "צָמִיד פָּתִיל" שאמרה חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי (לאה) לזכות לבנים. וכן מלשון "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" שאמרה רחל נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי וה' הסכים על ידי.

עוד פירשו שנפתלי הוא לשון תפילה נפתולי אלוקים נפתלתי כמה בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונעתרתי כאחותי ונתקבלה תפלתי. "נפתלי" בנוטריקון הוא נתקבלה תפילתי.

בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, מוזכר נפתלי:

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר

— בראשית מט, כא.

יעקב מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל הכוללת את בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה כמו אילה שהיא קלה לרוץ. על הפירות הטובים שתתן נחלתו יודו ויברכו לה'.

עוד מבואר שיעקב התנבא בברכתו על על מלחמת סיסרא (שופטים ד) בה לחמו עשרת אלפים איש מבני נפתלי והלכו שם בזריזות כאיילה שלוחה. לאחר הניצחון הניסי במלחמה, שרו דבורה וברק שירה, שזהו "הנותן אמרי שפר".

את הדימוי לאיילה שלוחה דרשו בגמרא על יום קבורת יעקב כשערער עשו על בעלות מערת המכפלה ונפתלי שהיה קל רגליים נשלח להביא את איגרת המכירה ממצרים.

בברכת משה רבנו לשבט נפתלי בפרשת וזאת הברכה מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל:

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.

— דברים לג, כג.

נחלתו של נפתלי תשביע את רצונם של היושבים בה. בנחלתו כלולה ימת הכינרת שבדרומה פרש חרמים ומכמורות.

בתורת החסידות

אדמו"ר המהר"ש מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות ובהמות טמאות, ונפתלי נמשל לאייילה ומהי המעלה בזה, האם לא מצא דמיון אחר לדמות את השבטים הקדושים. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות הטמאות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד. שאין הכוונה בברכות יעקב על הזאב והחמור הגשמיים כמו שהם ירדו ונשפלו למטה, אלא על שרשם ומקורם בבחינת הקדושה ממקום שנפלו הניצוצות.