בית סוהר

שפאלערקע. בית הסוהר שהטיל אימים על כל אזרחי ברית המועצות בשנים שטרם פירוק מסך הברזל

בית סוהר (מכונה גם בית כלא, בית אסורים / האסירים, משמר, חצר המטרה, פילקי) הוא מבנה שמור, שבו אנשים מוחזקים בכפיה ונשללות מהם חירויות שונות.

כיום, מקובל להבדיל בין בית סוהר שבו מוחזקים אנשים שהורשעו בביצוע עבירה ונגזר עליהם עונש מאסר, לבית מעצר שבו מוחזקים חשודים שטרם הורשעו. כמו כן קיימים מחנות שבויים, שבהם מוחזקים שבויי מלחמה.

בתורה לא קיים מאסר, כעונש שתכליתו שלילת חירויות כשלעצמה. כפי שיפורט להלן.

בתורה שבכתב ובהלכה

כעונש מאסר, מספרת התורה בשני מקומות בלבד שהניחו אדם במעצר עד שיתברר מה דינו: א. בפרשת המקלל: " וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל . . וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי ה'". ב. בפרשת מקושש העצים: ""וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת...וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".

בהקשרים אחרים, ושלא כחלק ממערכת המשפט והענישה על פי תורה, מסופר על יוסף הצדיק שהושם בבית הסוהר במצרים, וכן על ירמיהו הנביא שהושם בחצר המטרה. בנוסף מוזכרת בקשת יהושע ממשה רבינו שיכלא את אלדד ומידד שהתנבאו במחנה (אך משה סירב לכך).

גם בדורות מאוחרים יותר ניתן למצוא עדויות לעונשי מאסר שהוטלו על ידי בתי דינים של ישראל לתקופה מוגבלת, למטרת אכיפת עונש, אך לא כמטרה בפני עצמה, כגון לכפות את האדם לגרש את אשתו, או לשלם ממון שהוא חייב.

בהלכה, התחדשה אפשרות נוספת שבה אוסרים אדם, 'לכנוס אדם לכיפה'. עונש זה מופעל כ'הוראת שעה' במקרים שלדעת בית דין מגיע לאדם דין מוות או קרוב לזה, אך אין אפשרות לדון אותו מכיון שאין עדים למעשיו וכיוצא בזה.

ארבעה צריכים להודות

בהלכה, נמנה היוצא מבית האסורים בין הארבעה הצריכים להודות ולברך בשם ומלכות ברכת הגומל, כיון שעונש המאסר בימיהם היה חמור מאוד וכרוך בשכנת חיים ואנשים רבים לא היו יוצאים מהמאסר בחיים.

בנוגע לעונש המאסר בימינו, שהוא קל מאוד ביחס לעבר, נחלקו הפוסקים האם היוצא מבית האסורים צריך לברך בשם ומלכות, כאשר ההכרעה המקובלת לפי מנהג ספרד היא לברך, ולפי מנהג אשכנז שלא לברך.

אדמו"ר הזקן פוסק שגם בזמננו אם היה כבול באזיקים וכדומה למשך זמן צריך לברך, כי עינוי נחשב לפגיעה.

במקרה שבו אדם ישב בכלא עם רוצחים וכדומה, לכל הדיעות עליו לברך לאחר יציאתו.

בתורת החסידות

הרבי התבטא שיהודי ובית כלא - הם מושגים הופכיים שאינם הולמים זה את זה, ועמד על כך שבכל חוקי התורה אין עונש מאסר, דבר שניתן ללמוד ממנו על גודל הערך של מעשה בפועל וניצול הזמן, וכן שעל פי תורה אין מציאות של עונש ונקמה, וכל ה'עונשים' של התורה ענינם הוא רק להביא לתיקון (ומי שאינו ראוי למילוי תפקידו - העונש שלו הוא מיתה){{הערה1=מכתב לגד פרומקין, אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תתיז. וראו ראה לקו"ש חכ"ה ע' 215 הערה 17, ובהנסמן שם. הערות התמימים ואנ"ש לוד גליון פג עמוד 38.}}.

תכלית הכלא אינה לשם עונש אלא להביא את האדם להתבונן במעשיו ולהגיע לחרטה על העבר ולשוב למסלול חיים תקין ומוסרי, וכן שלאסירים יש כוחות מיוחדים ושליחות מיוחדת, כפי שניתן להסיק מכך שהקב"ה סובב את המאורעות בצורה כזו שדווקא הם יעמדו בנסיונות ובתנאים קשים כאלו, גלות בתוך גלות, ועליהם לנצל את ההזדמנות ולמלא את השליחות המיוחדת המוטלת עליהם, וכך גם מי שהצליח לצאת מירידה עמוקה זו, צריך להודות לקב"ה על הכוחות החדשים שהתגלו בו, והודיה זו צריכה להיות תמידית.

