ישראל דוד נחשון
הרב ישראל דוד נחשון נולד בשנת תש"ח. משמש כיו"ר ניידות חב"ד להפצת יהדות בארץ הקודש, ותנועת הנוער צבאות ה' בארץ הקודש, יו"ר מוסדות וקהילת חב"ד נצרת עילית, חבר המטה העולמי להבאת המשיח ומטה משיח בארץ הקודש.
אמו בת החסיד הרב משה אקסלרוד. למד בחוגי הפועל המזרחי עד גיל 17 שאז החליט לעבור ללמוד לישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. נסע לקבוצה בשנת תשכ"ז. זכה לקירובים מיוחדים מכ"ק אדמו"ר שליט"א מאז תחילת התקרבותו ולאורך כל השנים. אחרי נישואיו עם מרת בלומה בת החסיד הרב זלמן אבלסקי, בהוראת הרבי נמנה על ה'פעילים' (יד לאחים). בהמשך הקים את מוסדות חינוך ובית חב"ד נצרת עילית.
בתשמ"א בהוראת הרבי הקים במרץ רב ובמאמצים אדירים את ה'טנקים' - ניידות חב"ד להפצת יהדות באה"ק. כל פעולותיו זכו ליחס ולמענה מהרבי על כל צעד ושעל ומונים אלפי מענות. זכה שהרבי יורה לו עשרות פעמים בהתוועדויות לומר לחיים על כוס מלא. נכנס אל הקודש פנימה 17 פעמים ופעם אחת הרבה אחרי שנסתיימו היחידויות פרטיות בו' תשרי תש"נ. מתשד"מ בהוראת הרבי סייע רבות למר בנימין נתניהו להצלחת תפקידו כשגריר באו"ם.
בין השנים תשמ"ז-תש"נ זכה לשמש כשליח אישי יחד עם ידידו ומקורבו הנגיד הרה"ח ר' אברהם טאוב לבניית ושיפוץ האוהלים הקדושים ברוסיה ואוקראינה ובהמשך לפעול במסגרת עזרת אחים ברחבי המדינות הנ"ל. כ"ק אד"ש שלחו לשליחויות חשאיות רבות בשנים לפני המהפיכה. כשהכניס ר' ליפא ברענען את תכנית כינוס השלוחים העולמי בתשמ"ח שאל הרבי "מדוע נחשון לא מדבר?!" גם בשנה הבאה שוב שאל הרבי ומאז עד תשנ"ד נאם במלוה מלכה במוצש"ק שבמסגרת הכינוס השלוחים.
מיד עם שיחת הרבי בכ"ח ניסן תנש"א התגייס בכל המרץ למשימה ויזם הקמת מטה עולמי להבאת המשיח שבמסגרתו דנו על הדרכים להבאת הגאולה. ע"פ המסקנות פנו לרבנים חשובים מרבני חב"ד שינסחו פסק דין הלכתי הקובע כי הרבי הוא מלך המשיח ועליו להתגלות ולגאול את עם ישראל. ביום ב' אייר תנש"א ביציאתו מהמקוה הגישו הרב נחשון ור' אבי טאוב את הפסק דין לרבי שהביט בו וענה: "ישר כח, ישר כח". הרב נחשון הינו החסיד הראשון שהכריז "יחי אדוננו" לפני אדמו"ר שליט"א בשבת פרשת תזריע מצורע בשנת תנש"א, יחד עם חברו ר' אברהם טאוב - מנכ"ל חברת שפע ימים. בימים שלאחר מכן מינוהו רבני חב"ד לשליח בית דין יחד עם ר' אבי טאוב למסור את הפסק דין הנ"ל באוהלים הק' של רבותינו נשיאנו.
הביא עד היום בסיוע תורמים 15 טנקים לפעילות בארץ הקודש ובימים אלו נתרם טנק חדש נוסף.
המאבק בתנועת חב"ד הרב שך יצא נגד רבים מחידושיו ותקנותיו של הרבי מלובביץ', בהם: תקנתו שכל ילדה מגיל 3 תדליק נרות שבת בברכה, תקנת לימוד הרמב"ם היומי, הנחת תפילין ברחובות קריה לחילונים, תהלוכות לילדים בל"ג בעומר, פעילות בעניין שבע מצוות בני נח לגויים ועוד. ויכוח מאפיין נרשם ביניהם על הגישה לחוק מיהו יהודי בו ראה הרבי מלובביץ' עיקר גדול, בעוד בעיני הרב שך היה החוק פרט שולי בחוק השבות. באופן כללי הייתה גישתו שעל עם ישראל למרכז את מאמציו במסגרת קיום התורה והמצוות האישיים ולא במבצעים רעשניים כפי שראה את מבצעי חב"ד. המאבק פרץ לכותרות בשנות השמונים, כאשר הרב שך כיונה מדינית גינה את מלחמת שלום הגליל, והרבי מלובביץ' ביקר אותו כנכנע לאומות העולם. בתגובה פרסם הרב שך את דעתו כי ביטול השינה בסוכה אצל חסידי חב"ד היא עקירת דבר מן התורה. כאשר פתחה חב"ד בקמפיין המשיחי שלה, ראה בכך הרב שך כפירה בחלק מי"ג העיקרים ונזעק למערכה כבדה נגדה, התנגדותו הייתה כפולה: הוא טען כי הרבי מלובביץ' הוא משיח שקר וכי הדגש שנותנת חב"ד על הצורך והביטחון בביאת המשיח עתה עומדים בסתירה לדברי הנביא חבקוק "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא", הרב שך צפה את משבר האמונה שעתידים מאמיני הרבי מלובביץ' לעמוד בו עם מותו.
