רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
רבי שמואל שניאורסון (שניאורסאהן) - האדמו"ר המהר"ש הוא האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ב' אייר תקצ"ד בעיירה ליובאוויטש לרבי מנחם מענדל (אדמו"ר הצמח צדק) וחיה מושקא שניאורסון. נפטר ביום י"ג תשרי תרמ"ג, לאחר שסבל ממחלה קשה. מנוחתו כבוד בליובאוויטש, ליד ציון אביו אדמו"ר הצמח צדק.
ביוגרפיה
לידתו וילדותו
ביום ב' באייר ה'תקצ"ד (1834) בעיירה ליובאוויטש שברוסיה, נולד לאדמו"ר הצמח צדק ורעייתו בנם השביעי. ביום השמיני ללידתו, יום הברית, אמר אדמו"ר הצמח צדק שישכימו לתפילת שחרית ולפני הברית הסתגר בחדרו ויצא רק לאחר השעה ארבע. אחר כך נכנס לחדרה של אשתו, מרת חיה מושקא, להתייעץ בנוגע לשם התינוק ויצא לעריכת הברית מילה. הילד נקרא בשם "שמואל". לשאלת בנו אדמו"ר צמח הצדק, יהודה לייב שניאורסון אחרי מי נתנו את השם, ענה: על שם שואב מים בשם 'שמואל' מהעיר פולוצק ולא על שם שמואל הנביא, כיוון שחכם עדיף מנביא.
אדמו"ר המהר"ש חונן בכשרונות וזכרון יוצאי דופן. היה בקי בחכמת הרפואה ובשפות רבות. בהיותו בגיל שבע כבר היה בקי בחמשה חומשי תורה ובחלקים גדולים בנביאים וכתובים, למד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. כשהיה משחק עם חבירו היה משנן פרקי תנ"ך בעל פה. בגיל שמונה כבר היה נוכח כשאביו - אדמו"ר הצמח צדק - היה אומר מאמרי חסידות. בגיל עשר הוציא אותו אביו מה'חדר' ולקח בשבילו מלמד מיוחד. לפני הבר מצוה אמר לו אביו ללמוד משניות בעל פה. כשהגיע ליום הבר מצוה היה בקי בעל פה בכל ששת סדרי משנה ובספר התניא באותיותיהם.
בעקבות מצב בריאותו צוו עליו הרופאים לעסוק במלאכת יד. אדמו"ר המהר"ש בנה מנורה בגובה אדם עם שנים עשר קנים. הוא גם בנה שולחנות מפיסות עץ קטנות. הוא היה סופר סת"ם וכתבו היה יפה ובהיר. לכל אחד מבניו העניק מגילת אסתר שכתב בכתב ידו.
חתונתו
בשנת תר"ז, כשאדמו"ר המהר"ש הין בן 14, הוא התחתן עם מרתשטערנא שניאורסון, בת אחיו רבי חיים שניאור זלמן. החתונה נחגגה ביום שישי פרשת נשא ח' בסיון תר"ח. בתוך ימי השבע ברכות חלתה הכלה וכעבור שלושה חודשים נפטרה. כדי להפיג את צערו של רבינו, ציווה אביו, אדמו"ר הצמח צדק, לקבוע עבורו חדר בסמיכות לחדרו, כך שבכל עת שירצה יוכל להכנס אל היכלו הקדוש. ואכן כך היה, וכאשר נכנס רבינו - הראה לו אביו כתבי יד קודש נפלאים, גם מאלה שלא הראה לשאר בניו.
שנה לאחר מכן, פנתה הרבנית שיינא, אשת כ"ק אדמו"ר האמצעי, לחתנה, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והציעה לשדך את הרבי מהר"ש עם אחת משתי נכדותיה היתומות גיטל ורבקה, בנות בתה שרה וחתנה ר' אהרן משקלאב.
