ל"ט אבות מלאכה
ל"ט אבות מלאכה (מקורות עיקריים) | |
---|---|
מקרא | שמות, כ, ט |
משנה | מסכת שבת ז, ב |
תלמוד בבלי | שבת עג, א (ובעוד מקומות נוספים) |
משנה תורה לרמב"ם | זמנים, שבת, ז |
שולחן ערוך | אורח חיים, שא |
ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה לב; ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, שכ |
ל"ט אבות מלאכה (נקרא גם אבות מלאכות) הם 39 המלאכות העיקריות שאסור לעשותן בשבת שנעשו לצורך בניית המשכן מאחר שהציווי על השביתה בשבת נסמך בתורה לציווי מלאכת המשכן, למדו חז"ל, שמלאכות אלו אסורות בשבת. ישנם עוד מלאכות האסורות גם הן באותה מידה בגלל הדמיון שלהן לאבות המלאכות, והן נקראות "תולדות".
מקור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורה נאמר[1]: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלוֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".
אמנם כל המלאכות אסורות בשבת, אך התורה הזכירה במפורש ארבע מלאכות שחל איסור לבצע אותם בשבת:
- חריש
- קציר
- הבערה
- הוצאה
לגבי חריש וקציר נאמר התורה[2]:"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת", וכמו כן גם לגבי הבערה מצויין[3]: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". לגבי מלאכת הוצאה, כתוב[4]: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
ל"ט מלאכות שהיו במשכן ותולדותיהן[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל המלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן אסורות בשבת. כפי שכתוב[5] בסמוך לפרשה העוסקת בהקמת המשכן: "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", בכדי להורות שלמרות שמצווה גדולה וראוי לעסוק בהקמת המשכן, אך קדושת השבת יותר חשובה. ולכן חכמים אמרו[6]: "אין חייבים אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן".
כל ל"ט המלאכות נקראות אבות מלאכות, וגם מלאכות הדומות להן נקראות אבות. מלאכות שהם אינם דומים כל כך למלאכות אחרות, נקראות תולדות. בפועל אין הבדל בינהם חוץ מכך שאם אדם חטא בשגגה ועשה את כל ל"ט המלאכות, עליו להביא ל"ט קרבנות חאטת, אך אם אדם חטא בתולדותיהם, צריך להביא רק קורבן חטאת בלבד.
גזירות ותקנות חכמים בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]
חכמים תקנו תקנות וגזירות רבות בשבת בכדי לעשות סייג לתורה.
תקנות וגיזורת חכמים נועדו בכדי שהאדם לא יטעה לעשותם כדרכם ויעבור על איסור בתורה ובכדי לשמור על קדושתה של השבת.
כבר בתורה עצמה מצווה לקבוע סייגים, כפי שכתוב[7]: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי". במסכת יבמות[8] מובא שחכמים למדו מהפסוק "עשו משמרת למשמרתי", לתקן תקנות בכדי לשמור על קדושת השבת. כמו כן מובא בתורה[9]: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ", כלומר, שחכמים צריכים לתקן תקנות גם בכדי לשמור על קדושתה של השבת, וישראל מחוייבים לשמור על תקנות אלו , כפי שנאמר[10]: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".
איסור חכמים לעשות מלאכות בשינוי ובשניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
האיסור של התורה לעשות מלאכה היא כפי שנאמר[11]: "לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת", כלומר, כל מלאכה בדרך שרגילים לבצע אותה. אך מלאכה שמבצעים אותה בשינוי[12], לא עוברת על איסור בתורה , אך עם זאת, חכמים עשו חכמים סייג לתורה ואסרו לעשות את המלאכות בשינוי. במסכת שבת [13]מובא דוגמא לכך, שכאשר אדם המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים בדרך שרגילים לשאתו, עבר על איסור תורה. אך אם אדם מבצע את המלאכה בשינוי, למשל על ידי רגלו או חיקו, עובר רק על איסור חכמים[14]
עוד דגומא לשינוי מלאכה, שאם מבצעים אותה אינם עוברים על איסור מהתורה, היא כאשר שני בני אדם מבצעים מלאכה שכל אחד מהם מסוגל לבצע אותו בלבדו. כפי שנאמר בחומש ויקרא[15]: "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם". על פסוק זה נדרש במסכת שבת[16], שעל המילה בַּעֲשֹׂתָהּ הכוונה לעושה את המלאכה כולה, ולא אדם העושה מקצתה, וכאשר שניים עושים יחד את המלאכה, הרי שכל אחד עשה מקצתה.
דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשא אדם מתכוון לבצע מלאכה המותרת, אך ייתכן שבשעת הביצוע יעשה גם מלאכה האסורה, שיהנה ממנה, אולם אינו מתכוון לעשותה, מותר לו לעשות את הדבר המותר, בלי חשש שיעשה את המלאכה האסורה. לאור כך, מותר לאדם לבצע מלאכה המותרת בשבת, כגון הליכה על הדשא, למרות שייתכן שיש ספק שהליכתו תגרום למלאכת חרישה, משום שאין כוונתו לחרוש אלא ללכת.
אך עם זאת, באם ייתכן בוודאות שהליכתו תגרום לחרישה, אסור לו ללכת שם.
פירוט ל"ט אבות המלאכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה, מסכת שבת, מובא כל הל"ט המלאכות האסורות בשבת שנעשו במשכן:
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. (א) הַזּוֹרֵעַ. (ב) וְהַחוֹרֵשׁ. (ג) וְהַקּוֹצֵר. (ד) וְהַמְּעַמֵּר. (ה) הַדָּשׁ. (ו) וְהַזּוֹרֶה. (ז) הַבּוֹרֵר. (ח) הַטּוֹחֵן. (ט) וְהַמְּרַקֵּד. (י) וְהַלָּשׁ. (יא) וְהָאוֹפֶה. (יב) הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. (יג) הַמְּלַבְּנוֹ. (יד) וְהַמְּנַפְּצוֹ. (טו) וְהַצּוֹבְעוֹ. (טז) וְהַטּוֹוֶה. (יז) וְהַמֵּסֵךְ. (יח) וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. (יט) וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. (כ) וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. (כא) הַקּוֹשֵׁר. (כב) וְהַמַּתִּיר. (כג) וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כד) הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כה) הַצָּד צְבִי. (כו) הַשּׁוֹחֲטוֹ. (כז) וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. (כח) הַמּוֹלְחוֹ. (כט) וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. (ל) וְהַמּוֹחֲקוֹ. (לא) וְהַמְּחַתְּכוֹ. (לב) הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לג) וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לד) הַבּוֹנֶה. (לה) וְהַסּוֹתֵר. (לו) הַמְּכַבֶּה. (לז) וְהַמַּבְעִיר. (לח) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. (לט) הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.
מספר מלאכה | אב המלאכה | הגדרה והסבר המלאכה | שיעור החיוב | תולדותיה |
---|---|---|---|---|
1 | זורע | זריעה, נטיעה וכל פעולה אחרת המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך | כל שהוא (זרע אחד) | השקיה, שריית זרעים במים |
2 | חורש | פעולות המשביחות את הקרקע לצורך הזריעה | כל שהוא | זיבול, סיקול אבנים |
3 | קוצר | ניתוק דבר ממקום גידולו- היווצרותו | לאדם - גרוגרת, לבהמה - כמלא פי גדי, להסקה - כדי לבשל ביצת תרנגולת | רדייה, חיתוך איבר מבעל חיים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת |
4 | מעמר | קיבוץ גידולי קרקע ממקום גידולם | לאדם - גרוגרת, לבהמה - כמלא פי גדי, להסקה - כדי לבשל ביצת תרנגולת | קיבוץ תאנים לעיגול דבילה |
5 | דש | פירוק גידול קרקע מפסולתו המחוברת לו | גרוגרת | סחיטת פירות, פירוק קטניות מהשרביטים, יש אומרים שגם מפרק למשל חליבה בשבת |
6 | זורה | זריית חומר ופיזורו (ירושלמי) / ברירה (בבלי), באמצעות הרוח | גרוגרת | הפרדת המוץ מהתבואה בנשיפת הפה |
