הבטה

הבטה בלשון הקודש, היא הסתכלות באופן של 'מלמעלה למטה', ובחסידות, מורה על השגחה אלוקית באופן של אור מקיף.

הרחבה

מלשון הפסוקים ניתן להוכיח שכל מקום שנאמר הבטה הוא הסתכלות מלמעלה, דוגמת: "משמים הביט השם", "המביט לארץ ותרעד", ועוד (ועל דרך זה לשון 'השקפה', כמו "עד ישקיף וירא ה' משמים", "השקיפה ממעון קדשך מן השמים").

בחסידות מבואר, שההבטה מורה גם על ריחוק, כמו שרואים בחוש ומוכח בחכמת הטבע, שכאשר אדם עומד במקום נמוך ורואה דבר מסויים שגבוה ממנו, הוא נראה לו קרוב אליו (דוגמת מראה הכוכבים לאדם, שאף שרחוקים אלפי קילומטרים, נראים כאילו הם קרובים), ולעומת זאת כאשר אדם עומד מלמעלה ומביט על מה שלמטה ממנו, נראה לו הדבר רחוק ממנו (כמו מי שמסתכל בבור עמוק).

ההבדל בין הבטה וראיה, משמש משל בחסידות להבדל בין דעת עליון ודעת תחתון, שאף ששניהם אמת, מצד הראיה 'מלמעלה למטה', העולם הזה נראה כאין, בריחוק, כאילו אינו תופס מקום, ואילו בראיה מלמטה למעלה, נחזה הדבר בהיפוך לגמרי.

זהו גם הביאור הפנימי בכך שהפסוק תולה את הברכה לבני ישראל דווקא ב'הבטה' משמים, כיון שדווקא מצד 'מלמעלה למטה', שעצמותו ומהותו יתברך הוא היש האמיתי וכל הנבראים כאין לפניו, הברכה נמשכת רק לבני ישראל שעלו במחשבה, ולא האומות ושאר הנבראים.

ראו גם

• עיניים
• השקפה
• ראיה
• משקפיים

קישורים חיצוניים

• הבטה, ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ה', עמוד ב'