לאנשים ששימשו בתפקיד בשירות בתי הסוהר, כתב הרבי שעליהם להפוך את 'בית הסוהר' ל'בית הסהר' ולגרום לכך שהאסירים יהפכו ל'ירח' מאיר ודוגמה חיה למופת של אנשים בעלי הנהגה מוסרית.

בית האסורים כמשל

אילוסטרציה של גלות פנימית - מאסר הנשמה בגוף. איור: שולם פייגין

בירידת הנשמה לגוף, היא כביכול ב'בית האסורים' כיון שאינה יכולה להסתלק ולחזור למקורה כפי רצונה, והיא מוכרחת להישאר כבולה בגוף שמגביל אותה, ובפרטיות יותר, עד לזמן הבר מצווה יהודי אסור כביכול בידי היצר הרע ורק לאחר שנעשה לבר מצווה ונכנס בו היצר הטוב - משתחרר מאחיזתו של היצר הרע.

כמו כן כללות ענין הגלות נמשל ל'בית מאסר' שהקב"ה נמשך למקומות והיכלות הסטרא אחרא השנואים עליו, כביכול 'נגד רצונו', אך עם זאת הרבי מחלק בין 'גלות' ו'מאסר', כאשר המאסר חמור יותר ומגביל יותר והשליטה היא מוחלטת וכוללת, ומכריע שהגלות הנוכחית אינה נחשבת לבית מאסר ולכן כשתבוא הגאולה לא יצטרכו להביא קרבן תודה על היציאה מהגלות.

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

בחסידות מבואר בנוגע לעבודת ראש השנה, שכיון שכל המהות של עבודת יום זה היא המשכת חיות חדשה בספירת המלכות, שהתלקה ממנה החיות הפנימית, אי אפשר להמשיך חיות חדשה על ידי דיבור בלבד, כיון ש'אין חבוש מתיר עצמו' ולכן צריך דווקא את הפעולה של תקיעת שופר.

ארגונים חב"דיים הפועלים בקרב אסירים

כחלק מפעילותם של שלוחי הרבי ברחבי העולם, פועלים הם גם עם אסירים המצויים בבתי הכלא, ומסייעים להם במגוון דרכים וערוצים, הן בסיוע בהקלת התנאים שיתאפשר להם ללמוד תורה ולקיים מצוות, הן סיוע בהשגת אוכל כשר, והן סיוע משפטי ומוראלי.

בין השלוחים יש שהקימו ארגונים ואגפים שמקדישים את כל פעילותם לעיסוק זה, בהם:

• מכון 'אל"ף' (Aleph Institute) - בניהול הרב שלום דובער ליפסקר
• Review out - בניהול הרב שמואל שפריצר

הרבי עורר פעמים רבות על דאגה לנמצאים בבית האסורים, הן בנוגע להביא להם את שמחת וצרכי החג, ובפרט בחג החנוכה, חג הפורים וחג הפסח, והן בנוגע למעות חיטים וכיוצא בזה.

מאסרי רבותינו נשיאינו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

רבותינו נשיאינו נאסרו לאורך הדורות על פעולותיהם להפצת יהדות וחסידות, ולחיזוק יושבי ארץ הקודש. הימים בהם השתחררו מהמאסר, הפכו לחגי שמחה וגאולה בקרב חסידי חב"ד ובעולם היהודי כולו. להלן רשימת המאסרים:

• מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן - אסרו חג סוכות - י"ט כסלו תקנ"ט
• המאסר השני של אדמו"ר הזקן
• מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי
• מאסרי אדמו"ר הצמח צדק
• מאסר וגאולת אדמו"ר הריי"צ - ט"ו סיון - י"ג תמוז תרפ"ז

ראו גם

• עיר מקלט

לקריאה נוספת

• מוציא אסירים ופודה ענווים, שבועון בית משיח גליון 393 עמוד 36

קישורים חיצוניים

• הרב שלום בער ליפסקר, אהבה ללא גבולות, גיליון 'תורת חיים' מס' 9, ל' מנחם אב תשע"ה
• הרב שלום בער ליפסקר, מתיר - ומכבד - אסורים, גיליון 'תורת חיים' מס' 471, ט"ו סיוון, תשפ"ד

• קבוצת אסירים עוברים לפני הרבי בחלוקת דולרים בתוך מגזין הוידאו השבועי של jem
• המנהיג היהודי שבחר להישאר בבית הכלא
• זכויות דתיות בבית הכלא, י"א תמוז תנש"א  •  בתי ספר או בתי סוהר?, י"ט כסלו תשמ"ב