משתמש:לוי ווילשאנסקי/טיוטה
שווינציאן[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרשב"ץ [הרב שמואל־בצלאל שפטיל], נולד בעיירה שווינציאן. שמחד הייתה בה קהילה חסידית רבת־שנים ורבת־וותק, ומאידך הייתה מעוז המתנגדים באותה תקופה באזור; כך או כך שווינציאן הייתה בעלת אופי 'מתנגדי' לחלוטין. ר' שמואל־בצלאל נולד 'מתנגד' ובשיטה זו גדל על ברכי בחרותו.
ילדותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב שמואל בצלאל שפטיל נולד בשנת תקפ"ט לערך, ובגיל צעיר התייתם מאביו. אמו נישאה בשנית. אביו החורג של הילד לא התנהג אליו כ"כ טוב, במילים עדינות, ואף קבע עמו שישן בבית הכנסת. אולם זה השתנה תוך זמן קצר.
בית הכנסת של החסידים[עריכה | עריכת קוד מקור]
תמיד הוא הסתקרן לראות מה קורה בביהכנ"ס של החסידים, וזו הייתה בעינו בגדר תעלומה של ממש; פעם אחת הזדמנה לו השעה לראות מה יש בפנים. כשהגיע מיד כעסו עליו וסילקו אותו משם, אך נפשו כבר חשקה לדעת מה מסתתר מאחורי אותם דמויות (כאמור, קהילת החסידים בשווינציאן הייתה די גדולה).
הפגישה עם הבחור החסידי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוא נפגש עם בחור חסידי שהסביר לו את תולדות החסידות, ומספר סיפורים חסידיים. ולבסוף סיפר על התניא ובעל התניא - הלא הוא רבינו הזקן. שמואל בצלאל הבין במעט מי הם החסידים - שהיו זרים לו עד כה. נפשו חשקה ללמוד עוד ועוד על החסידים, אך החסיד דחה אותו בנימוס והציע לו לבוא לשיעור תניא שהתקיים בבית הכנסת החסידי. בהתחלה הוא מעט היסס, "אל תדאג", הרגיע אותו, "אני אדבר איתם לא יעשו לך כלום, ואסביר להם שאתה פשוט רוצה ללמוד מעט עלינו", שמואל בצלאל הסכים בשמחה.
לימוד התניא[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשיעור הוא לא הבין כלום, ואף אמר זאת לחברו החדש, החסיד הנ"ל. לילות ארוכים עמל עם חברו כדי להבין היטב את התניא, עד שהצליח להבין כל אות בתניא, למה היא מתכוונת. לילה אחד, אחרי שעות ארוכות של התמדה בלימוד עם חברו החסיד, ביקש, יותר נכון התחנן, בפני חברו החסיד שירשה לו לקחת את ספר התניא לביתו. החסיד כמובן לא הסכים בשום אופן! אך לאחר 'נדנודים' מצד שמואל בצלאל הוא הסכים לבסוף. "זהר" הזהיר אותו, "אם יגלו אותך, זה יהיה אסון גדול מאוד בעבורך". הם נפרדו. כל הלילה שקד שמואל בצלאל על קריאת והבנת התניא; כשהרגיש שהעייפות משתלטת על גופו, הוא מלמל לעצמו 'איך אפשר להרדם כשלומדים בספר כה מתוק?!'. לילה אחד, הוא למד בעליית הגג של הבית כנסת המרכזי שבשווינציאן, בית הכנסת של ה'מתנגדים'. פתאום הוא ראה את אחד ה'מתנגדים' הגדולים ביותר מסתכל אליו במבט כזה שהיה נראה מבט מאיים. 'יפה, נערי, אני רואה שאתה לומד גם בלילה', שמואל בצלאל הסתיר את הספר. 'מדוע אתה מסתיר את הספר?' 'אה..הה...מממ כלום כלום' . ה'מתנגד' החל לחשוד, וביקש לראות באיזה ספר מדובר, שמואל בצלאל כמובן סירב. ה'מתנגד' החל במכות - וניצח. הספר היה בידו. הוא הגיע לרב ה'מתנגדים' באותו בוקר, והבין שהספר הנו של החסידים. כאן החל מסע ההצקות, אפילו מקרוביו ומחבריו. כשחזר הביתה עייף מכל היום, לפתע הוא שמע בום. אחח, זה כואב. עוד בום ועוד אחד ועוד אחד. מה מסתבר? דודו החל להכותו במכות רצח, כהוראת רב ה'מתנגדים'. אדמו"ר הריי"צ מספר[1]: רשב"ץ הי' לו חריץ בקדקדו, רושם ממכה שהכוהו המתנגדים בקאַצעלקע (בול עץ) כשמצאו אצלו ספר התניא. שבועות רבים ישב שמואל בצלאל כבול עץ במיטתו, בלי שיוכל להזיז איבר. רק לאחר שבועות מספר הוא הצליח לקום ולאכול מעט. מאמו הוא דווקא לא סבל, אלא היא אפילו אמרה שהיא לא רואה כל בעיה בהצטרפותו לחסידים. יום אחד הוא החליט שדי. צריך להחליט במה לבחור. חסידים או 'מתנגדים'.
