משתה ושמחה (פורים)
משתה ושמחה הינה המצווה העיקרית של חג הפורים. קיום המצוה הוא בעיקר בסעודת הפורים שזמנה בצהרי יום הפורים, אך באופן כללי חיוב המצווה הוא לשתות ולשמוח במשך היום כולו, שנקבע במגילה[1] ל"ימי משתה ושמחה".
תוכן עניינים
סעודת פורים
חובת משתה ושמחה היא לסעוד את סעודת פורים, ואף שגם בליל פורים יש להרבות בסעודה - אין יוצאים ידי חובה אלא בסעודה ביום הפורים[2]. זמן הסעודה הוא בצהרי היום לאחר המנחה[3]. אמנם לדעת השל"ה[4] יש לערוך את הסעודה השכם בבוקר, שהוא זמן אכילת המלכים, ואז ערכה אסתר המלכה את סעודתה עם אחשוורוש והמן.
לפני הסעודה טוב ללמוד תורה קצת, אך לא יותר מידי - שלא ישכח את הסעודה[5]. סעודה זו יש לערוך לאחר תפילת המנחה (כדי שלא ישתכר וישכח להתפלל). מתחילים מבעוד יום (ויש לאכול לפחות כזית), ויכול להמשיך בליל מוצאי פורים, ואומר "על הניסים" בברכת המזון.
דעות שונות האם חובה לאכול פת בסעודה זו, וכן בשר[6].
מנהג ישראל, וכן הוא מנהג חב"ד, לאכול בסעודה זו "קרעפכין". כן נהוג לאכול ביום זה אוזן המן.
בתורת הרבי
חיוב "משתה ושמחה" שונה משאר מצוות הפורים בכך שהוא אינו מסתכם בקיום המצוה פעם אחת, אלא הוא חיוב הנמשך לאורך כל היום, כיון שכל מהות היום היא "יום משתה ושמחה". ומחיוב זה של משתה ושמחה, מסתעפות גם שאר מצוות היום שמטרתם להרבות בשמחה[7].
"עד דלא ידע"
אמרו חז"ל:
אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
- [-חייב אדם להתבסם בפורים, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי]
— מגילה ז, ב
אמנם בדברי הגמרא אלו דנו רבים מהראשונים והאחרונים, ויש מהם שהסתייגו מכך באופנים שונים.
לדעת רבינו אפרים[8] הסיפור שמביאה הגמרא לאחר מכן, אודות רבה שהשתכר ושחט את רב זירא - משמעותו היא שלמעשה דברי רבא נדחים ואין חיוב להשתכר בפורים. וכן יש המפרשים שחיוב השכרות הוא רק למצוה, ולא לעכב[9].
והרמב"ם[10] פסק: "כיצד חובת סעודה זו . . ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו וכו'". וכן כתב המהרי"ל[11] שחיוב השתיה הוא עד שירדם, ואז לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
כמו כן יש המגבילים את חיוב השתיה: "יש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה יותר מלימודו"[12]. על פי דעה זו יש שפירשו[13] ש"עד דלא ידע" פירושו "עד ולא עד בכלל", זאת אומרת שעליו להשתכר מעט, אך להזהר ולהגביל זאת כך שלא יגיע למצב שישכח ש"ארור המן וברוך מרדכי".
אמנם מאמר רבא הובא בשולחן ערוך[14] בפשטות להלכה, וגם הב"ח שם כתב ש"צריך לשתות הרבה מלימודו, שייטב לבו במשתה, ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, רק שתהא דעתו עליו". וכן ביאר באריכות האבודרהם על פורים, שבפורים ישנו חיוב להשתכר למרות חשש המכשול, כהודאה לה' על ניסי הפורים, שהגיעו על ידי משתאות היין. וכן יש שפירשו[15] שהגדרת "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", היינו שישתכר כל כך שלא יוכל לחשב שלמילים "ארור המן" יש אותה גימטריא כמו "ברוך מרדכי".
