הבדלים בין גרסאות בדף "מציאות"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(דף חדש: מציאות היא ישות, יש הוא היפך האין. כל מציאות שלכשעצמה מבלעדי השם יתברך, היא היפך האמונה, ומי שסובר שהוא …) |
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
||
| (21 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | מציאות היא | + | '''מציאות''' היא מושג המבטא בשימושו היום-יומי את מצב הדברים הקיימים, כפי שהם באמת (מציאות הדבר). במובן הרחב יותר של המושג, המציאות כוללת את כל מה שיש, בין אם ניתן להבחין בו או להבין אותו ובין אם לאו. מציאות אמיתית, בהגדרתה, היא [[הקדוש ברוך הוא]] לבדו{{הערה|1=[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]], הלכות יסודי התורה, א, א}}, בעוד שה[[עולם]] איננו בעל משמעות וקיום אמיתיים. |
| + | |||
| + | ==מציאות העולם== | ||
| + | {{ערך חסר}} | ||
| + | |||
| + | ==ב[[עבודת השם]]== | ||
| + | |||
| + | כתוצאה מהיות [[הקדוש ברוך הוא]] ה[[מציאות]] היחידה, נדרש גם ה[[אדם]], בתפיסתו האישית, לסגל לעצמו תחושה של [[ביטול]]. להתייחס לעצמו ואל סביבתו כאל חסרי תוקף ומשמעות אמיתיים, וזכות קיומם היא קיום רצונו של הבורא. ברמות הבסיסיות של תפיסה זו נדרש האדם להתנהל כמי שלא חש את עצמו כמציאות במובן המשעי, של ביטול וציות מוחלטים לרצון הבורא. ברמות גבוהות יותר, נדרש האדם לחוש בליבו כי אין מציאות מבלעדי הבורא, ולהגיע למצב בו רצונו יהיה תואם לרצון הבורא, המציאות היחידה הקיימת באמת. | ||
| + | |||
| + | ==ראו גם== | ||
| + | *[[ישות]] | ||
| + | *[[ביטול]] | ||
| + | *[[גאווה]] | ||
| + | |||
| + | {{קצרמר|חסידות}} | ||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
| + | [[קטגוריה:עבודת ה']] | ||
| + | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־06:20, 21 באוקטובר 2020
מציאות היא מושג המבטא בשימושו היום-יומי את מצב הדברים הקיימים, כפי שהם באמת (מציאות הדבר). במובן הרחב יותר של המושג, המציאות כוללת את כל מה שיש, בין אם ניתן להבחין בו או להבין אותו ובין אם לאו. מציאות אמיתית, בהגדרתה, היא הקדוש ברוך הוא לבדו[1], בעוד שהעולם איננו בעל משמעות וקיום אמיתיים.
תוכן עניינים
מציאות העולם[עריכה]
בעבודת השם[עריכה]
כתוצאה מהיות הקדוש ברוך הוא המציאות היחידה, נדרש גם האדם, בתפיסתו האישית, לסגל לעצמו תחושה של ביטול. להתייחס לעצמו ואל סביבתו כאל חסרי תוקף ומשמעות אמיתיים, וזכות קיומם היא קיום רצונו של הבורא. ברמות הבסיסיות של תפיסה זו נדרש האדם להתנהל כמי שלא חש את עצמו כמציאות במובן המשעי, של ביטול וציות מוחלטים לרצון הבורא. ברמות גבוהות יותר, נדרש האדם לחוש בליבו כי אין מציאות מבלעדי הבורא, ולהגיע למצב בו רצונו יהיה תואם לרצון הבורא, המציאות היחידה הקיימת באמת.
