רבי חייא

רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה תנא מפורסם, מצאצאי ישי אבי דוד המלך, שחי בדור המעבר בין התנאים לאמוראים, בסוף המאה השנייה לספירה. היה בנו של אבא כרסלא, מכפרי שבבבל‏‏.

עלייתו לארץ ישראל

רבי חייא נולד וחי בבבל, סמוך לעיר סורא במאה השנייה לספירה, ועבר לארץ ישראל כדי ללמוד מפי רבי יהודה הנשיא (רבי). הוא עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו, בניו התאומים, שתי בנותיו, ואחייניו רבה בר חנא ורב.

בתורת החסידות

אודות רבי חייא מובא כי אמר שמעולם לא התפלל כראוי מפני טרדתו בתורה. מסביר אדמו"ר האמצעי, כי היה "תורתו אומנתו", שהוא ככלי אומנות כדי להרויח פרנסה, כי מעלה ומברר מבחינת נוגה הרבה ניצוצות קדושות, והיינו מי שתורתו אומנתו ופרנסתו לברר בירורים דנוגה, שזהו בבחינת המשכה מלמעלה למטה בחינת גלוי רצון ה' וחכמתו למטה בדברים תחתונים דנוגה לבררם זה כשר וזה להיפך, ובזה נכלל בחינת הבירור דשם ב"ן שבתפלה בהכנה והעלאת מ"ן, כביטול מנה במאתים כו, כי התורה היא גלוי אור המשפיע מצד עצמו, שהוא בחינת האין האמיתי בעצמו, הגבוה לאין ערוך מבחינת ביטול היש לאין

מובא בזוהר כי מלאך ומיכאל הכהן הגדול מקריב מנשמות. הצדיקים על גבי המזבח וכו', להעלותן עד מקום מקום של שעשועי המלך, מפני שנשמתן בהשתלשלות למטה אינה יכולה לעלות בעצמה עד מקום הנ"ל וכידוע, וזהו שארז"ל שראה שכולהו עולים ע"י מלאכים. וכו' חוץ מנשמתו של רבי חייא שעלתה מעצמה, וזאת מצד שהיתה נשמתו ממקום גבוה ונעלה מאוד עד שהיה יכול בעצמו לעלות.