בימות החול הוקלטו רוב שיחותיו ומאמריו של הרבי, אך בשבת, מכיון שאי אפשר להקליט, היו קבוצת חסידים שנקראו "חוזרים" או "מניחים" שלקחו על עצמה את התפקיד "להקליט" את שיחותיו ומאמריו של הרבי בראש ולשבת לכתובה במוצאי שבת. קבוצה זו הייתה נקראת ועד הנחות התמימים. במשך השנים, כשהרבי החל להגיע את השיחות לגיליון כפר חב"ד קם עוד גוף שכתב הנחות מהשיחות שנקרא ועד הנחות בלה"ק.
לפעמים היה מגיה האדמו"ר את ההנחה ואז הייתה יוצאת השיחה או המאמר כ"מוגה" וכאשר לא היה מגיה האדמו"ר את השיחה או המאמר, אלו יצאו כבלתי מוגה.
בדורות עברו, לאחר ששיננו היטב את המאמר, היו נכנסים המניחים לאדמו"ר וחוזרים את המאמר לפניו, שהיה מתקן את שגיאותיהם ומסביר להם במקומות שלא הבינו. אך סדר זה לא המשיך אצל הרבי, כך שהיה הכרח לשחזר לבד את כל הקטעים וה”אותיות” שנאמרו, ולנסות להבין את תוכנם והקשר ביניהם.
אולם, עיקר החידוש של “דור השביעי” התבטא בתוכן וסגנון חדשים, ובהיקף שונה לחלוטין: תורתם של הרביים הקודמים התמקדה באמירת מאמרים מידי שבת ויו”ט. כך ישנו מכל שנות חסידות חב”ד “ספר המאמרים”, המכיל את מאמרי הדא"ח מאותה שנה. הרבי, החל בהתוועדויות ארוכות, שרוב זמנן תפסו שיחות-קודש הבלולות מנגלה וחסידות, בשיטתו המיוחדת והמופלאה.
הקושי התבטא בתוכן ובסגנון המחודש, וגם בהיקף שלא היה לו אח וריע: התועדויות שנמשכו כסדר חמש-שש שעות, ופעמים רבות אף יותר, וכללו שיחות רבות ו”מאמר”. מה גם שבשנים הראשונות היו מספר פעמים שהרבי אמר מאמר חסידות בחדרו בשבת-קודש בבוקר; ואם הייתה זו שבת הסמוכה ליום-טוב -צאו וחשבו מה קשה הייתה מלאכת ה”חוזרים” במוצאי-החג.
כאשר מתקתקים את דבריו של הרבי במדוייק, מתוך סרט הקלטה, כל שעת דיבור ממלאת עשרים עמודים עם רווח כפול בין השורות. לפי זה, בהתוועדות של חמש שעות, אם היו מצליחים לשחזר במאה אחוז, היו צריכים להגיע למאה עמודים. לפועל, בדרך כלל הגעו לשמונים עמודים בחזרה טובה, ולעיתים נדירות הגעו גם לתשעים עמודים.