נשמות ישראל

נשמות ישראל הם ניצוצות אלוקות המחיות את הנפש האלוקית של כל אחד מישראל.

מבואר כי נשמות ישראל מושרשות בעצמותו ומהותו יתברך, ואף בעולם הזה הגשמי הם מאוחדות עם הקב"ה. שכל נשמות ישראל הם בבחינת קומה, ומאוחדות בחכמה עילאה שבה שורה אור אין סוף ממש.

נשמות ישראל נמשכו מבחינת פנימיות העולמות, לעומת המלאכים אשר נמשכים מחיצוניות העולמות.

עצם הנשמה

ערך מורחב – עצם הנשמה

נשמות ישראל מושרשים בעצמותו ומהותו יתברך. שנשמות ישראל הם למעלה מכל הגילויים ואפילו של שם הוי"ה, ולכן ביכולתם להמשיך את כל הגילויים.

וזהו מה שאמרו רז"ל: "במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים". שעניין ההמלכה שייך על גילוי האור, האם יהיה גילוי, ולא רק האור שבשביל העולמות אלא אפילו אור לעצמו. ומכך שנמלך בנשמותיהם של צדיקים מובן שנשמות ישראל הם למעלה מכל גילוי איזה שיהיה. וזהו מה שנאמר כי "ישראל עלו במחשבה".

שורש נשמות ישראל בעצמות הוא נעלה עוד יותר מאשר שורש התורה בעצמות. שאף שהתורה מושרשת בעצמות, וכמו שנאמר "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד", הרי שגם כשהיא נמשכת בתחתונים היא בבחינת יחוד עם העצמות ובריחוק עצום מן התחתונים. ובזה נעלה נשמות ישראל, שמושרשים בעצמות שאופן שנעשים דבר בפני עצמו, וכמו משל הבן שהוא מציאות בפני עצמו, ועל ידיהם דווקא נעשה הענין של דירה בתחתונים.

המשכתם

אף כי מקורם ושורשם של נשמות ישראל הוא בעצמותו יתברך, הרי שבהמשכתם בעולם הזה נבראים על ידי מלכות דאצילות הנקראת בשם כנסת ישראל. שענין כנסת ישראל הוא שהיא בבחינת כינוס לכל נשמות ישראל, שאף שבהמשכת מטה הרי בם בבחינת ברואים פרודים, שנחלק האחד מחבירו, הרי שבמקורם בכנסת ישראל מאוחדים הם באחדות ממש, ולכן נקראים כל ישראל בשם אחים.

ערך מורחב – נפש אלוקית

בהמשכתם מטה מתחלקת הנפש לכמה מיני דרגות, הכוללים נפש רוח ונשמה, ונקראים יחדיו נפש האלוקית הוא כינוי כללי לחלק האלקות שביהודי, הכלולה מעשרה כוחות, ומלובשת בשלושה לבושים.

תואר אדם לנשמה

ערך מורחב – אדם (בני ישראל)

נשמת ישראל ביחוד, נקראת בשם "אדם", זאת אומרת שנשמת האדם מישראל היא במיוחד - האדם שבכל אחד מישראל.

שתי בחינות שבנשמה

וזאת מצד שתי הבחינות שבנשמה:

א) מצד עצם נשמות ישראל שהן "חלק אלקה ממעל" - חלק מעצמותו, ו"התופס בחלק מהעצם כתופס בכולו", ולפיכך נקראים אדם - מלשון "אדמה לעליון". שהרי הם חלק ממנו. נמצא כי השם "אדם" לנשמה, הוא מצד היותה מופשטת מכל ציור - חלק אלקה ממעל ממש.

ב) מצד הנר"ן שבנשמה. והיינו מצד היותה מוגדרת ומצוירת בציור כוחות הנפש כמראה אדם הנאמר ביחס לספירות שבעולם האצילות.

שלמרות שנשמות ישראל הן חלק מעצמותו יתברך, וכמו שכתוב "חלק ה' עמו" - חלק משם הויה ברוך הוא, כדכתיב "ויפח באפיו נשמת חיים" ואיתא על זה בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" - מתוכיותו ופנימיותו, מכל מקום, אחר כך כשנזקקה הנשמה לרדת ולהתלבש בגוף הנברא, ירדה והשתלשלה בסדר השתלשלות, כדי להברא - ככל נברא שהוא יש מאין - על ידי מאמר ה' - "נעשה אדם", ונעשית בבחינת נברא, ואז היא גם מוגדרת ומצויירת - "דמות כמראה אדם", הנאמר גם על הספירות העליונות, וכמו שכתוב: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם".

אמנם כל זה אינו אלא מצד חיצוניות הנשמה - בחינת נר"ן שבה, הנמשכת ויורדת להיות במדריגת נברא, וכמו שאומרים בברכת אלקי נשמה ביחס לנשמה: "אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי וכו'", מה שאין כן פנימיות ועצם הנשמה, שאינה בגדר נברא ח"ו אלא "דבר אחד ממש עם אלקותו ית'", עליה נאמר: "נשמה שנתת בי טהורה היא".

