י"ט כסלו (מנהגים)
י"ט כסליו נקרא בפי חסידים ראש השנה לחסידות, מכיון שביום זה בשנת תקנ"ט נגאל אדמו"ר הזקן ממאסרו.
יום זה הוא גם יום הילולא של המגיד ממזריטש.
ביום זה נהוג לערוך התוועדויות בכל אתר ואתר.
אמירת תחנון
ביום זה אין אומרים תחנון ברוב קהילות החסידים. ביום זה גם אין אומרים תחנון בחב"ד, למרות שבשאר ימי ההילולא של נשיאי חב"ד אומרים תחנון..
הרבי מסביר באגרות קודש[1] מדוע אין לומר ביום זה תחנון: מכיון שנהוג אצל מאות אלפי יהודים יראי שמים במשך שבעה דורות להחזיק יום זה כיום טוב, וכל ענין הוא הרי בהשגחה פרטית, אם כן וודאי יש לזה הסכמה מלמעלה, וזאת אומרת שלמעלה יש ביום זה הארת פנים נוספת של באור פני מלך חיים, ואז הקטרוגים והדינים נחלשים, אמנם אין זה כשבת קודש שעליה כתוב וכל דינין מתעברין מינה, אבל בכל אופן חלישות גדולה גורמת יום זה למידת הדין, ולכן יום זה גם מסוגל לקבל על עצמו החלטות טובות בנוגע לתורה ומצוות ומידות טובות.
אמירת תחנון - המשיך הרבי - הוא ענין שמעורר דינים,[2] וממילא מי שרוצה לעורר דינים ביום זה שמאות אלפי יהודים אינם עשים זאת, אין מזיק הוא רק לעצמו, אלא גם למי שמתפלל עמו.
ראש השנה לחסידות
ראש השנה לחסידות הינו ביטוי אותו קבע אדמו"ר הרש"ב ליום י"ט בכסלו, היום בו שוחרר כ"ק אדמו"ר הזקן ממאסרו הידוע בפטרבורג. מאסר זה מוגדר בחסידות כ'קטרוג' שהיה בשמים על תורת החסידות, דבר שגרם ללקיחת אדמו"ר הזקן למאסר ע"י חיילי הצאר הרוסי. הנצחון שהיה לחסידים במשפט, ושחרורו של אדמו"ר הזקן, היוו איפה נצחון מלא לתורת החסידות כולה, ובמילא מוגדר יום שחרורו של אדמו"ר הזקן, כ"ראש השנה לחסידות".
בין השאר, אנו מוצאים ביהדות עוד כמה ימים בשנה המוגדרים כ"ראש השנה". הידוע שבהם הוא "ראש השנה לשנים וליובלות", החל בא' בתשרי, וכן "ראש השנה לאילנות" החל בט"ו בשבט וכו'. ראש השנה לחסידות הינו ראש השנה נוסף, בו גם חוגגים כל בית ישראל את גילוי תורת החסידות, בהתוועדויות ובהוספה בלימוד תורת החסידות ובלימוד תורת הנגלה, כפי שאכן נהוג לקיים 'חלוקת הש"ס' ביום זה, חלוקה המתבצעת ע"י ארגון "מחנה ישראל".
ביטוי חסידי השגור בפי חסידים ליום זה, כדוגמת הביטוי שבליל ראש השנה: "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו". בביטוי זה משתמש גם הרבי שליט"א במכתביו לקראת יום זה.
ביום זה נהוג בכמה קהילות חב"דיות לאכול "שווארצע קאשע" דייסת כוסמין, זכר לאותה דייסה מפורסמת שאכל אדמו"ר הזק במאסרו ודרכה העביר מסר לחסידים על מקום הימצאו ובקשה לשלוח שליח מיוחד לוילנא כדי למנוע את זיוף תשובתו לחוקרים בידי המלשינים ששיחדו את המתורגמן.