חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד
מיזם תולדות חסידות חב"ד נועד להביא סקירה על השתלשלותה של חסידות חב"ד, מהקמתה ועד ימינו.
המיזם לא נועד להיכנס לפרטי האירועים, רק לתאר את השתלשלותם בזה אחר זה וההשלכות שלהם על חסידות חב"ד.
תקל"ב – יסוד חסידות חב"ד
- מוכרחים להרחיב!
כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ממזריטש, הוא סיפר שהרב המגיד ממזריטש גילה לו שאחד מתפקידיו בעולם הזה הוא לגלות חסידות חב"ד[1].
בשנת תקל"ב, עוד בחייו של המגיד ממזריטש, יסד אדמו"ר הזקן את שיטת חב"ד – עבודת ה' בחכמה בינה ודעת.[2].
תקל"ג – הסתלקות המגיד
במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של הרב המגיד ממזריטש, התרחבה תנועת החסידות לממדים גדולים, והתפשטה בקרב קהלות רבות. אולם הסתלקותו של הרב המגיד גרמה לזעזוע גדול, והיתה סכנה מוחשית שבנין החסידות שבנה הבעש"ט, ואחריו טיפח והרחיב אותו הרב המגיד, יתמוטט חלילה.
תלמידי המגיד התהלכו עטופי אבל ויגון על הסתלקות מורם ורבם. הם הרבו להתאסף ולדון על מי להטיל את מנהיגות תנועת החסידות.
באחת מאותם אסיפות, גלה רבנו הזקן לחבריו, את מה שאמר לו הרב המגיד ביום ח"י כסלו, יום לפני הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו הרה"ק ר' אברהם יקבל עליו את על הנשיאות. ואם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר׳ מנחם מענדל מויטבסק.
תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים: הרה"ק ר׳ יהודה לייב כהן, רבנו הזקן והרה"ק ר' זושא מאניפולי, שיגישו כתב התקשרות להרה"ק ר' אברהם, בן הרב המגיד. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו וקבלו אותו בתור נשיא החסידים.
אולם נשיאותו של רבי אברהם המלאך לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.
בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא תנועת החסידות, הרה"ק ר׳ מנחם מענדל מויטבסק.
תקל"ו
בשנת תקל"ו היתה אספה כללית של תלמידי המגיד, בה החליטו:
1. שרבי מנחם מנדל מויטבסק יסע לארץ הקודש. 2. שאדמו"ר הזקן יהיה לנשיא לחסידים במדינת ליטא. 3. שאדמו"ר הזקן יהיה המסדר הכללי.
באותה שנה יסד אדמו"ר הזקן את המרכז הראשון במקום מגורו ליאזנא, ויצא כרוז שאברכים הסמוכים על שולחן אבותיהם שחותניהם יכולים לבוא לליאזנא על משך שנים שלושה חדשים לקבל סדר בלימוד, ויסופקו להם אכסניא ומזון הכרחי מאנשי הקהילה.
הכרזת אדמו"ר הזקן עתה כנפים, ובמשך זמן קצר נתקבצו לליאזנא כארבעה מנינים אברכים מהערים הסמוכות" ויטבסק, בעשנאקאוויטש, הארדאק, יאנאוויטש רודניא, קאליסק, ליובאוויטש, נעוועל, ועוד.
הכל חשבו שגם בליאזנא יהיה אותו הסדר שהיה במרכזים הקודמים - בליובאוויט ובהורודוק, שכל האברכים היו לומדים באשר חפצו, וההתעסקות הכללית היתה בעיקרה בלימוד תורת החסידות.
לרוב הפתעה, סידר אדמו"ר הזקן סדר חדש: א. חובת לימוד גמרא בעיון חבורה חבורה בענין אחד, ולא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחוייבים להיות שיעור אחד ולהיות בקי בזה. ג. לימוד גמרא למיגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעות הקבועים לכך, יפלפלו ביניהם וכל אחד יעריך קושיותיו וישוביו, והממונה על כך היה רבי מרדכי פוזנר (אח אדמו"ר הזקן). ה. חובת לימוד הלכה בעיון בחבורה כסדר הנ"ל לא פחות מב' שעות ליום, ולימוד שולחן ערוך סימן אחד ליום (או סימן גדול לשני ימים) כסדר השו"ע, והממונה על כך היה המהרי"ל.
תקל"ז – עליית החסידים לארה"ק
בשנת תקל"ז נסע רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ הקוד, ואדמו"ר הזקן נסע ללוותו.
אדמו"ר הזקן היה בצער גדול איך להחליט על נסיעתו לארץ הקוד. הוא ראה את רבו המגיד ממזריט בהקיץ ולא בחלום, פעמים רבות, אמר לו לא ליסוע לארץ הקוד. ולמרות זאת מגודל האהבה לארץ הקוד החליט ליסוע, ובחול המועד פסח הודיע שמיד אחרי חול המועד יחל במסע.
בתחיל חודש אייר יצא אדמו"ר הזקן עם בני ביתו ועם אחיו המהרי"ל, רבי מרדכי ורבי מה עם משפחתם, ועמם מספר מסוים ל תלמידי המרכז שיסד בליאזנא, והחלו במסע עד שהגיעו לעיר מאהליב אשר על נהר דניעסטר כידוע. במשך המסע נפרדו ממנו תלמידי המרכז מכיון אי איש במקום שמצא את פרנסתו.
כאשר שמעו תלמידי החדרים - המרכז, על נסיעתו של אדה,ז הם התעצבו מאוד, אך אדמו"ר הזקן אמר להם כי חייו קודמים. הם החליטו ללוותו בדרכו, ובכל מקום ועיר עברו היו נעצרים, ואדמו"ר הזקן היה אומר פלפול ברבים ומסיים בדברי מוסר והוראת דרך בעבודת השם. במקומות מסוימים היה אומר פלפול בנפרד ודברי מוסר בנפרד, דבר זה יצר רושם אדיר על בני התורה, מה שנתן מקום לתלמידי החדרים להתעכב במקומות ההם.
