חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד

מיזם תולדות חסידות חב"ד נועד להביא סקירה על השתלשלותה של חסידות חב"ד, מהקמתה ועד ימינו.

המיזם לא נועד להיכנס לפרטי האירועים, רק לתאר את השתלשלותם בזה אחר זה וההשלכות שלהם על חסידות חב"ד.

תקל"ב – יסוד חסידות חב"ד

מוכרחים להרחיב!

כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ממזריטש, הוא סיפר שהרב המגיד ממזריטש גילה לו שאחד מתפקידיו בעולם הזה הוא לגלות חסידות חב"ד.

בשנת תקל"ב, עוד בחייו של המגיד ממזריטש, יסד אדמו"ר הזקן את שיטת חב"ד – עבודת ה' בחכמה בינה ודעת, שיטה יחודית בקרב תלמידי המגיד..

אל חסידות חב"ד הצטרפו מאות אברכים צעירים שהתקרבו לחסידות על-ידי אדמו"ר הזקן ועל-ידי שלוחיו. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת החסידות הי' אחיו, רבי יהודה לייב פוזנר.

לערך המלא: חסידות חב"ד.

תקל"ג – הסתלקות המגיד

במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של הרב המגיד ממזריטש, התרחבה תנועת החסידות לממדים גדולים, והתפשטה בקרב קהלות רבות. אולם הסתלקותו של הרב המגיד גרמה לזעזוע גדול, והיתה סכנה מוחשית שבנין החסידות שבנה הבעל שם טוב, ואחריו טיפח והרחיב אותו הרב המגיד, יתמוטט חלילה.

תלמידי המגיד התהלכו עטופי אבל ויגון על הסתלקות מורם ורבם. הם הרבו להתאסף ולדון על מי להטיל את מנהיגות תנועת החסידות.

באחת מאותם אסיפות, גלה רבנו הזקן לחבריו, את מה שאמר לו הרב המגיד ביום ח"י כסלו, יום לפני הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו הרה"ק ר' אברהם יקבל עליו את על הנשיאות. ואם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר׳ מנחם מענדל מויטבסק.

תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים: הרה"ק ר׳ יהודה לייב כהן, רבנו הזקן והרה"ק ר' זושא מאניפולי, שיגישו כתב התקשרות להרה"ק ר' אברהם, בן הרב המגיד. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו וקבלו אותו בתור נשיא החסידים.

אולם נשיאותו של רבי אברהם המלאך לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.

בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא תנועת החסידות, הרה"ק ר׳ מנחם מענדל מויטבסק.

המצב הקשה של תגועת החסידות באותם ימים דרש מנהיגות חזקה שתוכל להתמודד עם המגגדים הרבים שקמו לתנועת החסידות. היה צריך איש אשר רוח בו, שיוכל להתמודד עם המתנגדים, שלא יכהל מהדרמות ומהכרוזים נגד החסידות.

תלמידי הרב המגיד החליטו למנות לתפקיד זה את רכנו הזקן. תפקידו היה לכנות את מרכזי החסידות ככל רחכי המדינה, וכן לבקר בכל אותם מקומות בהם התישבו תלמידי המגיד לעודד אותם ולעזור להם כבניית מרכזי החסידות.

שלש שנים, משנת תקל"ג עד שנת תקל"ו, מילא רבנו הזקן את תפקידו. בנוסף לנסיעותיו למרכזי החסידים, נסע בחשאי גם לריכוזי המתנגדים. הוא היה משוחח אתם בדברי תורה, והוכיח להם כי החסידים גדולים הם בתורה הנגלית. באותם נסיעות 'רכש' רבנו הזקן תלמידים רבים, שהפכו, מאוחר יותר, להיות מגדולי חסידי חב"ד.

ליוזנא

אחרי הסתלקות הרב המגיד ממזריטש, יסד רבנו הזקן את המרכז הראשון לחסידות בעיר מגוריו ליוזנא. כרוזים הופצו ככל האיזור, בהם פורסם שאכרכים צעירים יכולים לבוא לליוזנא, למשך שלשה חדשים, לקבל הדרכה וסדר בלימוד מרבנו הזקן.