7 | בורר | תיקון אוכל באמצעות הפרדת הפסולת ממנו | גרוגרת | חיבוץ |
8 | טוחן | טחינת גוף עבה שגדל בקרקע לחלקים דקים | גרוגרת | פירור גוש עפר לחול |
9 | מרקד | מלאכת ברירה על ידי כלי | גרוגרת | סינון משקאות, ברירת אוכל מאוכל (באמצעות כלי) |
10 | לש | חיבור שני חומרים (לרוב אבקה ונוזל) לעיסה אחת | גרוגרת | בלילת דברים שאינם אוכל (חול עם מים) |
11 | אופה (מבשל) | תיקון מזון חי לאכילה באמצעות חימומו | גרוגרת | התכת מתכות, המסת שעווה |
12 | גוזז | גזיזת צמר | ברוחב שתי אצבעות | ניתוק דבר המחובר לגוף האדם: שערות, ציפורניים, עור יבש ועוד |
13 | מלבן | ניקוי וליבון צמר או פשתן | כתם כלשהו | כיבוס בגדים אפילו רק שרייה, שפשוף, סחיטה, או ליבון בתנור |
14 | מנפץ | ניפוץ צמר והכנת חומר הגלם | שאפשר לטוות חוט באורך ארבעה טפחים | להכות על גידים של בהמה לעשות מהם חוטים |
15 | צובע | צביעת בגד או כל דבר אחר בצבע המתקיים | צביעת חלק חשוב | צביעה בעלמא |
16 | טווה | טווית צמר | חוט באורך ארבעה טפחים | |
17 | מיסך | סידור חוטי האריגה (השתי) | מתיחת חוטי שתי ברוחב שתי אצבעות | הכאה על החוטים כדי ליישרם שיתאימו למלאכה האריגה |
18 | עושה שתי בתי נירין | עשיית בתי נירין (עבור נול אריגה) | עשיית שתי בתי נירין (עשיית הטבעות בהן מושחלין החוטין, או השחלת החוטין לדיעה אחרת) | העושה נפה, או כברה, או סל, או סבכה, או שסרג מיטה בחבלים |
19 | אורג | אריגת שני חוטים זה בזה | רוחב שתי אצבעות | ליפוף חוט סורר בבגד |
20 | פוצע | הוצאת חוטים מהבגד כדי לתקנו | שני חוטים | |
21 | קושר | קשירת שני חוטים זה לזה בקשר קבוע | קשר אחד | |
22 | מתיר | התרת שני חוטים קשורים | שני חוטים | המפריד חבל מפותל |
23 | תופר | תפירת שתי תפירות בבגד | שתי תפירות וקשירת ראש החוט או שלוש בלי קשירה (העיקר שיהיה תפירה מתקיימת) | הדבקה |
24 | קורע | פרימת שתי תפירות לצורך תפירה מחודשת | פרימת תפירה המתקיימת | הפרדת בדים ודפים דבוקים |
25 | צד | צידת בעל חיים שרגילים לצוד אותם לצורך בשרם או עורם או הנאה אחרת | חיה אחת | |
26 | שוחט | שחיטת בעל חיים | נטילת נשמה | חנק לדוגמה: הוצאת דג מהמים |
27 | מפשיט | הפשטת עור מבעל חיים | עור שניתן לעשות ממנו קמיע | כל פעולה שמטיבה בעקיפין עם ההפשטה |
28 | מעבד | המלחת ועיבוד עור בהמה | כדי לעשות קמע | הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה, או המרככו בידו ומושכו ומשווה אותו כדרך שהרצעניין עושין |
29 | ממחק | יישור העור והסרת שער | כדי לעשות קמע | מירוח והחלקה של כל דבר (מירוח סבון וכדומה) |
30 | משרטט | שירטוט על העור לצורך חיתוך | כדי לעשות קמע | מריטת נוצות, מריחת שעווה, צחצוח כלים |
31 | מחתך | חיתוך עור בהמה | כדי לעשות קמע | קוטם דבר בידו, מחתך דבר מה בכלי |
32 | כותב | כתיבת שם בעל שתי אותיות | שתי אותיות | ציור |
33 | מוחק | מחיקה לצורך כתיבת שתי אותיות | מקום שבו ניתן לכתוב שתי אותיות | מחיקת ציור, כתיבה בדיו על דיו בצבע אחר |
34 | בונה | בניית בניין | כל שהוא | קליעת צמה, בניית אוהל קבע, גיבון (הכנת גבינה) |
35 | סותר | סתירת בניין קיים על מנת לבנותו מחדש | כל שהוא | פירוק אוהל קבוע, פירוק חלון מציריו, פירוק כלי |