לשאלת הצמח צדק: הרי מציעים שידוך מהעיירה ליעפלי עם נדוניה בסך עשרים אלף רובל, ואילו עם השידוך הנ"ל - באיזה נדוניה יזכה החתן? השיבה הרבנית: הרי "אשת חבר כחבר" - אני מעניקה לחתן ארבעים שנה של אשת חבר!
אדמו"ר הצמח צדק הסכים לעצתה, ומבין שתי הבנות בחר בבת הצעירה הרבנית רבקה. האחות הבכירה מרת גיטל מחלה לאחותה הצעירה והביעה את הסכמתה שתינשא לפניה. גם לה דאג הצמח צדק ובחר עבורה, מאוחר יותר, חתן טוב מניעזין.
החתונה התקיימה בשנת תר"ט. ביום חופתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש, ציוהו אביו הצמח צדק ללכת למטבח ולבקש את ברכתה של סבתו הרבנית שיינא, אשר היתה עסוקה שם. הלך החתן לבקש את ברכתה, אולם היא השיבה מתוך קפידה שעוד היום גדול, והיא תברך אותו בעת החופה. כשחזר החתן ומסר את דבריה לאביו, ציוהו לחזור שוב אל הרבנית ולדרוש ממנה לברכו דווקא עכשיו.
כשנוכחה הרבנית לדעת שהחתן לא יוותר, ביקשה מים לרחוץ את ידיה, הניחה את ידיה על ראשו ובמעמד שני עדים ברכה אותו בזו הלשון: יהי רצון שכל הכוחות שירשתי מבעלי יחולו על ראשך!
בעת החתונה היה הצמח צדק בחדווה גדולה ואמר הרבה דא"ח.
קבלת הנשיאות
לאדמו"ר הצמח צדק היו ששה בנים. לאחר הסתלקותו לא ידעו החסידים במי מהם לבחור כאדמו"ר שימלא את מקומו והיו בהם חילוקי דעות. היה בעקבות מספר רמזים של אדמו"ר הצמח צדק על חביבותו לבנו שמואל[1], הוחלט שאדמו"ר המהר"ש, צעיר הבנים, ינהיג את עדת ליובאוויטש. שאר האחים עברו לגור בערים שונות (כמו ליאדי, קאפוסט ועוד) ושם פתחו מרכזים של חב"ד ואמרו דא"ח בפני שומעי לקחם.
בתחילת שנת תרכ"ו, חצי שנה לפני הסתלקות אביו, כבר הורה לו אביו שיאמר חסידות ברבים. במקביל שלח אביו פתק לחסידים בו הוא כותב: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי". באותם ימים גם כתב אדמו"ר הצמח צדק מכתב לבנו, בו הוא מודיע לו שדברי החסידות שלו מוצאים חן בעיניו ומברכו ומסמיכו שימשיך לומר חסידות[2]. בהזדמנות נוספת אמר אדמו"ר הצמח צדק לבנוף "פך השמן הרוחני שמסר הבעל שם טוב לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - אדמו"ר האמצעי - ובכח זה משחתי אותך". נוסף לרמזים הללו, גם הכירו החסידים במעלותיו וסגולותיו הנדירות; חכמה על-טבעית בתורת הנגלה והנסתר, ידיעות בחכמת התבל ובפרט בחכמת הרפואה. כמו כן ידע גם מלאכת יד והיה בקי בכמה שפות.
בתקופה שלאחר הסתלקות אדמו”ר ה”צמח צדק” כל בניו החלו לומר חסידות, והיו אף שהעלו אותם על הכתב. החסידים היו הולכים מזה לזה וכל אחד ברר לו את האדמו”ר שלבו התקשר אליו.
