איסור לפחד במלחמה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־23:41, 11 בדצמבר 2024 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחד ממצוות התורה בדיני המלחמה[1] היא, האיסור לפחד במלחמה מהמלחמה ומהאוייבים, ושלא לברוח מפניהם, ורק להתגבר נגדם ולהתחזק ולעמד בפני האוייבים, ולנצחם.

מקור המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

האיסור לפחד במלחמה נאמר ונכפל כמה וכמה פעמים בתורה, ואחד מהפעמים היא:

לֹא תִירָא מֵהֶם . . לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא

דברים ז, פסוקים חי, כו

פרטי המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלא לערץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה, ושלא לברוח מפניהם, כי אם יש חובה להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמד בפניהם.

מטעמי המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא לפחד כי כל אחד מישראל תריך להיות ללו ביטחון מוחלט בהקב"ה, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לשם ברוך הוא ולעמו.

מדיני המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חכמינו זכרונם לברכה הזהירו, שלא יחשוב אדם בעת המלחמה, לא באשתו, ולא בבניו, ולא בממונו, אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה.

ועוד יחשוב, שכל דמי ישראל תלויין עליו, והרי הוא כאילו שפך דמי כולם אם יפחד וישוב אחור ימינו, וכענין שכתוב (שם כ ח) ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

ואמרו זכרונם לברכה[2] שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש השם מבטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא.

מצוה זו נוהגת בזכרים, כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן. והעובר על זה והתחיל לחשב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה עבר על לאו זה וענשו גדול מאד[1].

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הצמח צדק מבאר בארוכה[3] איך שהפחד יכול לנבוע רק מהמחשבה אודות זה, ולכן הציווי הוא שלא להכניס את המחשבות בדברים שיכולים לגרום לו לפחד, ואפילו אדם שרואה את המלחמה, הרי על ידי זה שהוא לגמרי יסיח את דעתו מזה וישים את מחשבותיו בעניינים אחרים, זה ימנע ממנו את הפחד.

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) תקכה.
  2. רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ז, טו.
  3. אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת טו.
  4. מתוך הספר "שער הביטחון המבואר לאור החסידות" להרב יצחק ערד.