יקותיאל מליעפלי
רבי יקותיאל ליפעלי היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק, וממכתיריו של אדמו"ר המהר"ש.
אצל אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, כשנודע לו הענין של רבי וחסידות הוא התפעל מאוד ונסע לליאזנא, ורצה מיד להיכנס ליחידות. זקני החסידים אמרו לו שצריך הכנה וכו', אך הוא לא רצה לשמוע. כשלא אפשרו לו להיכנס הוא טיפס על החלון וקפץ פנימה דרך החלון לעלית הבית של אדמו"ר הזקן, וזעק בבכיה מעומק הלב: "רבי גדע לי את הצד השמאלי מקומו של היצר הרע". רבינו הזקן ישב אז מעוטר בתפילין דרבינו תם, הרבי רמז לו שירד מהחלון, נשען על ידיו הקדושות ואמר: רבונו של עולם, ואתה מחיה את כולם כתיב. ר' יקותיאל יצא בשמחה גדולה, ואמר שהרבי המשיך בו חיות. הרבי הריי"ץ מסביר[1] שזה גרם לפתיחת המוח והלב, מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, ונמשך בו חיות חדשה, עברו כמה שנים עד שהחיות הביאה אותו לידי הבנה - בימי אדמו"ר האמצעי, אך את החיות קיבל מיד. חיות זאת הייתה באופן של גילוי אור אלוקי.
על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו הייתה באופן מקיף, גם מה שקיבל מאדמו"ר הזקן עבור זאת היה באופן של מקיף, וכל עבודתו הייתה באופן של מקיף, בניגוד לר' משה ווילענקער שעמל שלוש שנים להיכנס ליחידות, וכל עבודתו הייתה באופן פנימי.
כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות"[2].
אצל אדמו"ר האמצעי[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר הסתלקות רבו אדמו"ר הזקן נעשה חסיד מקושר לאדמו"ר האמצעי. פעם אחת עבר דרך ליעפלי, אחד האברכים והמשפיעים וחזר מאמרי חסידות של אדמו"ר האמצעי בע"פ. במאמרים אלו התבארו ענינים עמוקים ביותר, אך האברך היה נואם נפלא ונאם בכישרון רב. ר' יקותיאל שמע את הדברים ולא הבין מאומה, הדבר נגע מאוד לליבו ושבר את רוחו. שנים אחר כך כשסיפר זאת ר' יקותיאל לר' שמואל דובער מבוריסוב הסביר לו:"הגע בעצמך, הייתי אז כבן ארבעים, לאחר שהלכתי לאדמו"ר הזקן במשך כחמש עשרה שנה. בכל אותה תקופה למדתי חסידות לפי כוחי. והנה נהייתה תופעה חדשה - מגיע אברך צעיר, אפרוח ממש, וחוזר את מאמריו של הרבי בזמרה ובחיות, ואני שומע ואיני מבין. מרגיש אנוכי כי העניינים עמוקים מאוד עניינים נפלאים אבל אינני יודע מאומה." ר' יקותיאל ביקש מהאברך שיחזור לפניו את המאמרים, שוב ושוב, ושיסביר לו אותם, והוא אכן השתדל להסביר לו, אך ר' יקותיאל לא הצליח להבין מאומה. האברך נסע ור' יקותיאל נשאר כספינה בלב ים, מכיוון שכן החליט לללכת לליובאוויטש.
כשהגיע לליובאוויטש, לליובאוויטש הגיע ביום רביעי, ולפני קבלת שבת, אמר הרבי מאמר. בשבת קודש, אמר הרבי מאמר וביאור על המאמר, את המאמר הבין ר' יקותיאל אך את הביאור לא הבין. אך להפתעתו ראה שהאברכים הבינו את הביאור. ר' יקותיאל הצטער צער רב שלא הבין את הביאור, וכל הלילה בכה מעמקי לבבו.
