רוח הקודש

רוח הקודש, היא כינוי לדרגה מסוימת של נבואה. בגמרא משתמשים במושג זה לנבואה, כלשון הגמרא: משמתו כו' נסתלקה רוח הקודש מישראל^[1].

הרבי מדייק מלשון הגמרא, שהנבואה ורוח הקודש נסתלקו, ולא נתבטלו לגמרי, אחרת מהלשון שכתוב בתמיד - ובטל התמיד^[^{דרוש מקור]}.

מפרשים ומחברים עריכה

אדמו"ר הרש"ב כותב ששמע בשם רבינו הזקן, שכל המחברים עד הטורי זהב והש"ך, והם בכלל, עשו החבורים שלהם ברוח הקודש ^[2].

וישנה גירסא נוספת: שכל המחברים עד המהרש"א ועד בכלל עשו את החיבורים שלהם ברוח הקודש ^[3].

ענין רוח הקודש איתא בקרבן העדה^[4] שזהו שמגלים לו רזי תורה, שזהו מבחינת העלם דחכמה^[5].

ברוח הקודש ישנם כמה דרגות:

חכמה: "קודש" מורה על ספירת החכמה^[6]. דרגא זו של רוח הקודש נעלית מנבואה^[7]. על דרגא זו של רוח הקודש נאמר אשר בשמחת בית השואבה היו "שואבין רוח הקודש"^[8], ולכן אמר הצמח צדק על כך ש"אפשר לשאוב מזה עד אין סוף, עד ביאת משיח"^[9].

דעת: בפסוק כתוב^[10] "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", ומפרש רש"י "דעת: רוח הקדש". הקשר בין רוח הקדש לדעת כפי שמבואר בחסידות^[11], שכשם שענינו של כח הדעת הוא לחבר בין המוחין למדות, כמו"כ רוח הקודש הוא חיבור של 'רוח' שזהו המדות שבנפש, ו'קדש' שהוא ספירת החכמה - מוחין^[12].

מלכות: במגילת אסתר^[13] "ותלבש אסתר מלכות", ובגמרא פירשו^[14] "שלבשתה רוח הקודש". לפי פירוש זה רוח הקודש הוא למטה מנבואה, אך למעלה מבת קול^[15].

^ מסכת סוטה מח עמוד ב.
^ המשך תער"ב חלק ג, עמוד א'שפה.
^ הוספות לכתר שם טוב סימן ריז.
^ סוף פרק ג' דשקלים.
^ היום יום ו' שבט.
^ מקור פירוש זה הוא בדברי הבחיי בשם הרמב"ן בפ' ברכה.
^ ראה סוף מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה תשכ"ט. שם מוסיף עוד, ש"רוח הקודש" הוא בספירת הכתר שורש ספירת החכמה.
^ ירושלמי סוכה פ"ה ה"א.
^ ספר השיחות תרצ"ז סוף עמוד 162. הועתק בהיום יום לט"ז תשריוראה במאמר ד"ה חסידים שם.
^ שמות לא, ב.
^ תניא - פרק ד'.
^ מ-כתבי הרב מנחם זאב גרינגלאס.
^ ה, א.
^ מגילה טו, א.
^ פירוש זה הובא בתורה אור מקץ מג, ב. ועוד. ראו בארוכה בספר אוצרות יוסף (לר' יוסף ענגיל - מאמר לבנה.