בליל שבת אחד אמר הרבי המהר”ש מאמר חסידות ד”ה “אז ישיר גו’ עלי באר”. למחרת, בבוקרו של יום השבת, חזר אחיו רבי יהודה לייב על המאמר בתוספת חידוש משלו. במוצאי שבת חזר אדמו”ר המהר”ש על מאמר זה פעם נוספת עם חידוש נוסף משלו. כך חזר הדבר על עצמו כמה פעמים, עד שביום שלישי בערב אמר הרבי מהר”ש את המאמר בפעם החמישית, כאשר בכל פעם היה חידוש מיוחד. או אז ניגש אליו אחיו הרב יהודה לייב ואמר: “הפעם אמר זאת אבא, וכנגד אבא אינני רוצה לעמוד”.
גם הרב יקותיאל ליעפלי, מזקני החסידים ומחשובי חסידיו של אדמו”ר הזקן בחר את אדמו”ר מהר”ש, וזאת על פי מאמר החסידות שאמר.
לאחר הסתלקותו של אדמו”ר הצמח צדק, בא אחד החסידים הצעירים אל הרב שמואל דובער מבוריסוב, מחשובי החסידים, ושאלו למי מבניו של הרבי יסע כעת? ענה לו: “לחלק בין הבנים של הרבי אין אנו יכולים מפני שכולם צדיקים, ולכן לא אוכל לומר לך. מה שכן אוכל לומר הוא שאני אסע אל הבן הצעיר” (אדמו”ר מהר"ש).
פעולות אדמו"ר המהר"ש לפי שנים
- תר"ח נשא את בת אחיו אדמו"ר חיים שניאור זלמן (בן אדמו"ר הצמח צדק) אבל אשתו נפטרה כעבור איזה חדשים.
בשנה ההיא נסע לעיר ויטבסק להשתתף באסיפת עסקני הכלל שבאו משקלוב, וילנא ופטרבורג, ושוהה כשני שבועות. חזר שם מאמרי דא"ח ברבים.
- תר"ט — נשא את הרבנית רבקה.
- תרט"ו — בהוראת אביו, החל לעבוד בעסקנות הכלל באופן קבוע ומזכירו הוא ר' שמואל ברין.
- תרי"ז — נסע לקייב ו[[פטרבורג] בכדי לפעול למען יהודי רוסיה. נסע לקייב ואח"כ לפטרבורג ע"ד עניני הכלל. עמד בקשר רצוף עם הרב אהרן, רבה של העיר ביליניץ, שהיה נוסע, לעתים תכופות, לפטרבורג בשליחות אדמו"ר הצ"צ בענינים צבוריים.
- תרי"ח — נוסע לקייב ואח"כ לפטרבורג להשתדל לבטל גזירת הגירוש על היהודים החוכרים שדות בכפרים ומושבות — ומצליח.
- תרי"ט — נוסע לגרמניה להתראות עם עסקני הציבור באירופה.
- תר"כ — בבואו מגרמניה, מארגן אסיפת באי כח עסקני הכלל מחסידי חב"ד, וואהלין, ממפלגת המשכילים ומבעלי המסחר. מרצה בפני המשתתפים פרטי ההתראות בחו"ל ומציע תכנית עבודה על להבא. במשך זמן קצר אחרי זה — מפאת קנאה וכו' — מלשינים את הר"א מביליניץ והוא נאסר ומובל ב"קאנוואי" (בלוית שוטרים מזויינים וע"פ רוב רגלי) — למאהילוב. במקומו ממנה הצ"צ את ר' יצחק רובאשאוו ור' נתן בר' שלמה מאנעסזאן — אבל מפני יראת המלשינות עבודתם היא חשאית.
- תרכ"ה — נוסע לפטרבורג ומעביר הגזירה שהכניסו לסנט בחוקים מגבילים ליהודי ליטא וזאמוט.
- תרכ"ו בתחילתה בהוראת אביו אדמו"ר הצ"צ — מתחיל לחזור מאמרי חסידות ברבים. בקיץ תרכ"ו — אחרי הסתלקות אביו אדמו"ר ה"צמח צדק", מקבל הנשיאות ומקום מושבו — ליובאוויטש.
- תרכ"ח — נוסע לצרפת לפגישה עם עסקני הכלל.
