שניים מקרא ואחד תרגום
|
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, חב"דזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
שניים מקרא ואחד תרגום (או להעביר הסדרה[1]) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו.
מקורו עריכה
חייב כל אדם לקרוא בכל שבוע את פרשת אותו השבוע - שניים מקרא ואחד תרגום[2], אף על פי ששומע הפרשה כל שבת בציבור. אודות חשיבות אמירת שניים מקרא ואחד תרגום בזמנה, ניתן ללמוד מן האמור בגמרא: "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו"[3], כשהכוונה "פרשיותיו עם הציבור" היא, לפרשה הנקראת בציבור באותו השבוע[4].
בטעם תקנת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, יש שביארו שהתקנה נועדה מעיקרה בכדי שיתכונן האדם לקריאת התורה בתפילת שחרית של שבת[5]. אך מעבר לכך, יש שכתבו שיש בה משמעות פנימית - שכל אחד מישראל ילמד חמשה חומשי תורה ויהיה בקי בהם, ויסיים פעם בשנה את כל התורה[6].
אודות הסדר של אמירת מקרא פעמיים ותרגום פעם אחת, יש שכתבו שהוא זכר לנתינת התורה פעמיים בלשון הקודש - בסיני ובאוהל מועד- ותרגומה "באר היטב"[7] ויש שביארו שהוא כנגד שלושת הרבדים בתורה - נגלה, נסתר והרובד הנעלם מעיני כל אדם[8]. על קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נאמר שהיא מגדר קיום חובת תלמוד תורה, ובקריאתה בביתו יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים מאשר בקריאה בציבור[9].
תרגום אונקלוס אינו מתרגם תרגום מילולי גרידא, אלא אף מבאר דברים שלא ניתן להבינם מהמקרא עצמו. לכן כתבו הראשונים שלא ניתן לצאת ידי חובת תרגום בקריאת התורה ללשון לעז, משום שהתרגום הארמי לא רק מתרגם אלא אף מפרש[10]. יתר על כן הביאו הפוסקים את המקובל מפי קדמונים, שמעלת התרגום היא שזכה וניתן מסיני[11].
זמנו עריכה
מדברי הגמרא עולה כי ניתן להתחיל בקריאת הפרשה מתחילת השבוע, משום שכבר במנחת השבת החלו לקרוא בציבור את הפרשה החדשה[12]. אמנם עיקר זמן אמירת שניים מקרא ואחד תרגום לכתחילה הוא בערב שבת[13]. רבותינו נשיאינו היו מתחילים לאומרה בליל שישי, ולמחרת החלו מחדש וסיימו את כולה, ובשבת בבוקר היו חוזרים על "שביעי"[1]. ולמעשה, נוהגים לאומרה ברצף ביום שישי לאחר חצות היום[14].
אופן הקריאה עריכה
אף שמן הדין אין חיוב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בכל סדר שהוא, כגון בקריאת הפרשה ברצף, יש הנוהגים שלא להפסיק כלל באמצע שניים מקרא ואחד תרגום, אפילו בדיבור, ואפילו בדברי תורה[15]. ויש שנהגו שאם נאלצו להפסיק בדיבור באמצע קריאת שניים מקרא ואחד תרגום לאיזה צורך, התחילו עוד הפעם מתחילת הפרשה[16].
מעיקר הדין ניתן לצאת ידי חובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום בכל סדר שהוא, כגון בקריאת הפרשה ברצף פעמיים ואחריה תרגום, אלא שהמנהג הנכון הוא - לקרוא כל פסוק פעמיים והתרגום עליו מיד, כיוון שכך היו עושים בזמן שהיו מתרגמים בקריאת התורה בציבור, שהיו מתרגמים כל פסוק בפני עצמו.
עוד כתבו הפוסקים, שלאחר שסיים לקרוא את הפסוק האחרון בפרשה ולתרגמו, טוב לחזור ולקרוא שוב פסוק זה בכדי לסיים בפסוק מן התורה, ויש שכתבו לכפול את הפסוק האחרון פעמיים[17]. אלא שלמעשה, לא נהוג לכפול פעמיים את הפסוק האחרון, ובכדי לסיים במקרא מספיק בקריאת ההפטרה בלבד, או שמספיק לאומרו פעם אחת[18].
קריאת ההפטרה עריכה
לאחר קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת[19]. ובשיחות הרבי מבאר אודות חשיבות הכנת ההפטרה[20].