וכן כתב הרבי מלך המשיח שליט"א[16]: "להלכה נפסק בשו"ע שיש חיוב לבסומי בפורים עד דלא ידע, ואין חוששים שיסתעף מזה שום דבר בלתי רצוי כו'". כמה פעמים דיבר בצחות, על כך שישנם אלו היוצאים ידי חובת "עד דלא ידע" בשינה, והכריע בבירור שחיוב זה הינו כפשוטו:
שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע", ובזה גופא — לא רק כמו אלו שיוצאים ידי חובת "עד דלא ידע" ע"י שינה (כמובא בשו"ע), אלא מקיים הציווי "לבסומי כו' עד דלא ידע" כפשוטו (מבלי לחפש "היתרים" ו"פשרות" וכיו"ב), ואשרי חלקו וגדול זכותו, ויהי רצון שממנו יראו וכן יעשו. וישנה ההבטחה שבודאי לא יהיה מזה דבר בלתי-רצוי...
— שיחת פורים תשמ"ט, התוועדויות ח"ב ע' 454
"עד דלא ידע" בחסידות
עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, מבואר בחסידות שמדובר בבחינה עליונה כל כך שאי אפשר להשיגה בידיעה והבנה גרידא. והיינו שיגיע למצב נעלה כל כך, שרואה גם בענין "ארור המן" את אותה כוונה אלוקית שב"ברוך מרדכי", היינו להפוך את הדברים הבלתי רצויים לטוב וקדושה[17].
תקנת המשקה בפורים
| ערך מורחב – תקנת המשקה |
בנוגע לתקנת המשקה, המגבילה את שתיית המשקה והיין לכמות מצומצמת, הורה הרבי כמה פעמים שתקנה זו בתקפה גם בפורים; לאידך, היו התבטאויות מהרבי כמה פעמים מהן אפשר להבין שבפורים מותר לשתות ללא הגבלות.
התוועדות אצל הרבי
הרבי נהג לערוך את ההתוועדות בפורים במוצאי היום, בשעה 9:30, והסביר שזאת בשביל לאפשר לחסידים לערוך את הסעודה במחיצת משפחתם ורק לאחר מכן להגיע להתוועדות. באחת השנים[18] הסביר שעובדה זו שהקהל מקיימים את החיוב להתבסם "עד דלא ידע" ולצאת מההגבלות כבר בביתם, ולאחר מכן נאספים שוב להתוועדות זו, מוכיחה שבהתוועדות צריכים וישנו הכח להגיע לדרגה למעלה מדרגה בתוך היציאה מההגבלות גופא. עוד נימוקים ודיבורים מהרבי על קביעות ההתוועדות במוצאי הפורים ועוד: פורים י"ט, ואולי עוד...
עם זאת, גם לאחר שנת תשמ"ח בה נפסקו ההתוועדויות בפורים (ובימי החול בכלל), הורה הרבי שגם מלבד הסעודה של כל אחד בביתו, יש לערוך אחר כך התוועדות נוספת ברבים[19]. ובשנת תשמ"ט[20] דיבר הרבי על המנהג לעבור בפורים מבית לבית כדי להשתתף בשמחת יהודים נוספים[21]. כמו כן הורה הרבי לערוך עוד התוועדויות שמחה בקשר לימי הפורים[22].
הרבי נהג לומר מאמר דא"ח, ולעשות מגבית עבור "קופת רבינו" בהתוועדות זו[23]. כן נהוג היה לנגן את הניגון "הופ קוזאק"[24].
עד דלא ידע אצל הרבי
פעמים רבות הורה הרבי בהתוועדות זו לומר לחיים ולצאת מההגבלות לקיים "עד דלא ידע", והביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהקהל שרוי עדיין בהגבלות... כמו כן בדרך כלל הורה שמאן דהוא מהקהל יתנדב להוציא את הציבור ידי חובת השכרות "עד דלא ידע"[25].
בשנת תשמ"ב כתב לאחר ההתוועדות אחד הרבנים שהשתתפו בה מכתב לרבי, בו הוא מביא מקור בראשונים לאפשרות שאחד יוציא את הרבים ידי חובת "לבסומי עד דלא ידע". הרבי השיב לו באגרת בה הוא דן בנושא, ומבאר שאף שמלכתחילה החיוב "לבסומי" הוא על כל אחד ואחד, בכל אופן יש תועלת כלשהי גם כאשר אחד המוציא את הרבים[26].
בשנת תשמ"ה, אף הורה להשלים את הענין של "לבסומי עד דלא ידע" בשבת שלאחר פורים. במשך כמה שיחות דיבר על כך באריכות, תוך כדי ביאורים על כל אחד מסוגי המשתתפים בהתוועדות, מדוע גם הם חייבים להשתתף ב"עד דלא ידע" - סופרי סת"ם, רבנים ספרדיים ורבנים אשכנזיים[27].
