יא סאם סאפאזשניק (בתרגום מרוסית Я сам сапожник - 'אני עצמי סנדלר') הוא ביטוי בחסידות חב"ד, שמקורו במשל על טענה מגוחכת של סנדלר גוי שטוען שיצר את התפילין שגנב.

הסיפור מכיל מסר של ביטול (ענווה), ומלמד שעל האדם להכיר במגבלותיו.

המשל והנמשל

המשל

כפי שסופר על ידי הרבי בשם הרבי הריי"צ : "בתקופת הפוגרומים רחמנא ליצלן, היה הסדר שלאחרי הפוגרום היו היהודים מחזרים בין הגויים לקנות מה שגזלו. פעם אחת בא יהודי לביתו של גוי בכפר, וראה אצלו סידור, וקנה ממנו. אח"כ ראה שיש ברשותו של הגוי זוג תפילין, וכאשר הגוי דרש תמורתם סכום גדול, התרעם עליו היהודי ואמר לו, היתכן שהנך דורש הרבה כסף על חפץ שנמצא בידך בגזילה והנך חייב להחזירו!

– הגוי, שלפני ה"פוגרום" לא הי' לו שום עסק עם יהודי, לא ידע מהו החפץ (התפילין) שבידו; ובידעו שזהו חפץ שעשוי מעור, ונמשכים ממנו חוטים ארוכים, כמו – להבדיל – נעל [1] , אמר: הרי זה עשוי מעור, ואני עשיתיו בעצמי – "סאַם סאַפּאָזשניק"!"[2]

ובניסוח אחר: "ישנו סיפור אודות גוי שנכנס יהודי לביתו וראה שם... תפילין, והחליט מיד לקנותם ממנו, כששאל את הגוי – בהתרגשות – מניין המה לך? השיב לו הגוי – שלא ידע אם כוונתו של היהודי לקנותם, או שעיקר כוונתו לברר מנין גנבם – "יאַ סאַם סאַפּאָזשניק", כלומר, אני בעצמי סנדלר, ותפרתים בעצמי!... מובן מאליו איך שייך גוי לעשיית תפילין!"[3].

הנמשל

בשיחה משנת תשי"א למד הרבי מהסיפור הוראה בנוגע לביטול הנדרש מחסיד: "ישנם כאלה שחושבים שאין צורך לשאול אצל הרבי כל דבר. יש לו – טוען הוא – את ה"שולחן-ערוך", ויש לו גם מוח בקדקדו[4] ובמילא, יכול הוא בעצמו – ברוך השם – לברר כל ענין לאשורו, ואינו צריך לשאול אצל הרבי"[5].

הביטוי בשיחות הרבי

בשיחה בה ביאר הרבי את הצורך בתורת החסידות שהתגלתה בדורות האחרונים, במשל מהתרופה למחלה מסוג 'גידול' שלא הייתה מוכרת בעבר:

"כאשר מישהו יסרב להשתמש ברפואה זו בגלל שתי טענות: (א) ענינה של רפואה הוא חיזוק והרחבת מציאות הגוף, ולא הריסה וביטול. (ב) מכיון שדורות לאחרי דורות לא השתמשו ברפואה זו, אין ברצונו להשמע לרופאים החדשים ורפואותיהם החדשות, באמרו, שהוא "סאַם סאַפּאָזשניק"[6] - כלומר, הוא בעצמו מומחה.


בהתוועדות של בשבת קודש פרשת בראשית תשמ"ב[7], סיפר הרבי על סנדלר גוי, שגנב פעם מיהודי זוג תפילין, וכאשר ראו אצלו את התפילין וטענו שגנב אותם – אמר שהוא "סאם סאפאושניק", הוא בעצמו "סנדלר" ועשה לבד את התפילין. הוא ראה שהתפילין עשויות מעור בהמה ומאחר שהוא היה סנדלר והיה תופר נעליים מעור בהמה, טען שהוא בעצמו עשה את התפילין. הרבי המשיך, בשיחה וביאר, שכאשר מדובר אודות "סנדלר" – אי אפשר להתווכח עמו כי על כל דבר צריכים להביא לו ראיה מענייני "סנדלרות", וגם כאר מביאים ראייה מענייני "סנדלרות", "צריכים להתווכח מי מהם "סנדלר" מומחה יותר, הוא או זה שמדבר עמו!.. וחבל על הזמן שיתבזבז על הוויכוחים עם הסנלדר – כדאי יותר לנצל את הזמן כדי לפעול על יהודי שמוכן לקבל ולקרבו לנשיא הדור, על-ידי לימוד תורה של נשיא הדור או על-ידי קיום מצווה כו', שהרי מצווה גוררת מצווה, ודבר תורה אחד מעורר תשוקה ורצון לדעת דבר תורה נוסף".

מקור הסיפור

הרבי הזכיר שמקור הסיפור הוא בשיחות הרבי הריי"צ, שסיפרו בשם החסיד ר' בערע וואלף. בשנים המוקדמות יותר וכן בשיחה זו, הזכיר הרבי שהסיפור זה נכתב על ידי הרבי הריי"צ. בשיחה מתרח"צ [8] הרבי הריי"צ אכן סיפר את הסיפור בשם החסיד המפורסם הרשב"ץ. אך בשיחת י"ב תמוז תשי"ג[9] הסיפור מסופר [10].

קישורים חיצוניים

שיחות מהרבי בנושא
מדיה

הערות שוליים

  1. [(כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק:) הגוי לא ידע, אבל, אכן מצינו בגמרא דמיון בין שרוך נעל לרצועות של תפילין: "בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפילין" (סוטה יז, א. וש"נ.)]
  2. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג, תורת מנחם, חלק ט' (שנת תשי"ג - חלק שלישי) עמ' 52, באתר ספריית חב"ד
  3. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"א, תורת מנחם ח"ג, (שנת תשי"א) עמ' 175, באתר ספריית חב"ד
  4. באידיש: "ער האָט אַ גוטע קאָפּ, קיין עין-הרע זאָל ניט שאַטן"...
  5. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"א, תורת מנחם, שנת תשי"א – חלק שני עמ' 175
  6. שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ב - תורת מנחם חלק ו'  (שנת תשי"ב) עמ' 72- 74, באתר ספריית חב"ד
  7. תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ב, כרך א', עמ' 304, באתר HebrewBooks.
  8. השיחות' תרח"צ, (תרצ"ו-ת"ש), ע' 264, באתר 'אוצר החכמה', פתוח למשתמשים רשומים בלבד.
  9. תו"מ-התוועדויות, תשי"ג, שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ג.
  10. ראו אודותיו בסה"ש תרצ"ז, ע' 231 הערה 8. וש"נ.