- תרכ"ט — מסדר ועד קבוע בפטרבורג להתענין בעניני הכלל ולעמוד על המשמר להגן על זכויות היהודים.
- תר"מ — השתדלות, בחרף נפש, בהשקטת הפרעות (פוגרום) "סופות בנגב".
אדמו"ר המהר"ש תבע את ההנהגה "לכתחילה אריבער". כך גם התנהג בחייו האישיים.
תמונתו
תמונה המיוחסת באופן ברור לאדמו"ר המהר"ש אין. אך על דמות דיוקנו אמר הרבי בשיחה שאמר באור לי' כסלו תשד"מ כי פניו של אדמו"ר המהר"ש דומים מאד לפניו של נכדו - אדמו"ר הריי"צ, "וכסיפור הידוע אודות אחד מזקני החסידים שראה עוד את אדמו"ר מהר"ש, שכאשר ראה בפעם הראשונה את תואר פני כ"ק מו"ח אדמו"ר - נתעלף. מפני שראה בו את תואר פני אדמו"ר מהר"ש."
תמונת אדמו"ר המהר"ש אינה מפורסמת השמועה אומרת כיי בספרייה של הרבי יש את תמונתו, אך הרבי הורה שלא לפרסמה. מלבד זאת, ישנם עוד שלושה תמונות - אחת מזויפת בבירור, אחת שפורסמה ב"אלגימיינער זורשנאל" ולא ברור מקורה, ותמונה שעברה במסורת אצל נכדי המהר"ש.
על התמונה דיבר הרבי בכמה הזדמנויות. ביניהם בשיחה שאמר באור לי' כסלו תשד"מ), בנוגע לציור פניו של אדמו"ר האמצעי על ידי התבוננות בתורתו:
". .בנוגע לאדמו"ר המהר"ש, שגם ממנו אין תמונה (לפנינו, כי יש אומרים שנמצאה תמונתו אלא מפני סיבה לא נתפרסמה) - יש לומר על פי הידוע שדמות דיוקנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה דומה לדמות דיוקנו של אדמו"ר מהר"ש. וכסיפור הידוע אודות א' מזקני החסידים שראה עוד את אדמו"ר מהר"ש, שכאשר ראה בפעם הראשונה את תואר פני כ"ק מו"ח אדמו"ר - נתעלף. מפני שראה בו את תואר פני אדמו"ר מהר"ש. ולכן, בנוגע לאדמו"ר מהר"ש - יכול להיות בענין ד"כאילו בעל השמועה עומד כנגדו" (בכללות עכ"פ) בנוגע לדמות דיוקנו בפשטות".
הסתלקותו
בשנת תרמ"ב התגלתה אצלו מחלה קשה וביום י"ג תשרי תרמ"ג הסתלק, והוא בן ארבעים ושמונה וחצי. מנוחתו כבוד בליובאוויטש ליד ציון אביו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ↑ אדמו"ר הריי"צ סיפר שאדמו"ר הצמח צדק היה אומר מאמרים מיוחדים עבור בנו רבי שמואל. כמו כן, היה מכנה את בניו בתארים שונים: "הבעל הבית שלי", "הלמדן שלי", "החסיד שלי" ועוד. על הבן הצעיר, שמואל, היה אומר: "כולהו איתנהו ביה" (=כל המעלות יש בו).
- ↑ וזה לשון המתב:"לבני ידידי וחביבי הרב שמואל שי’. ראיתי דא"ח שלך והוטב בעיניי מאוד. השם יתברך יחזק לבך ושכלך להוסיף אומץ בתורתו ועבודתו וחזקת והיית לאיש. פתח פיך ויאירו דבריך . . חזק ואמץ לכתוב ולהגיד, ואני סומך אותך בסמיכה רבה. ולא תירא משום אדם. והשם יתברך יצליח לך בגשמיות ורוחניות ללמוד וללמד לשמור ולעשות. אביך הדורש שלומך וטובת אנ"ש. מנחם מנדל בן דבורה לאה".