בערל וייס

הרב בערל (דוד) יששכר וייס (תרפ"א-כ"ז אייר תשע"א) היה גביר ופילנתרופ חסידי, תושב לוס אנגל'ס בקליפורניה, מראשי התומכים במוסדות חב"ד במדינה, שזכה לקירובים אישיים מהרבי.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בעיירה קטנה על גבול רומניה-הונגריה בשנת תרפ"א, ובבחרותו נשלח ללמוד בישיבת קוסין.

שרד בנס את מחנה המוות באושוויץ, ולאחר סיום השואה הגיע ללוס אנג'לס, רכש חווה והיה הראשון שהחל לעסוק בייצור חלב ישראל. שם נישא עם רעייתו מרת מרים, ובהמשך עסק גם בניהול בתי הבראה בסמיכות למרכזים רפואיים.

בקליפורניה התקרב לחסידות חב"ד על ידי השד"ר הרב שמואל דוד רייטשיק, והגיע לרבי בפעם הראשונה בשמיני עצרת של שנת תשכ"ב, הראשון לאחר עלותו של הרבי לכס הנשיאות^[1].

כבר בתחילת הקשר שלו עם הרבי, תבע ממנו הרבי שיקדיש זמן ניכר ללימוד תורה, ובין השאר דרש ממנו להביא לו בפעם הבאה מתנה אלף דפי גמרא, ואכן בשנים מאוחרות יותר הקדיש שליש מהיממה ללימוד תורה בחברותות.

במשך שנים ארוכות היה מראשי התומכים במוסדות חב"ד בקליפורניה, וביתו היה פתוח לכל ענין שבקדושה. כאשר עמדו מוסדות חב"ד בקליפורניה בסכנת עיקול, הוזיל מהונו מליוני דולרים כדי לסייע למוסדות חב"ד להיחלץ מהמשבר.

היה נוסע מידי שנה לחודש החגים אצל הרבי, ונהג לרכוש את הפסוק הראשון ב'אתה הראת' בהקפות של שמחת תורה עבור הרבי. כך גם נהג להעמיד מידי שנה סלסלת פירות על שולחן ההתוועדות של הרבי לרגל ט"ו שבט.

נפטר בגיל 90 בכ"ז אייר תשע"א.