תריס

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תריס הוא מגן, שמשתמשים בו להגן את עצמו במלחמה.

שלושה סוגי תריסים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם שלושה סוגי תריסים (מגינים):

תריס הכפוף[עריכה | עריכת קוד מקור]

הוא תריס גדול שמקיף את האדם ושלוש רוחות. תריס זה גם משתמש לשימושים אחרים כמו לשכב עליו.

שמשחקים בו בקומפיון[עריכה | עריכת קוד מקור]

הוא תריס קטן, שמחזיקים בו ביד שמאלית להגן על האדם שלא יכה אותו חבירו. תריס זה, אפשרי להשתמש בו גם בשימושים אחרים, כמו צלחת לאכילה, וכיוצא בזה.

דיצת הערביים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תריס עוד יותר קטן שלא משתמשים בו לשום שימוש אחר, חוץ ממלחמה שעושים בכדי לשמח את המלך.

בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש חילוק בין שלוש תריסים אלה כשזה בא להלכות טומאה וטהרה, כי, יש חילוק בהלכות קבלת טומאה בין סוגי כלים, לפי איזה סוג שימוש הכלים משתמשים:

א. כלים שמשתמשים בהם לצורך שכיבה, הם מקבלים טומאה יותר חמורה, טומאת "מדרס", וכל שכן טומאת מת. בקטיגוריא זו יכנס "תריס הכפוף".

ב. כלים העשויים רק לצורך האדם הם נטמאים בטומאת מת. בקטיגוריא זו יכנס התריס "שמשחקים בו בקומפיון".

ג. וכלים שאין להם שום צורך לאדם אינם מקבלים טומאה כלל. בקטיגוריא זו יכנס התריס של "דיצת הערביים".

בעבודת האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

התריסים המגינים הם עניני תורה ומצוות המגינים על הנשמה בירידתה למטה לעולם הזה במלחמה עם הגוף ועניני עולם הזה לבררם. כמו שהמשנה אומרת שתשובה ומעשים טובים הם כמו תריס בפני הפורענות.

ובזה עצמו יש חילוקים, כל מה שיותר האדם יורד ונותן מקום לענייני העולם הזה, ומשתמש בהם לצורכו, אז יש יותר אפשרות לטומאה.

תריס הכפוף[עריכה | עריכת קוד מקור]

מורה על האדם שירוד ומושקע לתוך ענייני העולם הזה, ובמילא עבודתו בקיום התורה והמצוות הם כמו תריס, שמשתמש בו להגן עליו במלחמת היצר.

עבודת השם שלו היא באופן שהוא מתבונן, אבל רק בדרגת אלוקות המתלבש בעולם, ומתבונן איך שהחיות האלוקי הוא העיקר, ועניני עולם הזה הם מוות ורע. אבל עבודה שלו היא לא עבודת המוחין, כי אם מצד אהבה ויראה הטבעיים.

במצב כזה, יש נתינת מקום לכל ענייני טומאה, גם לטומאות הכי חמורות.

שמשחקים בו בקומפיון[עריכה | עריכת קוד מקור]

מורה על אדם שענייני עולם הזה אינם תופסים אצלו מקום, כי הוא מתבונן בדרגת האלוקות שלמעלה מהעולם - איך ש"כולא קמיה כלא חשיב".

אך אין הוא בתכלית הביטול, ונרגש עדיין מציאותו, הוא בבחינת "יש מי שאוהב", והוא משתמש בענייני התורה ומצוות לצורכו, כדי להגן עליו (מחזיק את המגן בידו השמאלית, מורה שהוא יודע שכל הקשיים בעולם הזה הם רק בשבילו, כדי שהוא יתגבר עליהם). ולכן יש נתינת מקום לענייני טומאה (שמצד הטבע).

דיצת הערביים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מורה על אדם שאינו מחשיב את עצמו כלל, הוא בתכלית הביטול לאלוקות, ולא נוגע אצלו שהוא יהיה זה שינצח, רק העיקר אצלו הוא תענוג המלך - שיהיה דירה לו יתברך בתחתונים. ולכן אין נתינת מקום בכלל לענייני טומאה וטהרה - טהורה מכלום[1].

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]