הבדלים בין גרסאות בדף "להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט"
(יצירת דף עם התוכן "עיקר כוונת תקיעת השופר להבעש"ט הוא עניין מיתוק הגבורות בחסדים. את מאמר אדמו"ר הזקן שמבאר...") |
|||
| (7 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''להבין עניין תקיעת שופר על פי קבלת הבעל שם טוב''', הוא [[מאמר]] יסודי של [[אדמו"ר הזקן]] המבאר ש[[תקיעת שופר]] פועלת שני עניינים כלליים: '''א.''' חידוש '''התענוג''' בבריאת העולמות{{הערה|ונקרא "חידוש התענוג במלוכה".}}, '''ב.''' בריאת העולמות בפועל{{הערה|ע"י מיתוק הגבורות בחסדים הפועל את עניין הנסירה - וכפי שיתבאר [[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט#שברים – "נסירה"|לקמן]]}}. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | כדי להבין זאת מקדים שתי הקדמות: שעניינו של השופר הוא "קול פשוט" (ומסביר את עניינו ומשמעותו), ושחידוש העולמות כולל שני פרטים (בריאת העולמות ולידת הנשמות). אחרי הקדמות אלו מסביר, שאמנם הקול הפשוט (התקיעה) מחדש את התענוג, אבל גם לאחר מכן{{הערה|ואפילו אחרי שנמשעים בפועל האורות וכלים דאצילות}} עדיין לא יכולה להיות בריאה בפועל - כי טבע האורות דאצלילות הוא הסתלקות '''ועליה''', וכדי ש'''ירדו''' לברוא עולמות צריך לפעול בהם היפך טבעם. | |
| − | + | וגם פעולה זו{{הערה|הנקראת בלשון הקבלה [[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט#שברים – "נסירה"|נסירה]]}} (לפעול באורות את טבע הירידה שהוא היפך טבעם) פועל השופר, והוא ע"י השברים-תרועה. | |
| − | |||
| − | ==שני העניינים שמתחדשים | + | על פי הוראת הרבי, התוקע בשופר בראש השנה צריך ללמוד לפני התפילה את המאמר הזה{{הערה|סידור עם דא"ח, שער התקיעות, ומאז תשע"ה הוסיפו מאמר זה בסידורים בְּסִדּוּרִים שֶׁבַּסְּדָר החדש.}}. |
| + | |||
| + | ==שתי ההקדמות== | ||
| + | ===קול פשוט - ממוצע בין קול ודיבור=== | ||
| + | {{ערך מורחב|ערך=[[ממוצע המחבר]]}} | ||
| + | מצד אחד קול ודיבור הם [[כלל ופרט]] המשלימים וצריכים זה את זה, ויחד עם זאת הם הופכים. | ||
| + | |||
| + | עצם האפשרות שהאדם מבטא את עצמו לזולת הוא באמצעות הקול, אך כדי שהזולת יבין, הקול מחוייב להיות מחולק להברות של דיבור מסודר, ואילו תנועות השפתיים שיוצרות דיבור בלבד בלי הקול - אין להם משמעות, והדיבור אינו אפשרי בלי קול. אך כשמתבוננים בכך, רואים שהקול הוא ההיפך הגמור מהדיבור, מכיון שהקול הוא הבל הלב (= [[רגש]]) שהוא פשוט בתכלית ואינו מתחלק לפרטים ואינו כלול מפרטים, ואילו הדיבור כל מהותו הוא צירוף אותיות, תנועות, הברות, מילים ומשפטים. | ||
| + | |||
| + | לכן, כדי לחבר את הקול עם הדיבור צריך ל[[ממוצע]], וכמו כל ממוצע המחבר שני הפכים צריך להיות בו מצד אחד את מהות הבחינה התחתונה שב[[משפיע]] ומצד שני [[שורש ומקור]] ל[[מקבל]]{{הערה|כמו שרואים ב[[מידות שבשכל]] שהן ממוצע בין ה[[שכל]] ל[[מידות]], או בכח הרוחני שבגרעין שהוא ממוצע בין [[כח הצומח]] הרוחני שבארץ לבין הגרעין הגשמי.}}. | ||
| + | |||