עם זאת אמר הרבי פעם[28], שבנוגע לכמות השתיה בפועל מספיקה אפילו טיפה אחת להביא את האדם למצב של "עד דלא ידע", אם הוא רק מבטל את מציאותו.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ אסתר ט, כב.
- ↑ שולחן ערוך או"ח סי' תרצה סעיף א', וברמ"א שם.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ מסכת מגילה, עמוד הצדקה.
- ↑ דיון בין הרבי לרב מרדכי אליהו, תשד"מ.
- ↑ אגרות קודש ח"ה ע' רנו.
- ↑ לקו"ש חלק ז' שיחת ויקרא ג'. חלק ט"ז שיחת פורים ג'.
- ↑ הובא בר"ן למגילה שם, ובבית יוסף על טור או"ח סי' תרצה סעיף ב.
- ↑ הגהות מיימוניות על הרמב"ם דלקמן בשם ראבי"ה. שו"ת מהרי"ל סימן נו.
- ↑ הלכות מגילה פ"ב הלכה טו.
- ↑ הובא ברמ"א או"ח שם סעיף ב'. וכתב הפרי מגדים "וכן ראוי לעשות".
- ↑ רמ"א שם, מהכלבו (סי' מה) וכן כתב הארחות חיים (הל' מגילה ופורים אות לח) הובא בבית יוסף על הטור שם.
- ↑ כך פירש יד אפרים על השולחן ערוך שם, והקדים "ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה".
- ↑ שם סעיף ב'.
- ↑ אבודרהם פורים. אגודה, הובא במהרי"ל הלכות פורים (ושם כתב שבקל יוכל אדם להגיע לכך ואין זו שכרות גדולה), ובדרכי משה וב"ח על הטור סי' תרצה, ובמגן אברהם על השו"ע שם. נתבאר באריכות בלקוטי שיחות חלק ז' שם, ועוד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"א, שיחת פורים ב'.
- ↑ לקו"ש ח"ז, דבר מלכות תשא בהערה, ועוד.
- ↑ פורים מ"ה.
- ↑ שיחת פורים תשמ"ח.
- ↑ שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט.
- ↑ וקישר זאת למנהג בהקפות בשמחת תורה, ש"גם כי עשה כן בבהכ"נ שלו, אם הולך לבהכ"נ אחר שלא גמרו, ירנן וישמח ג"כ עמהם" (סידור אדמו"ר הזקן לפני "סדר הקפות").
- ↑ במשך כל המעת לעת - משיחת ש"פ תצוה, שבת זכור תשמ"ח. ושלושה התוועדויות, דהוי חזקה - משיחות ש"פ תצוה ערב פורים, ומוצאי פורים תש"נ סעיף יא.
- ↑ ספר המנהגים. וראה לקוטי שיחות חלק ב' בהוספות.
- ↑ שיחת פורים תשל"ב.
- ↑ שיחות פורים תשי"ב (ושם הורה שהבחורים יצאו ידי חובה בכלים קטנים, אך יש למחות בשאר הקהל שאינם מתבסמים). תשט"ו (ושם, בהמשך השיחה, דיבר בלהט על כך שצריכים לשכוח על כל הענינים והחשבונות הגשמיים וגם הרוחניים, ולהגיע ל"עד דלא ידע"). תשט"ז (ושם פנה לכמה מהמשתתפים שיתנדבו לכך, ואחר כך פנה לרבים והורה להם לומר עוד ועוד 'לחיים', ובכוסות גדולים). תשח"י (ושם פנה לרבים ותבע מהם לקיים "עד דלא ידע", וכן בעצמו אמר לחיים פעמים רבות, והתבטא: "אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי"...). תשי"ט. תש"כ (ושם סיים ההתוועדות באמירתו: "אלו שנתחייבו בברכה אחרונה – יברכו ברכה אחרונה. אלו שרוצים להמשיך ההתוועדות – תבוא עליהם ברכה. אלו שהם במעמד ומצב ד"עד דלא ידע" – ימשיכו... עד כי יבוא משיח, בעגלא דידן"). ועוד...
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"א בהוספות.
- ↑ שיחת ש"פ תשא תשמ"ה, התוועדויות ח"ג ע' 1478 ואילך, בכמה שיחות.
- ↑ שיחת פורים תשי"ז, והזכירה באגרת קודש מכ"ג באדר שני באותה שנה.