ביום שני נכנס ליחידות וסיפר כל מה שעבר עליו. ענה לו הרבי: "אין לך דבר העומד בפני הרצון.. וכשרוצים באמת גם החושים מתרחבים". כששמע זאת מהרבי, החליט להשיאר בליובאוויטש עד שיתחיל להבין. כארבע חודשים התייגע ר' יקותיאל, ביגיעה עצומה, יגיעת נפש ויגיעת בשר, להרגיל את עצמו לחשוב על עניין אחד כמה שעות, ולחזור על דבר אחד כמה פעמים.
האברך ר' אפריים מסמיליאן, חזר איתו את המאמרים פעמים רבות, עד שהצליח להבינם. בחודש תשרי, הרגיש ר' יקותיאל את עצמו כבריה חדשה, ונהיה כלי לקבלה, ואז נסע לביתו. החל מאז היה מבין גדול בדא"ח, עד שרבינו האמצעי חיבר את האמרי בינה בשבילו, ואדמו"ר הצמח צדק, שלח את אדמו"ר המהר"ש]לשאול אותו שאלות בחסידות. אך עדיין בעניני העולם, ובנגלה, היה בעל ידיעה פשוטה ביותר.
אצל הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי התקשר ונעשה חסיד של הצמח צדק והיה נוסע להסתופף אצלו פעמים רבות. אדמו"ר הצמח צדק רצה ל'הלביש' את ר' יקותיאל ב'לבושים', ונתן לו סדר היום ללמוד חומש עם רש"י בל"א, וקב הישר בל"א, אך הדבר לא בא בקלות.
אצל הרבי המהר"ש[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשנסתלק אדמו"ר הצמח צדק לא סיפרו על כך לר' יקותיאל (הוא היה אז בשנות התשעים לחייו, וכנראה חששו להודיע לו מפני בריאותו). כשנודע לו הדבר החל לזעוק: "טיפשים, מדוע הנחתם לרבי להסתלק? קברו את ספרי התורה, קברו את עצמכם". הוא שבר כל החלונות ויצא רגלי לליובאוויטש.
בבואו לליובאוויטש אמר: "לא אעשה שום דבר, לא אתפלל וכו'; בתחילה אני רוצה לשמוע מה יאמר לי הרבי". הוא שם פעמיו אל הציון של הצמח צדק והתרפק על הקבר במשך כל היום. לבסוף הוציאוהו משם לאחר שהתעלף. כשהתעורר מעלפונו אמר "צריכים לצאת בריקוד".
כשהגיע הרב יקותיאל ליעפלי לליובאוויטש ביקש לבחור אדמו"ר מבין בניו של ה"צמח צדק". הוא בא אל ששת הבנים וביקשם לומר חסידות. כשהגיע לבן הצעיר רבי שמואל, מצאו יושב כשלראשו כיפה. אמר לו "חבוש את הכובע ותגיד חסידות". ר' יקותיאל היה חסיד קשיש ומנכבדי החסידים ואי אפשר היה לסרב לו. נענה רבי שמואל ואמר מאמר חסידות. כשסיים לומר, נענה ר' יקותיאל ואמר: "אתה הרבי שלי".
בזכות ברכתו של אדמו"ר הזקן, האריך ימים ונפטר בשיבה טובה, בגיל קרוב למאה שנים.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- החסיד שהפך ל'מבין' בחסידות, רפאל בכר, ספר דמותו של חסיד ע' 89-95 .
- ספר חסידים הראשונים ע' 29-40.
- הרב אליהו יוחנן גוראריה, אוצר חסידי חב"ד ח"א עמ' 149 ואילך
- חנניה זוהר, ר' יקותיאל ליעפלער, בתוך 'הולך חסיד - חוברת לימוד ומשימות', תשפ"ד עמוד 53
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה
הערות שוליים
- ↑ ספר המאמרים תרע"ח ע' תפ"ו
- ↑ היום יום, ו' מר חשון.