| + | מתוך כל אותיות הדיבור, [[אל"ף|באות אל"ף]] הדבר ניכר בחוש בצורה הברורה ביותר, שהיא ממוצע בין הקול והדיבור: שכל קריאת התפעלות{{הערה|קריאת התפעלות היא הבעת עצם רגש הלב לפני ש"יורד" ומתחלק בדיבור.}} מובעת על ידי האדם תמיד דווקא באות א'{{הערה|אם זו קריאת הפתעה אז אַה, אם שמחה אז אֶה, וכן הלאה.}}, ועל דרך זה אות א' שבמחשבה היא ממוצע בין השכל ל[[אותיות המחשבה]]. | ||
| + | |||
| + | ובנמשל למעלה, אמרו [[חז"ל]] שעולם הבא נברא [[יו"ד|באות י']] (שהיא אחת מ[[כ"ב האותיות]] שלמעלה), בהכרח שהיא נמשכת מאות א' העליונה (שהיא הראשונה בכ"ב אותיות העליונות), והיא הממוצע שבין הבורא לעולמות. | ||
| + | |||
| + | ===שני העניינים שמתחדשים בראש השנה – חידוש העולמות ולידת הנשמות=== | ||
כשם שממקור כח השכל ה[[היולי]] נמשכות הסברות השכליות, כך נמשכת מאותו מקור ממש גם הטיפה ממנה נוצר הולד{{הערה|אלא שזהו בדרך השתלשלות. בתחילה נמשכת במוח טיפה רוחנית, אחר כך היא מתגשמת, יורדת דרך חוט השדרה, ועד שמתבשלת באשכים ומתהווה טיפה המולידה.}}. | כשם שממקור כח השכל ה[[היולי]] נמשכות הסברות השכליות, כך נמשכת מאותו מקור ממש גם הטיפה ממנה נוצר הולד{{הערה|אלא שזהו בדרך השתלשלות. בתחילה נמשכת במוח טיפה רוחנית, אחר כך היא מתגשמת, יורדת דרך חוט השדרה, ועד שמתבשלת באשכים ומתהווה טיפה המולידה.}}. | ||
| שורה 19: | שורה 28: | ||
ושני אופני "לידה" אלו הם באופן ד[[חותם בולט – שוקע|חותם המתהפך]]: '''מחיצוניות''' השכל ההיולי נמשך '''השכל'''{{הערה|היינו, הסברות השכליות}}, '''ופנימיותו''' נמשכת דוקא בטיפה '''הגשמית'''. | ושני אופני "לידה" אלו הם באופן ד[[חותם בולט – שוקע|חותם המתהפך]]: '''מחיצוניות''' השכל ההיולי נמשך '''השכל'''{{הערה|היינו, הסברות השכליות}}, '''ופנימיותו''' נמשכת דוקא בטיפה '''הגשמית'''. | ||
| − | וכך הוא גם בנמשל; יחוד או"א ממשיך מוחין | + | וכך הוא גם בנמשל; [[יחוד או"א]] ממשיך מוחין ל[[ז"א]] - לצורך חידוש העולמות, ואילו [[יחוד זו"נ]] ממשיך "טיפה" - לצורך לידת הנשמות. |
==עניין תקיעת השופר== | ==עניין תקיעת השופר== | ||
| − | ===תקיעה=== | + | ===תקיעה - חידוש התענוג במלוכה=== |
התענוג שיש למלך בשר ודם במלוכה נובע מהיות העם נפרדים ורחוקים ממנו{{הערה|שהרי לא שייך למלוך על הילדים.}}, ומכיון שמצד האמת הנבראים אינם נפרדים מהקב"ה{{הערה|אלא הם נפרדים רק בהרגשתם. תניא שעהיוה"א.}}, התענוג שלו בבריאה אינו אמיתי, וצריך מדי שנה לחדשו. | התענוג שיש למלך בשר ודם במלוכה נובע מהיות העם נפרדים ורחוקים ממנו{{הערה|שהרי לא שייך למלוך על הילדים.}}, ומכיון שמצד האמת הנבראים אינם נפרדים מהקב"ה{{הערה|אלא הם נפרדים רק בהרגשתם. תניא שעהיוה"א.}}, התענוג שלו בבריאה אינו אמיתי, וצריך מדי שנה לחדשו. | ||
| שורה 28: | שורה 37: | ||
===שברים – "נסירה"=== | ===שברים – "נסירה"=== | ||
| + | {{ערך מורחב|ערך=[[נסירה]], [[גבורות ממותקות - המתקת הגבורות]]}} | ||