36 | מכבה | כיבוי אש | כל שהוא | סילוק חומרי בעירה, צינון מתכת שניתכה במים |
37 | מבעיר | הדלקת אש | כל שהוא | הוספת חומרי בעירה, חיתוי גחלים, ליבון מתכות באש |
38 | מכה בפטיש | סיום מלאכה | כל שהוא | להוציא חוטי תפירה מבגד, לתקן כלי מקולקל, לעשות צורה בכלי כדי לנאותו |
39 | הוצאה מרשות לרשות | הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים | שיעור חשוב לגבי החפץ היוצא (כגרוגרת למאכלי אדם, כמלוא פי הבהמה למאכלי בהמה, וכו') | העברת ד' אמות ברשות הרבים, והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, זריקה או הושטה של חפץ |
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשיחת שבת פרשת תצוה, ח' באדר א' תשכ"ז, דיבר הרבי אודות הל"ט אבות מלאכה. בשיחה מקשה הרבי, מדוע במשנה כתוב[17]"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", ולא נאמר ל"ט מלאכות. הרבי גם מביא את ביאור הזוהר[18], שמספר המלאכות של שבת הוא "כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה", שמספרם הוא ארבעים, אלא ש"חסר אחת"[19], אך יש ספק אם זהו מה שנאמר ביוסף[20] "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", ל"מאן דאמר לעשות צרכיו נכנס", ולכן אינו מונה. ולא מובן, מדוע משתמשת התורה בנוגע ליוסף בלשון כזה שיכולים לטעות בו בנוגע למלאכות שבת – הרי התורה היתה יכולה לכתוב אותו ענין בלשון אחר שבו לא תהי' נתינת מקום לטעות. אלא שמבאר הרבי, שעל הפסוק[21] "כי בו שבת מכל מלאכתו", מובא במדרש[22]: "אע"ג דאת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים" (שכרן ועונשן).
וכן בנוגע לאדם שלמטה, יש מלאכה אחת שמותרת בשבת – מלאכת שמירת שבת, כלומר, שהשמירה והזהירות מעשיית כל המלאכות בשבת היא עצמה מלאכה[23], אלא שזוהי מלאכה המותרת בשבת.
וזהו הטעם שלשון מלאכה נאמר בתורה ארבעים פעמים: כיון שישנם ארבעים מלאכות, אך מלאכה אחת היא מותרת. ועל פי זה, מסביר הרבי, שמובן דיוק הלשון "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", ולא ל"ט מלאכות.
ונמצא, שאף על פי שכוונת חז"ל היא לקבוע את המספר של ל"ט מלאכות, מכל מקום, השימוש בלשון "ארבעים חסר אחת" מורה ומדגיש שישנו הענין של ארבעים, כלומר, שעל ידי הזהירות מל"ט המלאכות באים למלאכה הארבעים – שמירת שבת[24].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ שמות כ, י
- ↑ שמות לד, כא
- ↑ שמות לה, ג
- ↑ שמות טז, כט
- ↑ שמות לא, יג
- ↑ שבת מט, ב
- ↑ ויקרא יח, ל
- ↑ כא, א
- ↑ דברים לב, ז
- ↑ דברים יז, יא
- ↑ שמות לה, לג
- ↑ וכלשון ההלכה: 'כלאחר יד'
- ↑ צב, א
- ↑ ההבדל שבין איסור תורה לאיסור חכמים, שבספק הנוגע לאיסור תורה צריך להחמיר, ואילו בספק הנוגע לאיסור חכמים מותר להקל
- ↑ ד, כז
- ↑ צב, ב
- ↑ שבת פ"ז מ"ב (עג, א).
- ↑ ראה תויו"ט שם. מהרש"א שם. ועוד.
- ↑ וכלשון הפסוק, ד"איכא חד דלא ממנינא"
- ↑ וישב לט, יא.
- ↑ בראשית ב, ג.
- ↑ ב"ר ספי"א.
- ↑ ובפרט ע"פ מארז"ל (בירושלמי ספ"ג דנדרים. שמו"ר ספכ"ה. רמב"ם הל' שבת בסופן.), ששקולה שבת כנגד כל מצוות התורה, הרי זה כולל עשיית כל המצוות
- ↑ ראו גם שיחת חוקת בלט תשמ"ט.