עובדיה הדאיה

ישיבת בית הדין הגדול לערעורים בשנת תשי"ט. הרב בצלאל זולטי (מימין), הרב עובדיה הדאיה והרב יעקב עדס

הרב עובדיה הדאיה (חג החנוכה תר"נ-כ' שבט תשכ"ט), היה חכם ספרדי, דיין ומקובל, מחבר השו"ת 'ישכיל עבדי'. ראש ישיבת המקובלים 'בית א־ל', חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח.

תולדות חייו

נולד בעיר חלב שבסוריה, בסביבות חג החנוכה תר"נ לאביו הרב שלום הדאיה ולאמו מרת שרה לבית לבטון, כנצר למשפחות רבנים ידועות הן מצד אביו והן מצד אמו. בסוף שנת תרנ"ח עלתה המשפחה לארץ ישראל, והוא נשלח ללמוד בתלמוד תורה 'דורש ציון' ולאחר מכן בישיבות 'חסד אברהם' ו'תפארת ירושלים', וכן למד באופן פרטי אצל המקובלים הרב שלום בוחבוט, רבי יצחק שרים ורבי יצחק אלפייה.

בשנת תרס"ז התחתן עם מרת צלחה (שולמית) בת הרב עזרא שרים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט לחלב כדי להשתמט מהגיוס לצבא הטורקי, ושהה שם כארבע שנים.

עם הקמת ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים בשנת תרפ"ג, התמנה לר"מ בגמרא ותורת הסוד, ובמקביל לימד גם בישיבת המקובלים 'עוז והדר', שפעלה במסגרת פורת יוסף והתפללו בה על פי כוונות האר"י, ושם שימש שליח ציבור במשך שנים רבות.

בשנת תרפ"ה התמנה כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובשנת תרצ"ט התמנה כדיין בבית הדין בפתח תקווה, ושימש כרב העדה הספרדית במקום.

לאחר פטירת אביו בשנת תש"ה התמנה תחתיו כראש ישיבת המקובלים 'בית א־ל', בשנת תש"ז צורף למועצת הרבנות הראשית, ובשנת תשי"א התמנה כחבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

נפטר בכ' שבט תשכ"ט ונטמן בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות. הונצח על ידי עיריית ירושלים שקראה על שמו רחוב בשכונת נחלאות, ועל ידי עיריית פתח תקווה שקראה על שמו רחוב בשכונת הדר גנים.

את מקומו בראשות ישיבת המקובלים ירש בנו, הרב שלום מרדכי חיים הדאיה, ואוסף כתביו נשמר בארכיון הספרייה הלאומית.

קשריו עם חב"ד

פסיקותיו ההלכתיות, תואמות בנושאים רבים את שיטת רבותינו נשיאינו בנושאים שהיו שנויים במחלוקת בדור האחרון: כך לדוגמא נמנה על הרבנים שתמכו בשיטתו של הגאון הרב אברהם חיים נאה בעניין ה'שיעורים', ובנוגע לקהילת ביתא ישראל פסק כי עליהם לעבור 'גיור לחומרא', וגם לאחר הגיור אסר עליהם להינשא עם כוהנים, צידד בהיתר לבישת הפאות לכתחילה, ונקט בצורה חריפה באיסור על מסירת שטחים.

בשנת תשי"ט שיגר הרב הדאיה אל הרבי את כרך ה' מספרי השו"ת שלו, וכמענה זכה למכתב תשובה מהרבי בו הודה לו על 'תשורתו היקרה', וכפל 'תודה חמה תודה חמה', והוסיף תודה מיוחדת על כך שאיחד בספריו את תורת הנגלה ותורת הנסתר.

ספריו

• שו"ת ישכיל עבדי מפעלו העיקרי - ספר שו"ת בשמונה כרכים (חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', חלק ו', חלק ז', חלק ח').
• שו"ת דע"ה והשכל - נדפס בסוף שו"ת ישכיל עבדי, ועוסק בתשובות לשאלות בחכמת הקבלה (יצא גם ככרך נפרד).
• וייקח עבדיהו - דרשות והספדים (חמשה חלקים בשני כרכים).
• עבדא דרבנן - חידושים על הש"ס.
• עבד המלך - חידושים על הרמב"ם.
• שלום עבדו - דרושים על התורה.
• מבוא וביאור על תרגום ספר הזהר על התורה המיוחס לרבי ברכיאל איוב בן משלם קפמן (פתח תקווה תש"ו). יצא על פרשת בראשית בלבד.
• ודבר שלום - הוספות והערות (ודרשה) בשו"ת 'ודבר שלום' מאת הרב שלום הדאיה (ירושלים תשמ"ה).
• שני פרקים אחרונים מתוך ש"ה לבית אבות - פירוש למסכת אבות מאת הרב שלום הדאיה (ירושלים תש"א).
• שו"ת בסוף ספר "שמחת כהן" (ח"ב) לרבי מסעוד אלחדאד, ירושלים, תרפ"ו.

קישורים חיצוניים

• אליהו שוויכה, קבלה, מלחמה וחורבן: הקשר בין הרבי ובין הרב הספרדי המפורסם, מתוך מגזין 'נשמה'