חסיד או לאו?[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוא עשה לעצמו סימן, אם הוא יראה חסיד, הוא יהפוך לחסיד. וכנ"ל אם יפגוש 'מתנגד'. הלה ראה חסיד ונהיה חסיד. אך לפתע צדה דמותו בדמות מוכרת, הרב צבי. רב ה'מתנגדים'. הוא זוכר שלילה אחד הוא בדק אצלו וגילה שהשנאה לחסידים היא בלי כל סיבה, וסתם כך היא. הרב צבי ראה אותו וניסה לדבר על ליבו לחזור ל'דרך הישר', כדבריו. שמואל בצלאל שאל אותו קושיא, והרב צבי ענה אותה, אך סתר בזאת את התוספות. שמואל בצלאל פירש את הקושיא בלי לסתור אף אחד מהחכמים שמפרשים את הגמרא. הרב צבי נדהם. לפתע הוא חש בלחי סטירה חזקה. מה קרה אחר כך - הוא לא זכר. אך מה שקרה זה שה'מתנגדים' הכו אותם, אך הרב צבי - וכל התלמידי חכמים שהיו איתו - לא הצליחו להעצירם. הם קראו לחסידים, שכמובן עצרו את ה'מתנגדים'. מאוחר יותר החליטו שצריך לשלוח אותו אל ר' מיכעלע אפאצ'קער, שם ילמד איך צריך להתכונן לנסיעה לרבי. אולם לפני הוא רצה להפרד מרבו, הרב צבי.
פרידה עם הרב צבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשהגיע, הוא ראה שיש מישהו ליד הרב צבי, ומשום כך הרב צבי החל לדבר אליו כאל מי שעזב את דרך הישר, כל זאת כשהיה האיש בבית הרב צבי. אולם כשיצא, החל לדבר עם שמואל בצלאל בדברי תורה והבין שהחסידות לא גרמה לו, ח"ו, לדרדור אלא שהוא בכל זאת תלמיד חכם עוד יותר מבקודם.אות כעת הוא יודע לא רק נגלה - אלא גם סודות התורה, החסידות. הוא התפלא יותר ויותר ונכח בחכמת ר' שמואל בצלאל בכל הגמרא, תוספות, רש"י, וכו'. הוא בירך אותו ש'יהיה יהודי טוב', ושמואל בצלאל נכח לראות שה'מתנגדים' הולכים לפי דעות קדומות שאומרות שהחסידים סטים, רח"ל, מהדרך. (למרות שרוב התלמידי חכמים שהלכו מהדרך היו ה'מתנגדים', שרצו 'להכניס דקדוק לתורה' וכו', ושלחו קבוצה של תלמידי חכמים לגרמניה שם המירו את דתם, רח"ל; וד"ל.). הוא נפרד ממנו והתחיל למסע. הוא התחנן בפני העגלון שקודם יבקרו בליובאוויטש ורק אז ילכו לר' מיכל. אולם העגלון לא הסכים כי אין זו הוראת מעסיקיו - החסידים בשווינציאן.
בליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]
לבסוף הוא היה אצל ר' מיכל עד שנסע לליובאוויטש. והרשב"ץ למד שם נגלה ודא"ח. בליובאוויטש ישן ליד התנור. לאחר זמן קצר הציע לו בן הרבי להתחתן, והוא, בלי לשאול שאלות, התחתן עם ההצעה שיעץ לו בן הרבי. הוא ניהיה אחד מגדולי החסידים ומוזכר רבות בזכרונות הרבי הריי"צ. (מקורות: 'הנער שלא נכנע', 'רגעים בליובאוויטש' - עיתון בית משיח, סיפורי חסידים, ועוד.)