גם לאחר שנפעל הרצון לחידוש העולמות (ע"י התקיעה, כנ"ל בפסקה הקודמת),עדיין לא תתכן בריאת נבראים גשמיים, מכיון שהאורות דאצילות (הן הספירות דז"א והן המלכות) הם ב"תנועה" של גבורה והסתלקות (ולא של חסד והשפעה לעולמות). | גם לאחר שנפעל הרצון לחידוש העולמות (ע"י התקיעה, כנ"ל בפסקה הקודמת),עדיין לא תתכן בריאת נבראים גשמיים, מכיון שהאורות דאצילות (הן הספירות דז"א והן המלכות) הם ב"תנועה" של גבורה והסתלקות (ולא של חסד והשפעה לעולמות). | ||
| שורה 39: | שורה 49: | ||
אלא שביום הבריאה נעשתה המתקת הגבורות (לקיחת צלע, הפרדת צד האישה מצד האיש) ע"י הקב"ה, ומאז והלאה תלוי הדבר בעבודת האדם בראש השנה – בתקיעת שופר. | אלא שביום הבריאה נעשתה המתקת הגבורות (לקיחת צלע, הפרדת צד האישה מצד האיש) ע"י הקב"ה, ומאז והלאה תלוי הדבר בעבודת האדם בראש השנה – בתקיעת שופר. | ||
| − | |||
| − | ===תרועה=== | + | ===תרועה - המתקת הגבורות בחסדים=== |
אבל עיקר ההמתקה דגבורות יצחק הוא ע"י "יעקב אשר פדה את אברהם{{הערה|ישעיהו כ"ט כ"ב. פשט הפסוק הוא שהקב"ה אומר לבית יעקב שהוא (ה') פדה את אברהם. אבל בתורת החסידות מבואר שפנימיות הפירוש בפסוק זה היא שע"י רחמים אפשר להוציא את הניצוץ האלוקי משביו בנפש הבהמית. תניא פרק מ"ה.}}". אי אפשר להמשיך את החסד והלובן העליון מטה מטה במקום החושך וההסתר אלא ע"י רחמים רבים, וזהו עניין התרועה – בכי ויללה הבאים מתוך רחמים על מעמדו ומצבו{{הערה|מאמרים תרצ"ט עמ' 13.}}. | אבל עיקר ההמתקה דגבורות יצחק הוא ע"י "יעקב אשר פדה את אברהם{{הערה|ישעיהו כ"ט כ"ב. פשט הפסוק הוא שהקב"ה אומר לבית יעקב שהוא (ה') פדה את אברהם. אבל בתורת החסידות מבואר שפנימיות הפירוש בפסוק זה היא שע"י רחמים אפשר להוציא את הניצוץ האלוקי משביו בנפש הבהמית. תניא פרק מ"ה.}}". אי אפשר להמשיך את החסד והלובן העליון מטה מטה במקום החושך וההסתר אלא ע"י רחמים רבים, וזהו עניין התרועה – בכי ויללה הבאים מתוך רחמים על מעמדו ומצבו{{הערה|מאמרים תרצ"ט עמ' 13.}}. | ||
| + | |||
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | *[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43366&st=&pgnum=179 סידור עם דא"ח רמד, ג] ואילך | ||
| + | *[http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/56940_he_1.pdf המאמר כפי שנכלל במחזור לראש השנה בהוצאת קה"ת בעימוד מחודש] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־09:05, 20 בספטמבר 2023
להבין עניין תקיעת שופר על פי קבלת הבעל שם טוב, הוא מאמר יסודי של אדמו"ר הזקן המבאר שתקיעת שופר פועלת שני עניינים כלליים: א. חידוש התענוג בבריאת העולמות[1], ב. בריאת העולמות בפועל[2].
כדי להבין זאת מקדים שתי הקדמות: שעניינו של השופר הוא "קול פשוט" (ומסביר את עניינו ומשמעותו), ושחידוש העולמות כולל שני פרטים (בריאת העולמות ולידת הנשמות). אחרי הקדמות אלו מסביר, שאמנם הקול הפשוט (התקיעה) מחדש את התענוג, אבל גם לאחר מכן[3] עדיין לא יכולה להיות בריאה בפועל - כי טבע האורות דאצלילות הוא הסתלקות ועליה, וכדי שירדו לברוא עולמות צריך לפעול בהם היפך טבעם.
וגם פעולה זו[4] (לפעול באורות את טבע הירידה שהוא היפך טבעם) פועל השופר, והוא ע"י השברים-תרועה.