העיירה ליוזנא היתה אז מרכז מסחרי של כל האיזור. יהודי העיירה היו משופעים בפרנסה והם קבלו על עצמם לפרנס את האברכים שהגיעו ללמוד בעיירה.

כארבעים אברכים מוכשרים מהעיירות הסמוכות לליוזנא, התקבצו ובאו ללמוד אצל רבנו הזק. אברכים אלו נחלקו לפי רמות לימוד, ונפתחו עבורם 'חדרים': חדר א', חדר ב' וחדר ג׳. בנוסף לרבנו הזקן, מסרו שיעורים אחיו של רבנו הזקן: הרה"ק ר' יהודה ליב, הרה"ק ר' מרדכי והרה"ק ר' משה. .

תקל"ד

לאחר הסתלקות הרב המגיד ממזריטש הנבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. הרה"ק ר׳ מנחם מענדל מויטבסק ורבנו הזקן נסעו לוילנא, בשנת תקל"ד, כדי להפגש עם הגר"א, לשכנע אותו שהחסידים לא 'סטו' מדרך התורה, ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם הגר"א סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שרבנו הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר..

ומלחמת המתגגדים נמשכה במלוא עוזה. רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע לארץ ישראל.

תקל"ו

בשנת תקל"ו התאספו תלמידי המגיד לאסיפה כללית, לסכם את שלש שנות פעילותם מאז הסתלקות הרב המגיד, ולקבל החלטות על הפעילות בשנים הבאות.

האסיפה החליטה: 1. שהרה"ק ר' מנחם מענדל מויטכסק יסע לארצנו הקדושה. 2. שרבנו הזקן יתמנה לנשיא החסידים במדינת ליטא. 3. שרבנו הזקן יהיה המסדר הכללי של תנועת החסידות.

ליוזנא

באותה שנה רבנו הזקן את המרכז הראשון לחסידות בעיר מגוריו ליוזנא. כרוזים הופצו בכל האיזור, בהם פורסם שאכרכים צעירים יכולים לבוא לליוזנא, למשך שלשה חדשים, לקבל הדרכה וסדר בלימוד מרבנו הזקן.

העיירה ליוזנא היתה אז מרכז מסחרי של כל האיזור (ויטבסק, בעשנאקאוויטש, הארדאק, יאנאוויטש רודניא, קאליסק, ליובאוויטש, נעוועל, ועוד). יהודי העיירה היו משופעים בפרנסה והם קבלו על עצמם לפרנס את האברכים שהגיעו ללמוד בעיירה.

כארבעים אברכים מוכשרים מהעיירות הסמוכות לליוזנא, התקבצו ובאו ללמוד אצל רבנו הזקן. אברכים אלו נחלקו לפי רמות לימוד, ונפתחו עבורם 'חדרים': חדר א', חדר ב' וחדר ג׳. אדמו"ר הזקן סידר סדר חדש: א. חובת לימוד גמרא בעיון חבורה חבורה בענין אחד, ולא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחוייבים להיות שיעור אחד ולהיות בקי בזה. ג. לימוד גמרא למיגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעות הקבועים לכך, יפלפלו ביניהם וכל אחד יעריך קושיותיו וישוביו. בנוסף לרבנו הזקן, מסרו שיעורים אחיו של רבנו הזקן: הרה"ק ר' יהודה ליב, הרה"ק ר' מרדכי והרה"ק ר' משה. .

תקל"ז – עליית החסידים לארה"ק

בחודש אדר תקל"ז (1777) יצאה מרוסיה חבורה של חסידים לארה"ק. כראש החבורה עמדו מנהיגי החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק, רבי אברהם מקליסק ורבי ישראל מפולוצק, תלמידי הרב המגיד ממזריטש.

כ"ק אדמו"ר הזקן השתוקק להצטרף לנסיעה לארצנו הקדושה. שלשה חודשים התלבט ולא ידע מה להחליט. מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש התגלה אליו ואמר לו שלא יעזוב את רוסיה. אך לבסוף החליט רבנו להצטרף בכל זאת לעולים לארצנו הקדושה.