יתר על-כן גם הנר"ן שנמשכו להיות יש נברא ודבר בפני עצמו, המצויר בציור וגדר אדם שיש בו ראש ורגל, מכל מקום יש בהם בחינת הביטול לקב"ה -גם כן - מצד שרשן, וכמאמר חז"ל: ברא כרעא דאבוה, שאף על פי שהבן נעשה מציאות עצמאית נפרד מאביו - בחינת כרעא בלבד, שהוא החלק התחתון שבאב, מכל מקום הוא כרעא דאבוה, שכוחו ועצמיותו של האב משתקפת בו. וכך גם נשמות ישראל מצד הנר"ן שבהם, גם בהיותם למטה-מלובשים בגוף, הם בבחינת אדם-אדמה לעליון, חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו. וזאת משום שגם התהוות הנשמות כנבראים, להתלבש בגוף האדם שלמטה, נמשכה מבחינת פנימיות הדיבור של מעלה, ולכן נרגש בהם הביטול - היפך הישות - המאפיינת כל נברא.

בבחינת קומה

כל נשמות ישראל הם בבחינת קומה, שיש נשמות שהם בבחינת ראש ומוח ויש נשמות שהם מבחינת הלב והידים, ויש נשמות שהם בבחינת עקביים, כמו רוב דורות אחרונים שהם מבחינת "עיקבתא דמשיחא". ואף על פי כן כל נשמות ישראל אחודות בהקב"ה ממש, כמשל הבן הנמשך מן מוח האב, שאף ציפורני רגליו נמשכו מבחינה זו.

חלוקתם

כיוון שכל נשמות ישראל הם בבחינת קומה, מובן כי יש חילוקי דרגות בין הנשמות. שאף שבשורשם שווים כל הנשמות בהיותם מושרשים בעצמות, ובהיותם נמשכים מחכמה עילאה, הרי שבדרגת הגילוי של הנפש יש חילוקים. מובן כי חילוקים אלו בדרגות הנשמה משפיעות על עבודתם, שעבודת כל נשמה היא לפי הכחות שניתנו לה על ידי הקב"ה.

חלוקה כללית בין נשמות ישראל הם כדברי הפסוק "וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה". שנשמות זרע אדם הם נשמות של עולם האצילות כמו רבי שמעון בר יוחאי וחביריו שהם עצמם מתוקנים, ואין עבודתם אלא בהוספת אורות בעולם האצילות. לעומת זאת נשמות זרע בהמה הם נשמות של עולמות בי"ע, שמקורם הוא בנפילת האורות בשבירת הכלים בעולם התוהו, וצריכים לתקן בעבודת הבירורים.

חלוקה אחרת היא באופן עבודתם בעולם הזה, שמצד זה ישנם שני אופנים בעבודה, שיש עבודה של בעלי עסקים ועבודה של בעלי תורה. שבעלי עסקים הוא הדרגה השניה בנשמות ישראל, אליה שייכים רוב עם ישראל. בניגוד לבעלי תורה שתורתם היא אומנותם, בעלי עסקים ענינם בכללות הוא במצוות וגמילות חסדים.

נשמות ישראל ומלאכים

נשמות ישראל והמלאכים הם שני מינים עיקריים בין הנבראים, ואף כי שניהם עובדים את בוראם, נחלקים הם מצד שורשם ומצד עבודתם. נשמות ישראל נמשכות על ידי זיווג גופני, שהם נמשכים מבחינת פנימיות העולמות. זאת לעומת המלאכים הנמשכים מזיווג נשיקין שהם מחיצוניות העולמות. וחלוקה זו מצד שורשם היא גם מצד עבודתם, שעבודת ישראל היא בבחינת פנימיות העולמות, ועבודת המלאכים היא בחיצוניות עולמות שענינם הוא המשכה שפע מן עולם לעולם.

בעלי תורה ובעלי עסקים

בעם ישראל קיימת חלוקה כללית:

• בעלי תורה - יהודים יושבי האוהל, אשר תורתם אומנותם. לדרגה זו שייכים מיעוט מנשמות ישראל.
• בעלי עסקים - יהודים בעלי העסקים ענינם (בכללות) הוא העבודה במצוות וגמילות חסדים. לדרגה זו שייכים רוב עם ישראל. מבואר בחסידות שדווקא בעלי העסקים שיש להם טרדות פרנסה יכולים להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של תפילה, ש"יתרון האור הוא מתוך החושך דווקא".

להרחבה

• פרק ב' בספר התניא

קישורים חיצוניים

• נשמה - מבט פנימי, מתוך הספר 'אנשי המילה' (אנגלית)
• הבחינות דנפש אלוקית (נשמה, חיה, יחיד) ויצר טוב (רוח), קובץ 'שלם בתלמודו' גליון כ"ב, י"א ניסן תשפ"ד עמוד 239