חידושי תורה
חידושי תורה או הערות הוא הכינוי לכתיבת ביאור חדש על קטע מהתורה לאחר עיון. הביאור נכתב - בדרך כלל - על פי הכתוב במקומות אחרים בתורה.
הראוי לכתוב[עריכה | עריכת קוד מקור]
בדורות הקודמים נזהרו מלכתוב חידושי תורה, ורק עסקו בהם התלמידי חכמים הגדולים. כפי שכותב האדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה[1], שלאחרי שאדם לומד תורה בהעמקת הדעת ויורד לעומקם של הסברות והטעמים, אז הוא יכול לחדש בתורה. וכן כותב האדמו"ר הרש"ב בקונטרס עץ החיים[2]: "הלימוד הנרצה הוא אשר תכלית תכלית לימודו יהי' לידע את הדבר שלומד בידיעה טובה ומאושרה על מקומה, ולא להשתדל לחדש חידושים ולבנות בנינים.".
הרבי אומר[3] שכל זה היה בדורות הקודמים, שאז היו מאוד זהירים בנוגע לכתיבת חידושי תורה. אך כיום, מצד אחד יש להזהר עוד יותר ואין לסמוך להלכה מן ההערות; אך מצד שני אדרבה, דוקא בגלל שישנה 'ירידת הדורות', צריכים למצוא עוד אופנים בשביל להגדיל ולהרחיב את לימוד התורה. ועל ידי כתיבת החידוש שאז צריך להסביר זאת לזולת, מתוספת אצלו ההבנה בלימוד.
הרבי מוכיח מכמה מקומות שהחידוש שייך אצל כל יהודי. כמו שכתוב בתניא [4]: "לכל יהודי יש את את הכח והחיוב לחדש בתורה". וכן בזוהר[5]: "לאפשה לה" - להרחיבה, שלכל יהודי יש את הכח להרחיב את התורה.
חידוש בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא[6] אומרת: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל ניתן למשה מסיני." כלומר ששום דבר אינו חדש בתורה.
הרבי שואל על על כך מספר שאלות[7]:
- איך יתכן שהם גם חידוש של התלמיד, וגם ניתנו למשה מסיני - ענין ישן?
- איך אפשר לומר על מצוות חדשות שתקנו חכמים, שהם ניתנו בסיני?
- איך חכמי התורה יכולים להוסיף על תורתו של ה'?
ומבאר, שהחידושים שמחדשים ישראל, נמצאים בהעלם בחכמתו של ה', וישראל שגם הם מגיעים מחכמתו של ה', מגלים בחידושי התורה שלהם את החכמה שהייתה בהעלם עצמי. ולכן זהו גם חידוש - כי עד אז לא היה בגילוי; וגם ניתן בסיני - כי נמצא בהעלם בחכמה.
הערות התמימים ואנ"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – הערות התמימים ואנ"ש |
מזמן לזמן מופצים מטעם ישיבות חב"ד ספרים וקבצים המכונים בשם הכולל הערות התמימים ואנ"ש. אלו יוצאים לאור על-פי הוראת ובקשת הרבי מתלמידי התמימים ואנ"ש לכתוב ולפרסם את חידושיהם בתורה.
הקבצים מכילים הערות וביאורים בכל מקצועות התורה; בנגלה, חסידות, תורתו של הרבי, ביאורי הלכה, פשוטו של מקרא, גאולה ומשיח ועוד.
כיום בכל ישיבה או מוסד חב"די בעולם, מוציאים לאור באופן תקופתי חוברת חידושי תורה או ספר פלפולים.
אי דיוק ופרסום[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי אומר[8], שגם אם אין הכותב בטוח על אמיתותם ודיוקם של החידשים שכותב, אל לו למנוע עצמו מלכתוב אותם. ועוד יותר, עליו לפרסמם לרבים ולהדפיסם בקובץ הערות. עם זאת, אין לקחת מהחידושים הוראה להלכה בפועל, וניתן לכתוב בסוף ההערה: "וכל זה הוא לפי עניות דעתי ואין להורות מכאן". הרבי מוסיף, שהעובדה שהאדם יפרסם את חידושו, תגרום לו לעיין שוב במה שכתב ולתקנם מטעויות וחוסר דיוקים.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- "איך כותבים הערה" מהדורה ראשונה, מהדורה שניה (ע' 109) מדריך לכתיבת הערה. בהוצאת הערות התמימים ואנ"ש - חח"ל צפת, תשפ"ב.
הערות שוליים
- ↑ פרק ב' סעיף ב'.
- ↑ סעיף כ"ז
- ↑ דבר מלכות במדבר וספר השיחות תשמ"ח עמוד 249
- ↑ אגרת הקודש - סימן כ"ו.
- ↑ חלק א' י"ב ב'.
- ↑ מגילה י"ט ב'.
- ↑ קונטרס כ"ב שבט תשנ"ב
- ↑ דבר מלכות במדבר