בתחילת חודש אייר שנת תקל"ז, יצאה מליוזנא שיירה גדולה, שבראשה היה רבנו הזקן עם כל בני ביתו, ואתם אחיו: רבי יהודה ליב, רבי מרדכי ורבי משה עם בני ביתם. השיירה עשתה את דרכה לעיר מוהילוב־פודולסק שליד נהר הדנייסטער, שם המתינו העולים לארצנו הקדושה, בראשם רבי מנחם מענדל מוימבסק.

כששמעו תלמדי רבנו הזק שהוא נוסע לארה"ק, הצטערו מאד ובכו במר נפשם לפני רבנו הזק אשר לא יעזבם, אכל רבנו הזקן השיב להם שחז"ל אמרו "חייך קודמין". אחדים מתלמידי ה'חדרים' הצטרפו לרבנו הזקן בנסיעתו.

כשלשה שבועות ישב רבנו הזקן במוהילוב־פודולסק, יחד עם חבורת החסידים שעשו דרכם לארה"ק. אך רבי מנחם מענדל מויטכסק ורבי אברהם מקאליסק דיברו על לבו של כ"ק אדמו"ר הזקן, שלא ישאיר את רוסיה הלבנה וליטא כצאן בלא רועה. לאחר ריבוי הפצרות הסכים רבנו הזק להישאר ברוסיה, ושמחת החסידים היתה נדולה מאד. רבנו הזקן נפרד מחבורת החסידים העולים לארה"ק "בבכי עד כי הגדיל מאד...״.

חבורת החסידים עשתה את דרכה לארצנו הקדושה ואילו רבנו הזקן ובני ביתו עשו את דרכם חזרה לליוזנא. גם אחיו של רבנו הזקן, שראו שהוא חוזר לליוזנא, חזרו אף הם, יחד עם בני ביתם.

חודשים רבים עשה רבנו את דרכו ממוהילוב־פודולסק עד ליוזנא. הוא התעכב בדרכו בכל עיר ועיירה. הרבי נשא דברי תורה בכל מקום ועשרות אברכים הצטרפו אליו. כשהגיע רבנו הזקן לליוזנא, יצאו כל תושבי העיר לקבל את פניו. והעיר ליוזנא צהלה ושמחה... מאז הפכה ליוזנא לבירת חסידות חב"ד, וממנה הפיץ רבנו הזקן את אורו הגדול לכל העולם כולו.

חבורת החסידים, בראשות הרה"צ ר' מנחם מענדל מויטבסק, יצאה לארה"ק בקיץ תקל"ז. בדרך הצטרפו לשיירתם יותר מארבע מאות איש. הם הפליגו במספר ספינות שיצאו ממוהילוב. באמצע הדרך באה עליהם סערה גדולה שהטביעה את אחת הספינות, על אותה ספינה היו כ־80 חסידים אשר רובם טבעו ר"ל, רק כ־30 מהם ניצלו והגיעו לחצי האי קרים. שאר נוסעי הספינות לא ידעו על האסון שקרה והמשיכו בדרכם לארה"ק אליה הגיעו ביום ה׳ אלול.

בתחילה התישבה חבורת החסידים בעיר צפת, אך מחמת הקשיים הרבים שהיו להם בצפת, עזב רבי מנחם מענדל את צפת והתיישב בעיר טבריה. שם הסתלק ביום א' באייר תקמ"ח (1788), ומנוחתו כבוד לחוף ים כנרת.

תקמ"ג - ויכוח מינסק

אחד הויכוחים הגדולים שהיה לרבנו הזקן עם גדולי גאוגי המתנגדים התקיים בשנת תקמ"ג (1783) בעיר מינסק - מבצרם של המתנגדים.

באותו ויכוח בחנו גאוני המתננדים את אדמו"ר הזקן בלימוד, ונוכחו לראות כי הוא גאון עצום. הוא גם הסביר להם ששיטת החסידות מקורה בתורה והיא חלק בלתי נפרד ממנה. דבריו של רבנו הזקן שנאמרו בנועם משכו עשרות אברכים, לומדים מופלגים מקרב המתנגדים, שאחרי אותו ויכוח הגיעו לרבנו הזקן לליוזנא והפכו לתלמידיו.

תקנ"ב - הקטרוג על אדמו"ר הזקן

במשך שנים מעטות התפשטה חסידות חב"ד בכל רחבי רוסיה ואוקראינה, כשעשרות אלפי יהודים מצטרפים אליה. הצלחתו, חסרת התקדים, של רבנו הזקן עוררה עליו מנגדים שלא נחו ולא שקטו.

