יעקב ולבן
עבודת יעקב ולבן הוא הסיפור המתואר בפרשת ויצא, בו עבד יעקב את לבן עשרים ושתיים שנה, בעד בנותיו רחל ולאה, ולאחר מכן בעד תשלום.
פגישתם[עריכה | עריכת קוד מקור]
יעקב אבינו נטל את ברכות יצחק מעשו בערמה, ועשו שכעס על כך מאוד - רצה להורגו. דבר זה נאמר לרבקה אמם ברוח הקודש, והיא אמרה ליעקב שיברח אל אחיה - לבן הארמי.
כשהגיע יעקב אל לבן, פגש את רחל - בת לבן - ליד באר המים וסיפר לה שהוא בנו של רבקה דודתה, והיא רצה וסיפרה על כך ללבן. כאשר שמע על כך לבן, נזכר שבפעם שעברה שהגיע אדם ממשפחת אברהם - נשא עמו הרבה מאוד כסף וזהב. אך באמת, בדרכו לחרן איבד יעקב את כל כספו, כי אליפז בן עשו שדד את רכושו, במקום להורגו כציווי אביו[1]. כשראה לבן שיעקב לא הביא עמו כסף, חשב שאולי החביא בחיקו או הניח מרגליות בפיו, ולכן חבקו ונשקו כדי למשש אותו ולמצוא את כספו.
יעקב סיפר ללבן שלא הביא עמו כל כסף, ולבן 'הואיל' בגלל קורבתם המשפחתית לארח אותו בביתו תמורת עבודתו שירעה את צאנו.
נישואי יעקב עם בנות לבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר שעבד יעקב את לבן בחנם למשך חודש, שאלו לבן מה הוא רוצה תמורת עבודתו. יעקב ענה לו, שברצונו לקבל בתמורה את רחל בתו לאשה. לבן נאות לכך וענה לו, שלכך יצטרך לעבוד שבע שנים כרועה צאנו.
יעקב עבד את לבן שבע שנים, ומשהסתיימו, תבע מלבן את רחל. לבן עשה משתה גדול, וקרא לכל אנשי עירו. אך במקום להביא ליעקב את רחל, הביא לה את לאה - בתו הגדולה. יעקב שידע על רמאות לבן, מסר קודם לכך סימנים מיוחדים לרחל, כדי שתמסור לו אותם בשעת החופה, ויהיה בטוח שזו היא שלבן מוסר לו. אך רחל בצדקותה - מסרה ללאה את הסימנים כדי שלא תתבייש במעמד כל העיר.
כאשר קם יעקב בבוקר, גלה לתדהמתו שלבן הביא לו את לאה. הוא התלונן על כך ללבן, אך הלה אמר לו שאין מנהג המקום למסור לנישואין את הבת הקטנה לפני הגדולה. לבן הציע לו לעבוד שוב שבע שנים ולקבל גם את רחל. אך הפעם יוכל להתחתן עם רחל מיד בסיום ימי השבע ברכות, ולאחר מכן, להשלים את שבע השנים. בלית ברירה, עבד יעקב את לבן שבע שנים נוספות.
עבודתם יחד[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשסיים יעקב לפרוע את חובו מחתונת רחל, רצה יעקב לחזור לארץ ישראל, אך לבן הציע לו שימשיך לעבוד אצלו בתשלום, כי מאז שהחל יעקב לעבוד אצלו הייתה לו הצלחה עצומה ברכושו.
יעקב ענה לו, שהתשלום שרוצה, הוא שלבן יוציא מהעדר את כל הכבשים הנקודים וטלואים והחומים, ואת העיזים החומים וטלואים, ואם יולדו מעכשיו כדוגמת אלו שהוציא משם[2], הם יהיו של יעקב. לבן הסכים לתנאי זה.
למרות תנאי משכורת אלו, ולמרות שהחליף לבן את התנאים מאה פעמים, יעקב הצליח בתחבולות שונות ובברכת ה', לצבור רכוש ועושר רב.
בריחת יעקב מלבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר כמה זמן שעבד יעקב אצלו בתשלום, יעקב שם לב, שלבן ובניו מקנאים בהצלחתו וכועסים עליו. בחלומו נגלה אליו ה', והורה לו לשוב אל ארץ ישראל. יעקב אסף את נשיו וסיפר להם על כך, והם הסכימו שעליו לברוח מחותנו - לבן.
יעקב ברח בגמלים עם כל משפחתו, כששהה לבן בגזיזת צאנו, שהיה במרחק של שלושה ימים ממקום שהייתם. הדבר נאמר ללבן לאחר שלושה ימים, והוא רדף אחריהם במהירות רבה, מה שהם הלכו בשבוע רץ לבן תוך יום, ובליה השביעי הדביק אותם. בחלומו נגלה אליו ה', והזהירו שלא יעשה ליעקב מטוב ועד רע.
למחרת דיבר לבן עם יעקב, נישק לבנותיו ונכדיו, ולבסוף כרתו ברית והקימו גל אבנים שיהיה לעד על הברית, אותו קראו "גל-עד" או בארמית "יגר שהדותא".
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בירור לבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחסידות[3] מבואר, שדרגתו של לבן בקדושה[4], היא הלובן העליון, שהוא האור אין סוף שלפני הצמצום. כמו הצבע לבן שהוא עצמי ואינו מורכב מצבעים אחרים. ולכן לא היה משנה ליעקב באיזה אופן הייתה משכורתו (שתמיד היה מרויח), כי לבן היה משפיע מהעצמות שם לא משנה שום דבר.
ולכן שהה יעקב אצלו זמן כה רב ועבדו בכל כוחו, כי בעבודתו בירר את הניצוצות שלו שהיו בקליפות, והעלם לקדושה.
ובכל זאת, לא היה בכח יעקב לברר את כל הניצוצות, ורק יכל לברר את אלו שמצד עבודת התחתון שלו (אתערותא דלתתא). ובשביל לבר ניצוצות האפשריים רק מצד העליון, רדף לבן אחרי יעקב - השפיע לו את אור אין סוף הבא מצד העליון (אתערותא דלעילא).
עבודת יעקב בצאן[עריכה | עריכת קוד מקור]
עבודת יעקב הייתה דוקא בצאן, ולאחר מכן, החליף את הצאן "שור וחמור". בחסידות[5] מבואר, שצאן הוא העבודה בביטול - יציאה ממציאותו, ובירור העולם מסביב. וזהי הייתה עבודתו של יעקב בהתבטלות, ודוקא כך הצליח מאוד בעבודתו.
עם זאת לא הסתפק יעקב בביטול, ויחד עם זה, רכש במקביל גם שור וחמור שהם העבודה במציאות עצמו. שהיא העבודה בלהתגבר על היצר הרע. אך גם אז, עיקר הרכוש צריך להיות הצאן - הביטול.