"פלא" - מלשון הפלאה והבדלה, שמובדל ומופרד לגמרי מכל שייכות לעולם.[1]

והוא בחינת עצם המוחין - פנימיות החכמה כמו שהיא לעצמה ללא שייכות למידות, ועוד יותר - כפי שקשורה לפנימיות הכתר שלמעלה מעולם האצילות, דרגת האלקות בבחינת אור אין סוף, שמופלא ונבדל לגמרי מהנבראים ולמעלה מהם לאין קץ, והוא בתכלית ההעלם.

הפלא הרמוז באות אל"ף - מורה על עצמותו יתברך, וזה מתאים גם עם זה שאל"ף אותיות "אפל" בחינת חושך (ישת חשך סתרו), שהוא בחינת עצמותו יתברך הנעלם, שלמעלה מאור וגילוי.

הערות:

ג' פירושי הזוהר על פלא:

  1. ^ מובא במקומות רבים בחסידות א' מהם: דבר מלכות אחרון של פסח תשנ"א