שנת תקנ"ב היתה שנה קשה מאד לרבנו הזקן. במשך חדשים רבים, החל מראש השנה תקנ"ב עד חג השבועות, לא ידעו בני ביתו, אדמו"ר האמצעי וזקני המקורבים, מיסוריו הקשים של רבנו הזקן בגלל רדיפותיהם של המתננדים.

בהתוועדות חג השבועות, הורגשה אצל רבינו הזקן מרירות פנימית עמוקה, הוא היה שרוי בדבקות עצומה, שפתיו רחשו-לחשו ומעיניו זלגו דמעות על לחייו. מהרצינות והמרירות שהיו נסוכות על פניו הקדושות, הבינו כל הנוכחים שהוא לוחש תפילה ומעורר רחמים. כולם הרגישו שהבעש"ט והרב המגיד נמצאים אותה שעה בחדר. לפתע קם רבנו הזקן ממקום מושכו ואמר בקול בוכים: סבי ורבי [הבעש"ט והרב המניד], עוררו רחמים רבים בעדי, בעד תלמידיכם, בעד מקושריכם ובעד תורתכם. אוי אוי, געוואלד, געוואלד, אבינו שבשמים, חוס ורחם עלינו! - ורבנו הזקן נפל בהתעלפות עמוקה.

הנאספים התרגשו מאד. הרבנית, וכל בני הבית באו במרוצה, והבהילו את יונה הרופא. בתוך כך נכנס לחדר, הנכד הפעוט בן השנתיים ותשעה חדשים, הרבי ה'צמח צדק'. כשראה את סבו האהוב שוכב על הרצפה, השליך עצמו עליו בצעקה: סבא, סבא! רבנו הזקן פתח את עיניו הקדושות וראה איך נכדו הפעוט מושיט אליו את ידיו הקטנות וצועק: "סבא, סבא, החזק בידי וקום!" תפס רבנו הזקן בידי נכדו, באומרו: "תן לי את ידך", ומיד קם רבנו הזקן על רגליו ואמר: "זה ינחמנו".

עבודתו של רבנו הזקן במסירות נפש במשך שמונה עשרה שנה (תקל"ד - תקנ"ב) בחינוכם והדרכתם של חסידי חב"ד, עוררה קטרוג גדול למעלה, ורבנו הזקן נזקק למליצי יושר ולמעוררי רחמים. הוא שלח שלוחים מיוחדים ל'אהלי קודש' של מורנו הבעש״"ט והרב המניד ממזריטש.

במוצאי שבת סליחות, קרא רבנו הזקן אליו אחדים מהתלמידים המבוגרים וסיפר להם שהקטרוג רציני מאד, וכי יש לו יסוד לחשוב שבראש השנה הבא - תקנ"נ - יעבירו המקטרגים את קטרונם מהחסידות - עליו. רבנו הזקן ביקש מהם לעורר רחמים וכן להערך כיצר לעזור לבנו אדמו"ר האמצעי, בהנהנת וניהול החסידים וענייני החסידות.

מסירות נפשה של הרבנית דבורה לאה בתו של כ"ק אדמו"ר הזקן

בתו של רבנו הזקן, הרבנית הצדקנית דבורה לאה, אמו של אדמו"ר הצמח צדק, ששמעה את כל מה שמסר אבי׳ לקומץ תלמידיו, החליטה לקבל על עצמה את תוצאות הקטרוג ולהחליף את אביה. היא תיכננה כיצה לבצע זאת.

בערב ראש השנה אחרי תפלת מנחה, נכנסה הרבנית דבורה לאה לבית המררש של המנין הקטן, בו נכחו בני 'בית רבי' ויחידי סגולה מבין התלמידים שהיו שקועים אותה שעה באמירת תהלים. הרבנית דבורה לאה נינשה אל ארון הקודש, פתחה את דלתותיו והכריזה: "כל הקהל, הנכם עדים שבפני ספרי התורה הקדושים, אני מקבלת על עצמי בדיעה צלולה באלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי רבי שניאור זלמן בן רבקה, שהוא ישאר בחיים".