בנוסף לקריאת ההפטרה הנקראת בציבור באותה שבת, יש נוהגים לקרוא ביחיד אף את יתר ההפטרות שאינן נקראות בבית הכנסת, כגון בשבת ראש חודש בה נדחית הפטרת הפרשה, ביחיד קוראים אף את הפטרת פרשת השבוע. וכן מנהגנו[21].
הסבר על פי תורת החסידות עריכה
אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?
מסביר הרבי[דרוש מקור]: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- בטאון 'היכל ליובאוויטש' (בית שמש), גליון ב' עמוד 200.
קישורים חיצוניים עריכה
- שניים מקרא ואחד תרגום - טקסט
- שניים מקרא ואחד תרגום - בהברה אשכנזית
- אדמו"ר הזקן -שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה - הלכות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום
- בטעמי חיוב קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, 'תרוממנה קרנות צדיק' (הערות תות"ל 770) יו"ד שבט תשפ"ה עמוד 215
- חיים הלל רסקין, האם יוצאים ידי חובת שניים מקרא באמירת החת"ת?
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 היום יום ד' טבת
- ↑ ברכות ח, א-ב. ועוד מובא בגמרא שם "אמר רבי יהושע לבניו: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום" וראו מ"ש בעל הטורים (ריש פרשת שמות) וז"ל: ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל - ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר, ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום". ב'קול נ'עים י'שיר, י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם". וראו ספר העתים (סי' קעט, בשם רב מתחיה גאון): "לתמיד חכם, אע"פ שהוא חושק לדרוש בתלמוד אל יפשע מלהשלים פרשיותיו".
- ↑ ברכות שם. וראו ספר חסידים סי' שא: יהודי אחדאדם לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא, אמר ליה החכם.. לא דברה התורה על תוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהן להיות פטור שאין דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך כי השכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ לעבוד בשכירותך. אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו.. אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך.. ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו שנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג, יח) "והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין" וכתיב (פ' שופטים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך".
- ↑ ראו שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או"ח סרפ"ה ס"א.
- ↑ ראו שו"ת תרומת הדשן (סי' כג) בשם רבנו חננאל, שהעיקר התקנה נתקנה כדי שיהיה כל אדם רגיל במה שקוראים בציבור (וראו שו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' מ הביאור בזה) - ולפי זה יהיה חובה לקרוא אף את פרשיות יו"ט וד' פרשיות. אמנם להלכה אין חובה אלא לקרוא את פרשיות השבוע שמו"ת (תרוה"ד שם, ובח"ב סי' קע. שולחן ערוך או"ח סרפ"ה ס"ז, ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם ס"ט).
- ↑ ראו תרומת הדשן שם בשם רבנו שמחה: "דעיקר החיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הציבוד, היינו שכל אחד מישראל יקרא לעצמו את כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה, כמו שעושים הציבור.
- ↑ ראו מט"מ סי' תסד: "ושמעתי הטעם למה צריך להשלים פרשיותיו, הוא כנגד התורה שנכתבה שלשה פעמים, פעם ראשון בהר סיני שנית באוהל מועד, שלישית באר היטב. משום הכי אנו קורין כל פסוק שני פעמים, ושלישי תרגום כנגד כל באר היטב".
- ↑ כ"כ המהר"ל (תפארת ישראל פי"ג): "שיש לתורה ג' מדרגות; המדרגה האחת, מדרגה הנגלית לכל אדם. המדרגה השנית, היא הנסתר בתורה, שאינו מובן רק לחכמים ולנבונים. המדרגה השלישית, היא שיש בתורה דברים מורים על עולם הבא, ודבר זה לא יושג לשום אדם, כי "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה סד, ג), וכל (הנבראים) [הנביאים] לא ראו רק עולם הזה, לא עולם הבא, שהוא עוד יותר במעלה, שעליו נאמר "עין לא ראתה אלקים זולתך" ולפיכך יש לקרות התורה שנים מקרא ואחד תרגום.. כי התרגום אינו נחשב לשון כלל, כמו שאמרו (מגילה י, ב) "והכרתי לבבל שם ושאר" (ישעיה יד, כב), אלו כשדים, שאין להם כתב ולשון. ובארנו זה במקומו, כי לשון ארמי, שהוא לשון בבל, אינו נחשב לשון.. ועוד, שאין מלאכי השרת מבינים זה הלשון, כחז"ל, שהרי אמרו (שבת יב, ב) ישראל ששואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאינו לשון המלאכים. ולכך פעם שלישית הוא תרגום, כי הוא כנגד עולם הבא , שאין שייך למלאכים עולם הבא, כי אם לישראל, כמו שהוא ידוע. והוא דבר מבואר ברור למשכילים, שאין ספק בזה כלל למי שיודע ברזי התורה, ונתבאר במקום אחר. מכל מקום הדברים מבוארים, כי התורה הזאת גבוה על גבוה, ומדרגה על מדרגה יש לה, עד עולם הבא".
