שמעון גולדמן

גרסה מ־22:52, 7 באוקטובר 2024 מאת להתראות (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הרב שמעון גולדמן (ה' טבת תרפ"ה-כ"ט תשרי תשע"ז), היה מזקני חסידי חב"ד בקראון הייטס, ממנהלי בית רבקה חבר הועד המורחב של אגודת חסידי חב"ד העולמי, ומנהל גמ"ח שומרי שבת.

הרב שמעון גולדמן (במרכז) במלווה מלכה השנתית של הגמ"ח, נראה לצד הרב מרדכי גוראריה
הרב גולדמן אומר קדיש ליד הרבי בקריאת התורה

תולדות חייםעריכה

נולד בה' טבת תרפ"ה בעיירה הפולנית שעדליץ, כילד הרביעי מתוך שישה במשפחת ר' שמואל זנוויל ומרת מנוחה קריינדל גולדמן, שהשתייכו לחסידות גור.

כבר לפני גיל בר מצווה נכנס ללמוד בישיבת נובהרדוק ובישיבות בעיירות לברטוב וסוכטשוב, ואכל 'טעג' אצל משפחות שפתחו עבור בני הישיבה את ביתם, וישן בצריף נטוש בבית העלמין הישן של העיירה.

לאחר הבר המצווה נרשם לישיבה בורשה של האדמו"ר מפיאסצנה. וזמן קצר לאחר מכן עבר לישיבות ליובאוויטש בוורשה. כשפרצה מלחמת העולם השניה חזר לבית הוריו בשדליץ, וכשראה שביתו הופצץ על ידי הגרמנים פתח במסע מילוט, התגנב לחלק הכיבוש הרוסי של פולין ומשם המשיך לליטא, וחבר לתלמידי ישיבת תומכי תמימים בוילנה ומשם המשיך עם תלמידי הישיבה לשנחאי שם הקימו את סניף תומכי תמימים שנחאי בזמן מלחמת העולם השנייה אצל הרב מאיר אשכנזי, והיה היחיד מכל משפחתו שניצול.

עם הגיעו לארצות הברית, נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית, ובהמשך נשלח ללמד במשך תקופה בבופלו, ובהגיעו לגיל נישואין, התחתן בשנת תש"ט עם רעייתו מרת אסתר בתו של הרב יוחנן גורדון, הגבאי הראשי בבית המדרש ב-770 ומחשובי חסידי חב"ד בקראון הייטס.

לאחר החתונה התגוררו בני הזוג במשך מספר שנים בפילדלפיה, ובהמשך קבעו את מגוריהם בקראון הייטס והוא התפרנס מעבודתו כקצב.

לאחר פטירת חמיו, מילא את מקומו כמנהל גמ"ח שומרי שבת, ואף שימש במקביל כחבר הנהלת בית רבקה.

כאשר הרחיב הרבי בשנת תש"נ את ועד אגודת חסידי חב"ד העולמית, הצטרף כחבר ההנהלה המורחבת.

נפטר בגיל 91 ביום שני כ"ט תשרי תשע"ז.

משפחתועריכה

  • בתו מרת קריינדי רעיית הרב משה קליין - מוהל וסופר סת"ם, שזכה לשמש את הרבי בשנים תשנ"ב-תשנ"ד
  • בתו מרת חנה לאה ע"ה רעיית ר' לוי יצחק [ב"ר מ"מ] ברוק
  • בנו, הרב יוסף יצחק גולדמן - משלוחי הרבי בדרום אפריקה
  • בנו, ר' שמואל זאנוויל גולדמן

קישורים חיצונייםעריכה