בליל א' של ראש השנה אחרי התפילה, יצא רבנו הזקן ושאל היכן נמצאת דבורה לאה. כשראה אותה התחיל לומר לה "לשנה... " הוא הספיק לומר רק את המילה "לשנה", והרבנית הבורה לאה קפצה ואמרה לאביה "לשנה טובה תכתב ותחתם, אבא, אל תדבר..." ולא נתנה לו לסיים את ברכתו.

למחרת, ביום השני של ראש השנה, חלתה הרבנית הבורה לאה.

במוצאי ראש השנה, לאחר שעשה הבדלה, קרא רבנו הזקן לרבנית הבורה לאה ולבעלה רבי שלום שכנא לחדרו. רבי שלום שכנא עמד ליד הקיר ובכה, באמרו "מה עושים בילד בן שלש, ועוה ילד כזה..." (הכוונה לבנם הילה מנחם מענדל — כ"ק ארמו"ר הצמח צדק).

בקשתה האחרונה מאביה היתה, שיחנך וידריך את בנה יחידה. רבנו הזקן הבטיח לה למלא את בקשתה ואמר לה: - "בנך מנחם, נוחם הוא לי, נוחם יהי' לך ונוחם יהי' לישראל". למחרת, בצום גדלי' ג' תשרי תקנ"נ (1792), הסתלקה, כשהיא בדיעה צלולה עד הרגע האחרון.

בת עשרים ושש היתה הרבנית דבורה לאה בהסתלקותה. מנוחתה ככוד בעיר ליוזנא.

• תקנ"ז – הדפסת התניא
• תקנ"ט – המאסר הראשון
• תקס"א- המאסר השני
• ליאדי
• מאמרי ליאזנא ומאמרי ליאדי
• תקע"ב – מלחמת נפליון

תקע"ג - הסתלקות אדמו"ר הזקן

ביום שישי י"ב טבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא, שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה. ביום כ"ד טבת תקע"ג, במוצאי שבת פרשת שמות, מיד לאחר הבדלה, בשעה 22:22 - הוא נפטר.

בתפלת ערבית קודם פטירתו של אדמו"ר הזקן סיפרו בניו שהייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי". עוד אמר: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי. רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית".

לפני הסתלקותו ציווה אדמו"ר הזקן לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי).

כיון שלא היה בכפר פיענא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיירה הסמוכה, האדיטש. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.

לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.

• ליובאוויטש
• נשיאות אדמו"ר האמצעי – "רחובות הנהר", מחלוקות שהיו אז וכו'
• תקפ"ז – מאסרו של אדמו"ר האמצעי
• תקפ"ח – הסתלקות אדמו"ר האמצעי
• תקפ"ט – קבלת הנשיאות של הצ"צ
• תקפ"ז – גזירת הקאנטוניסטים
• תנועת ההשכלה – מלחמתו של הצ"צ בתנועת ההשכלה ומאסרו בשנת תר"ג
• תרכ"ו - הסתלקות הצ"צ
• תרכ"ו – קבלת הנשיאות של אדמו"ר מהר"ש
• תרמ"א – רצחו של הצאר, פרעות ביהודים ופעולותיו של אדמו"ר מהר"ש
• תרמ"ג - הסתלקות אדמו"ר מהר"ש
• תרמ"ג - קבלת הנשיאות של אדמו"ר מהרש"ב
• תרנ"ז – יסוד תומכי תמימים
• תרע"ו – עזיבת ליובאוויטש והעברה לרוסטוב
• תר"פ - הסתלקות אדמו"ר מהרש"ב
• תר"פ - קבלת הנשיאות של אדמו"ר הריי"צ
• תרפ"ד – לנינגרד
• תרפ"ז – מאסרו של אדמו"ר הריי"צ
• תרפ"ח – עזיבת רוסיה והעברה לריגא
• תרפ"ט – ביקור בארה"ק
• תר"צ – ביקור בארה"ב
• תרצ"ג – עזיבת ריגא והעברה לווארשה, פולין
• תרצ"ה – עזיבת ווארשה, והעברה לאטוואצק
• תרצ"ט – מלחמת העולם השני'
• ת"ש – ארה"ב (כולל הפעולות בארה"ב בשנים אלו)
• תש"י – הסתלקות
• תשי"א – קבלת הנשיאות