על פי הוראת הרבי, התוקע בשופר בראש השנה צריך ללמוד לפני התפילה את המאמר הזה[5].
תוכן עניינים
שתי ההקדמות[עריכה]
קול פשוט - ממוצע בין קול ודיבור[עריכה]
| ערך מורחב – ממוצע המחבר |
מצד אחד קול ודיבור הם כלל ופרט המשלימים וצריכים זה את זה, ויחד עם זאת הם הופכים.
עצם האפשרות שהאדם מבטא את עצמו לזולת הוא באמצעות הקול, אך כדי שהזולת יבין, הקול מחוייב להיות מחולק להברות של דיבור מסודר, ואילו תנועות השפתיים שיוצרות דיבור בלבד בלי הקול - אין להם משמעות, והדיבור אינו אפשרי בלי קול. אך כשמתבוננים בכך, רואים שהקול הוא ההיפך הגמור מהדיבור, מכיון שהקול הוא הבל הלב (= רגש) שהוא פשוט בתכלית ואינו מתחלק לפרטים ואינו כלול מפרטים, ואילו הדיבור כל מהותו הוא צירוף אותיות, תנועות, הברות, מילים ומשפטים.
לכן, כדי לחבר את הקול עם הדיבור צריך לממוצע, וכמו כל ממוצע המחבר שני הפכים צריך להיות בו מצד אחד את מהות הבחינה התחתונה שבמשפיע ומצד שני שורש ומקור למקבל[6].
מתוך כל אותיות הדיבור, באות אל"ף הדבר ניכר בחוש בצורה הברורה ביותר, שהיא ממוצע בין הקול והדיבור: שכל קריאת התפעלות[7] מובעת על ידי האדם תמיד דווקא באות א'[8], ועל דרך זה אות א' שבמחשבה היא ממוצע בין השכל לאותיות המחשבה.
ובנמשל למעלה, אמרו חז"ל שעולם הבא נברא באות י' (שהיא אחת מכ"ב האותיות שלמעלה), בהכרח שהיא נמשכת מאות א' העליונה (שהיא הראשונה בכ"ב אותיות העליונות), והיא הממוצע שבין הבורא לעולמות.
שני העניינים שמתחדשים בראש השנה – חידוש העולמות ולידת הנשמות[עריכה]
כשם שממקור כח השכל ההיולי נמשכות הסברות השכליות, כך נמשכת מאותו מקור ממש גם הטיפה ממנה נוצר הולד[9].
הגורם להבדל בין ההמשכות הוא אופן ההתעוררות; התעוררות רוחנית (התבוננות שכלית, הנקראת יחוד חכמה ובינה) מולידה שכל, ואילו התעוררות גשמית (יחוד זכר ונקבה) מולידה טיפה גשמית. ושני אופני "לידה" אלו הם באופן דחותם המתהפך: מחיצוניות השכל ההיולי נמשך השכל[10], ופנימיותו נמשכת דוקא בטיפה הגשמית.
וכך הוא גם בנמשל; יחוד או"א ממשיך מוחין לז"א - לצורך חידוש העולמות, ואילו יחוד זו"נ ממשיך "טיפה" - לצורך לידת הנשמות.
עניין תקיעת השופר[עריכה]
תקיעה - חידוש התענוג במלוכה[עריכה]
התענוג שיש למלך בשר ודם במלוכה נובע מהיות העם נפרדים ורחוקים ממנו[11], ומכיון שמצד האמת הנבראים אינם נפרדים מהקב"ה[12], התענוג שלו בבריאה אינו אמיתי, וצריך מדי שנה לחדשו.
אלא שכדי לחדש את תענוג הקב"ה צריך איזשהו "מקל" שיכול להגיע עד אליו, והדבר היחיד שיכול להגיע ולעורר את תענוג ה' בבריאה הוא צעקת הבל הלב. קול השופר[14] היוצא ישירות מהבל הלב הוא הממוצע המחבר את הבל הלב עם הקול, והוא האות א' ששורשה באות א' הרוחנית, שיש בה מעצמות א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו[15].
שברים – "נסירה"[עריכה]
|
| ערך מורחב – נסירה, גבורות ממותקות - המתקת הגבורות |
גם לאחר שנפעל הרצון לחידוש העולמות (ע"י התקיעה, כנ"ל בפסקה הקודמת),עדיין לא תתכן בריאת נבראים גשמיים, מכיון שהאורות דאצילות (הן הספירות דז"א והן המלכות) הם ב"תנועה" של גבורה והסתלקות (ולא של חסד והשפעה לעולמות).