בכל מאבקיו בחב"ד נימק את מאבקו הן בגישה הכללית של חב"ד והן בביקורת מקומית על התקנה, את הדלקת הנרות לבנות הגדיר כברכה לבטלה, את הנחת תפילין ביקר מחשש שאין גופם של המניחים נקי ואסורים הם בתפילין, את לימוד הרמב"ם ביקר שיבואו לפסוק הלכה ממנו בלי עיון בשולחן ערוך, יוצאת מן הכלל היא הפעילות על שבע מצוות בני נח אותה ביקר רק מהנימוק "כאילו רק זה חסר לנו עכשיו".
באגרותיו של הרב שך ישנם מכתבים רבים בנושא חב"ד (בכינוי "הכת הידועה"), בהם הוא מתפלמס עמה, ודורש להתרחק מחסידי חב"ד.
הרב שך הדגיש כל ימיו כי המאבק עם הרבי מלובביץ' אינו אישי (אף שבכנס בהיכל התרבות כינה אותו "כופר", ואת חב"ד "כפירה ומינות") ואף התפלל עליו בימי מחלתו, את פעולתו האחרונה נימק גם בצורך למנוע משבר אמונה ממאמיניו.[8]
המאבק בחב"ד הוסיף שמן ליחסים העכורים בין החסידים והליטאים בשנות השמונים. חסידי חב"ד טענו כי מאבקו של הרב שך איננו מיוחד נגד חב"ד אלא נגד החסידות כולה. הרב שך הכחיש נמרצות בפומבי את ההאשמה ואף התבטא בחריפות, בנוסח "אני מרים את ידי לשמיים, שאף פעם לא עלתה על דעתי, ולא על דעת אף אחד, לעורר המחלוקת של חסידים ומתנגדים". כמו כן, העמיד על נס את משרתו בשנות השלושים בישיבת קרלין ואת יחסו החם לתלמידים חסידיים שלמדו בישיבותיו. הוא צירף למועצת גדולי התורה של דגל התורה את האדמו"ר מבעלז.
בפברואר 1986 החריף העימות, לאחר פטירתו של הרב יעקב לנדא, רב העיר בני ברק. הרב לנדא היה מחסידי חב"ד, אך נמנע מלהתערב בעימות בגלוי, נמנע מלהתייחס בגלוי לסוגיית המשיחיות, והיה בעל תדמית ציבורית כללית. בצוואתו ביקש הרב לנדא למנות את בנו, רבי משה יהודא ליב לנדא, כיורשו. הרב לנדא הבן, היה חסיד חב"ד מוצהר, ור"מ בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. הליטאים התנגדו נמרצות למינוי, ודרשו לקיים בחירות לרבנות העיר, אך ראש העיר משה אירנשטיין התעלם מעמדתם והכריז על מינויו של הרב לנדא הבן לרב העיר עוד במהלך לוייתו של האב. הרב שך ראה במעשה זה משום קביעת עובדות בשטח, ואף התבטא בעניין בחריפות, (הוא אף הזכיר את עניין המקווה כשיטת בעל התניא שבנה לנדא) במהלך עצרת הבחירות בכיכר הישיבה, ערב הבחירות לראשות עיריית בני ברק, בהם, לראשונה, הציגה דגל התורה מועמד משלה לתפקיד, כמו כן, הכריז כי הליטאים אינם מכירים במרותו של הרב החדש. במקביל, פנה לרב חיים שאול קרליץ, בבקשה להקים מערכת קהילתית נפרדת, שתכלול בית דין, מינוי רבני שכונות, מערכת כשרות, רישום נישואין וכו'. המערכת הליטאית הנפרדת מכונה "שארית ישראל" והיא מתפקדת עד היום.
הסכסוך עם חב"ד תרם גם לפרישת הליטאים מ"אגודת ישראל", לאחר שהעיתון "המודיע" השייך למפלגה סירב להסתייג מפעילות חסידי חב"ד, כפי שדרש הרב שך.