כל משך קיץ תקל"ז התעכב אדמו"ר הזקן בגליל פאדליא וואהלין.
- ליוזנא
- תקנ"ב – הקטרוג על אדמו"ר הזקן
- תקנ"ז – הדפסת התניא
- תקנ"ט – המאסר הראשון
- תקס"א- המאסר השני
- ליאדי
- מאמרי ליאזנא ומאמרי ליאדי
- תקע"ב – מלחמת נפליון
תקע"ג - הסתלקות אדמו"ר הזקן
ביום שישי י"ב טבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא, שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה[3]. ביום כ"ד טבת תקע"ג, במוצאי שבת פרשת שמות, מיד[4] לאחר הבדלה[5], בשעה 22:22 - הוא נפטר.
בתפלת ערבית קודם פטירתו של אדמו"ר הזקן סיפרו בניו שהייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"[6]. עוד אמר[7]: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי. רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"[8].
לפני הסתלקותו ציווה אדמו"ר הזקן לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי)[9].
כיון שלא היה בכפר פיענא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה[10] לעיירה הסמוכה, האדיטש[11]. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.
כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.
לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.
- ליובאוויטש
- נשיאות אדמו"ר האמצעי – "רחובות הנהר", מחלוקות שהיו אז וכו'
- תקפ"ז – מאסרו של אדמו"ר האמצעי
- תקפ"ח – הסתלקות אדמו"ר האמצעי
- תקפ"ט – קבלת הנשיאות של הצ"צ
- תקפ"ז – גזירת הקאנטוניסטים
- תנועת ההשכלה – מלחמתו של הצ"צ בתנועת ההשכלה ומאסרו בשנת תר"ג
- תרכ"ו - הסתלקות הצ"צ
- תרכ"ו – קבלת הנשיאות של אדמו"ר מהר"ש
- תרמ"א – רצחו של הצאר, פרעות ביהודים ופעולותיו של אדמו"ר מהר"ש
- תרמ"ג - הסתלקות אדמו"ר מהר"ש
- תרמ"ג - קבלת הנשיאות של אדמו"ר מהרש"ב
- תרנ"ז – יסוד תומכי תמימים
- תרע"ו – עזיבת ליובאוויטש והעברה לרוסטוב
- תר"פ - הסתלקות אדמו"ר מהרש"ב
- תר"פ - קבלת הנשיאות של אדמו"ר הריי"צ
- תרפ"ד – לנינגרד
- תרפ"ז – מאסרו של אדמו"ר הריי"צ
- תרפ"ח – עזיבת רוסיה והעברה לריגא
- תרפ"ט – ביקור בארה"ק
- תר"צ – ביקור בארה"ב
- תרצ"ג – עזיבת ריגא והעברה לווארשה, פולין
- תרצ"ה – עזיבת ווארשה, והעברה לאטוואצק
- תרצ"ט – מלחמת העולם השני'
- ת"ש – ארה"ב (כולל הפעולות בארה"ב בשנים אלו)
- תש"י – הסתלקות
- תשי"א – קבלת הנשיאות
הערות שוליים
- ↑ חסידים מספרים כי באותה שנה שאל הרב המגיד את אדמו"ר הזקן מה קורה עם תלמידיו, ואדמו"ר הזקן ענה: "יש לי הלבנים אבל חסר לי הדבק". אמר לו המגיד: "אני אתן לך את הדבק". ובאותה שנה יסד אדמוה"ז את חסידות חב"ד. (ראה פניני הכתר.
- ↑ בשנת תקל"ב, כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליוזנא מידי הפולנים. לכן, רק באותה שנה נוסדה חסידות חב"ד, חסידות חב"ד יכולה היתה להיווסד רק ברוסיה. הרבי מבאר (שיחת י"ב תמוז תשי"ג) "...עד"ז בנוגע לתלמידי המגיד שנהגו נשיאות במקומם, שהיו חלוקים זה מזה באופני עבודת ה', וכתוצאה מזה נעשה גם החילוק בהתיישבותם במקום גשמי. וזהו אחד הביאורים שמבארים חסידים טעם התיישבותו של אדמו"ר הזקן במדינת רייסין – דכיון שבה הוצרכו לתקן את ענין העבודה ע"פ טעם ודעת, עבודתהמוחין, לכבוש את בעלי המוחין, לכן, התיישב בה אדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד; משא"כ במדינות וואלין ופולין, שמצד כמה וכמה סיבות היתה שם ההנהגה רק בענינים של חג"ת – התיישבו בהם אלה שדרכם בעבודת ה' היתה באופן כזה"
- ↑ ישנה גרסא שאף על כיבוש מוסקבה בידי נפוליון, ויש מכחישים.
- ↑ על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי) ע' רלד
- ↑ בה הבדיל הרבי הזקן על קפה.
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) תרצ"ט, עמוד 338. בהמשך כותב אדמו"ר הריי"צ ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מאדמו"ר הצמח צדק" והוא מביא את אחד הפירושים.
- ↑ מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הורש"ב
- ↑ ליקוטי דיבורים חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו
- ↑ מרשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים - 'מגדל עז' עמוד קעד-ה. משמו של השד"ר ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר האדיטש. בספר שבחי הרב מוזכר שסגרו את החדר, אך לא ציון שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ), קיץ ה'ש"ת' ע' 96.
- ↑ במהלך המסע עמרה העגלה למנוחה בפונדק, ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.