וכדי "להמתיקן" יש לשבור את הנפש הבהמית[16] (ע"י "לב נשבר ונדכה[17]. המתקת הגבורות בחסדים מפרידה את המלכות מז"א ובונה אותה פרצוף בפני עצמה, שאז היא יכולה "לדבר" את עשרת המאמרות ולברוא את העולמות.
בלשון הקבלה נקראת המתקת הגבורות "נסירה", והיא מרומזת בתורה בסיפור בריאת האישה.
קודם שהופרדה האישה מהאיש היו דבוקים זו לזה באופן ש"כותל אחד לשניהם" (דבוקים מלמעלה עד למטה גב לגב, והיינו – "תכונת" הגבורה וההסתלקות המשותפת לז"א ולמלכות).
מצב זה גרם עניין של "ויפל תרדמה על האדם" (על דרך שמצב השינה הוא שמסתלק אור המוחין, שאינו יכול לחשוב בצורה מסודרת).
אלא שביום הבריאה נעשתה המתקת הגבורות (לקיחת צלע, הפרדת צד האישה מצד האיש) ע"י הקב"ה, ומאז והלאה תלוי הדבר בעבודת האדם בראש השנה – בתקיעת שופר.
תרועה - המתקת הגבורות בחסדים[עריכה]
אבל עיקר ההמתקה דגבורות יצחק הוא ע"י "יעקב אשר פדה את אברהם[18]". אי אפשר להמשיך את החסד והלובן העליון מטה מטה במקום החושך וההסתר אלא ע"י רחמים רבים, וזהו עניין התרועה – בכי ויללה הבאים מתוך רחמים על מעמדו ומצבו[19].
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ ונקרא "חידוש התענוג במלוכה".
- ↑ ע"י מיתוק הגבורות בחסדים הפועל את עניין הנסירה - וכפי שיתבאר לקמן
- ↑ ואפילו אחרי שנמשעים בפועל האורות וכלים דאצילות
- ↑ הנקראת בלשון הקבלה נסירה
- ↑ סידור עם דא"ח, שער התקיעות, ומאז תשע"ה הוסיפו מאמר זה בסידורים בְּסִדּוּרִים שֶׁבַּסְּדָר החדש.
- ↑ כמו שרואים במידות שבשכל שהן ממוצע בין השכל למידות, או בכח הרוחני שבגרעין שהוא ממוצע בין כח הצומח הרוחני שבארץ לבין הגרעין הגשמי.
- ↑ קריאת התפעלות היא הבעת עצם רגש הלב לפני ש"יורד" ומתחלק בדיבור.
- ↑ אם זו קריאת הפתעה אז אַה, אם שמחה אז אֶה, וכן הלאה.
- ↑ אלא שזהו בדרך השתלשלות. בתחילה נמשכת במוח טיפה רוחנית, אחר כך היא מתגשמת, יורדת דרך חוט השדרה, ועד שמתבשלת באשכים ומתהווה טיפה המולידה.
- ↑ היינו, הסברות השכליות
- ↑ שהרי לא שייך למלוך על הילדים.
- ↑ אלא הם נפרדים רק בהרגשתם. תניא שעהיוה"א.
- ↑ ע"פ ד"ה יבחר לנו את נחלתנו יום ב' דר"ה תשכ"ג,
- ↑ להעיר, שהטעם שמשמיעים את הבל הלב בשופר מקרן בהמה (ולא בצעקה בלי מילים), כי בכך משתפים גם את הבהמה שבאדם, (והיינו, נפש הבהמית), וכפי שנעשית בחינת דומם דווקא[13].
- ↑ ומצד שני היא גם מקור וסיבה לעולמות, כמבואר בהקדמה הראשונה.
- ↑ תורת שמואל ב, עמ' תקי"ז.
- ↑ תניא פרקים כ"ט-ל.
- ↑ ישעיהו כ"ט כ"ב. פשט הפסוק הוא שהקב"ה אומר לבית יעקב שהוא (ה') פדה את אברהם. אבל בתורת החסידות מבואר שפנימיות הפירוש בפסוק זה היא שע"י רחמים אפשר להוציא את הניצוץ האלוקי משביו בנפש הבהמית. תניא פרק מ"ה.
- ↑ מאמרים תרצ"ט עמ' 13.
