כריתת ברית
כריתת ברית הוא פעולה בין שני אוהבים, לאות שלעולם לא תיפסק האהבה בין אחד לרעהו.
בריתות המוזכרות בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברית אברהם ואבימלך[עריכה | עריכת קוד מקור]
אברהם אבינו כרת ברית עם אבימלך מלך פלישתים, על ידי שבע כבשים שהביא לאבימלך, ושבועת שניהם.
הברית נערכה בעיר באר שבע, והעיר עצמה קרויה על שם העיר: לדעה אחת, שבע - על שם השבועה שנשבעו שם. לדעה אחרת, על שם שבע הכבשים שהביא אברהם לאבימלך.
ברית בין הבתרים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – ברית בין הבתרים |
ברית בין הבתרים היא הברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו, בה הוא הובטח שזרעו ירש את ארץ ישראל, ושקודם לכך הם יהיו בגלות. השם ברית "בין הבתרים", ניתן על שם בתרי הבהמות שאברהם עבר באמצען.
סוגי הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעורר אהבה שעל פי שכל[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברית זו היא כדי לעורר את האהבה שעל פי טעם ודעת. שלמרות שעכשיו אוהבים אחד את השני, לאחר זמן יתכן תיפסק האהבה, ולכן יש את הברית כדי להכריח שוב את האהבה.
אהבה זו נקראת 'אהבה התלויה בדבר', בהיותה תלויה ומוכרחת על ידי הברית[1].
לגלות אהבה העצמית[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברית זו, היא כדי לגלות (בשונה מלעורר) את האהבה העצמית שלמעלה מטעם ודעת. שאהבה זו קיימת תמיד (בין אהבים בעצם. כמו, בין ה' לישראל ולהיפך) בכל מצב, רק שיכולה להיות בהעלם בעצם הנפש. וכריתת הברית היא כדי לגלות אהבה זו.
אהבה זו, היא 'אהבה שאינה תוליה בדבר' - בהיותה תמידית, ורק זקוקה לגילוי[1].
אופני הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברית בהשתתפות[עריכה | עריכת קוד מקור]
שני הכורתים משתתפים בדבר מסויים[2] - לאות וזיכרון על דברי הברית (איך ינהג כל אחד). זאת אומרת, שמכריחים את עצמם לנהוג על פי הכללים שהתוו של ידי ההשתתפות באותו החפץ.
ברית בכריתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
שניהם כורתים בהמה לשנים, ובזה מראים שלכל אחד אין שלימות ללא חבירו (כבברית בין הבתרים).
בחסידות[1] מבואר, שכריתת הבהמה לשנים אינה מורה על הפירוד בינהם. ואדרבה, זה מראה שלמרות ששני האוהבים הם שני גופים שונים, בכל זאת הם חלק מעצם אחד. כמו שני חלקי הבהמה אשר למרות היותם חתוכים, הם חלק מגוף אחד.
בהמה זו הנכרתת היא הממוצע המחבר בין שני האוהבים.
ברית ה' וישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
הדברים המובאים לעיל, הם משל מברית שבין בני אדם, כדי שנוכל מהם להבין כיצד היא הברית שבין הקב"ה לבני ישראל. ולכן ככל הסוגים ואפנים שישנם בברית בני אדם, כך ישנם בבריתו של ה'.
סוגי הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו בבני אדם גם אצל ה' וישראל ישנם שני סוגים, בעלי מטרות שונות בכריתת ברית.
לעורר אהבה שעל פי שכל[עריכה | עריכת קוד מקור]
זוהי הברית שכאשר בני ישראל מקיימים תורה ומצוות, נמשכת האהבה העליונה בשפע וברכה. כמו שכתוב[3]: "אִם לֹא בְרִיתִי ... חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". והמשכת אהבה זו, היא לפי ערך עבודת היהודי למטה - ונקראת אהבה התלויה בדבר.
בחסידות[1] מבואר למה צריכים דוקא ברית להמשכת אהבה זו, כי באמת על פי הגיון אין סיבה שהאתערותא דלתתא - עבודת התחתון, תעורר אתערותא דלעילא - המשכה עליונה. ולכן צריכים את הברית כדי שתקשר בין נשמות ישראל לה' שיוכלו על ידי עבודתם להמשיך את השפע העליון. וגם, בשביל שההמשכה תתלבש בהם בפנמיות.
לגלות אהבה העצמית[עריכה | עריכת קוד מקור]
זוהי הברית שנועדה לגלות את האהבה המסותרת שיש אצל כל יהודי לה' ובין ה' ליהודי, ואהבה זו לא יכולה להיבטל אף פעם, גם אם יחטא היהודי לה', כמו שכתוב[4]:"לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי". אלא, שלפעמים יכולה להיות בהעלם, ולכן צריך ברית וסימן כדי לזכור ולגלות את האהבה[1].
אופני הברית[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו בבני אדם גם אצל ה' וישראל ישנם שני אופנים בכריתת ברית.
ברית בהשתתפות[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו בבני אדם שברית זו מכרחת התנהגות, כך בברית ה' וישראל:
לגבי ה': ההכרח הוא כביכול (שהרי באמת לא שייך הכרח כלפי ה'), ההגבלה וההשפלה של ה' להתלבש בתורה - שכל ההמשכות ממנו יהיו בבחינת הגבול שבהלכות התורה.
לגבי ישראל: ההכרח הוא מה שבחרו בעצמם לפעול ולהתנהג על פי התורה ומצוות, למרות שלפעמים יכולים לקבל יותר השפעה בבחינת אחוריים מהקליפות[5].
ברית בכריתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו בבני אדם שברית הכרית ההוא על ידי ממוצע, כך בין ישראל לה':
ממוצע ענינו, שהוא מחבר בין דבר נחות לעליון, ושבו עצמו כלולים הדרגא העליונה שבתחתון, והנחותה שבעליון, כדי שיהיו דומים יותר זה לזה ויוכלו להתאחד.
המומצע המחבר בין ישראל לה' הוא ספירת הכתר שבו כלולים הדרגא תחתונה שבמאציל - הדרגא הנחותה ביותר שבאור ה' לגביו; ודרגא העליונה שבמאציל - הדרגא העליונה ביותר של האור ששיך לעולמות ולבריאת נבראים[1].