- ↑ וז"ל בעל ה'חינוך' בהקדמתו לספר החינוך: "אחת מן המצוות, והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו, היא מצות לימוד התורה.. ועל כן קבענו לנו חז"ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוף העם, שהוא בית הכנסת, ועוד חייבונו חז"ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ.. כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו" וראו מ"ש השל"ה (מסכת שבת, נר מצווה, אות יז) ש"כשקורא שמו"ת ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא הן ממצוות התורה, הן במידות, הן בדרכי מוסר., הן בכל תועלת אשר יכול להוציא מכל ענין וענין. ויקרא כדי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". ובכה"ח (סרפ"ה סק"ד): "וכתב בס' מגיד מישרים למרן הק', וז"ל: והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעשה תפילתך וכו', אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדיקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ - עיין במפרשים.
- ↑ וז"ל הרא"ש (ברכות א, ח): "יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות - לעז שלהן הוי כמו התרגום. כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא הדין לעז למכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא.. ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי חובה תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה".
- ↑ וכפי שאמרו חכמים שהתרגום היה מצוי כבר בימי עזרא, אלא שנשכח והיה צורך לחדש תרגום ואח"כ "חזרו ויסדום" (מגילה ג, א). וראו רש"י (קידושין מט, א ד"ה הרי זה): "אונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה ושום שכל זה תרגום", וראו תוס' שם ד"ה המתרגם. וראו הל' ת"ת לאדמו"ר הזקן פ"א קו"א סק"ב.
- ↑ ראו תוספות ד"ה ישלים פרשיותיו , ב. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רפ"ה סעיף ה'.
- ↑ מגן אברהם סימן רפ"ה סעיף ק"ו. אגרות קודש חלק ט' עמוד ס"ג. וראו גם ליקוטי שיחות חלק ל"ז עמוד 109 הערה 7. וראו בקודש פנימה עמוד 14: כמה פעמים העביר הרבי שנים מקרא ואחד תרגום אחד סעודת ליל שבת.
- ↑ ומי שלא הספיק ישלים זאת לאחר מכן. - זמני ההשלמה ראו להלן פרק ז סעיפים ט-יד.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן רפ"ה סעיף ו'. בירורי מנהגים שבת (להרש"י שי' פרידמאן) עמוד 25.
- ↑ לקוטי ספורים (להרח"מ פרלוב) עמוד תעד. נטעי גבריאל שבת חלק א' פרק כ"ב סעיף ה'. וראו אגרות קודש (הרבי) חלק י"ח עמוד תקס.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן רפ"ה סעיף ג'.
- ↑ ראו ספר המנהגים חב"ד עמוד 25. וראו שלחן מנחם אורח חיים חלק ב עמוד כט והערה ג שם.
- ↑ שלוחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן רפ"ה סעיף י'. וראו שם שמטעם זה "בד' פרשיות יש לו לקרות הפטרה של ד' פרשיות שמפטירין אותה בבית הכנסת ולא הפטרה של פרשת השבוע". אבל מנהגנו למעשה לקרוא את כל ההפטרות, ראו להלן.
- ↑ ראו שיחת יום שמחת תורה תשט"ז (תורת מנחם חלק ט"ו עמוד 134) אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב להקדים הכנת זמן קודם אמירת מאמר, שיש לומר שהמקור לזה הוא מאמר רז"ל (שמות רבה פרק מ, א) "צריך אדם להיות נוטל משל (מהקב"ה) לומר פרקו או אגדתו או מדרשו.. בצבור.. מן האלקים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואח"כ ויאמר לאדם". וגדולה מזו מצינו בנוגע לרבי עקיבא "מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות ס"ת בצבור ולא רצה לעלות.. אמר.. לא סדרתי אותה פרשה.. שאין אדם ראשי לומר דברי תורה לפני הציבור עד שיפשוט אותו.. בינו לבין עצמו כו'" (תנחומא יתרו טו. וראו גם שמות רבה שם, ובחידושי הרד"ל).
- ↑ היום יום ל' בסיוון.