ספירת התפארת

תרשים עשר הספירות. ספירת התפארת מופיעה במרכז התרשים, בתחתית המשולש השני

ספירת תִּפְאֶרֶת היא הספירה השישית מבין עשר הספירות, והספירה השלישית מבין ספירות המידות. ספירה זו נקראת בשם "גופא". יעקב אבינו הוא המרכבה לספירת התפארת.

ספירת התפארת היא השלישית מבין שלושת ספירות החג"ת, שהם הספירות המשוייכות ללב שבאדם. ספירת התפארת שייכת לקו האמצעי והיא ממצעת בין ספירת החסד שהיא מקו הימין, לספירת הגבורה שהיא מקו השמאל. ענינה הוא השפעה במידת הרחמים, שאף על פי שאין ההשפעה מגיעה מצד מדת הדין, משפיעה הוא מצד החסד.

ענינה של ספירת התפארת בעבודה מכוון כנגד מידת ההתפארות: לפאר את שם ה' בכל מיני פאר ולדבקה בשבחיו של הבורא בכל הבחינות בנפש, בהתבוננות שכלו ומחשבתו וגם בדיבורו (מלכות בתפארת). וכן לעורר רחמים רבים על נפשו שירדה לעולם הזה.

ענינה

ספירת התפארת היא הספירה השישית מבין עשר הספירות, ספירת זו משתייכת לספירות המידות, והיא השלישית מבין ספירות אלו.

יעקב אבינו היה בטל לספירת התפארת בבחינת מרכבה, שכל ימיו הייתה עבודתו במידה זו. ענינה של ספירת התפארת הוא איחוד ההפכים, ויעקב אבינו ניסה להמשיך אורות דתוהו בכלים דתיקון, שזהו על ידי ספירת התפארת. כמו כן יעקב אבינו היה הבחיר שבאבות, ודרגתו מכונה 'בריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה', שספירת התפארת עולה עד פנימיות הכתר. מבואר כמו כן שמטתו הייתה שלימה, שמאברהם שהוא בבחינת חסד יצא ישמעאל שהוא בבחינת חסד דקליפה, ומיצחק שהוא בבחינת גבורה יצא עשיו שהוא בבחינת גבורה דקליפה, אך ביעקב שהוא בבחינת ספירת התפארת מטתו הייתה שלימה, שבספירת התפארת שייך פחות יניקה לחיצונים.

ביחס לשאר הספירות

בספירת התפארת ישנם שני אופנים, בחינה חיצונית המכונה שמים ובחינה פנימית המכונה רקיע, חיצוניותה של ספירת התפארת מהוה ממוצע בין ספירת החסד לספירת הגבורה, פנימיותה של ספירת התפארת מהוה בחינה בפני עצמה - בחינת קו האמצעי. מקורה של חיצוניות התפארת היא ספירת הבינה (המכונה) ומקבילה לדרגת שם אלוקים, מצד דרגת שם אלוקים ניתן לכלול גם גבורות ולכן בחינה זו מהוה ממוצע, ומכונה שמים - מלשון שם מים - התכללות של אש ומים. מקורה של פנימיות התפארת היא ספירת החכמה, ומכונה רקיע - מלשון רקע י'. דרגתו של יעקב בדרגת חיצוניות תפארת היא הבחינה בה הוא כולל את מדרגותיהם של אברהם ויצחק, התכללות של הספירות החסד והגבורה, דרגתו של יעקב בדרגת פנימיות תפארת היא הבחינה בה הוא נמשך מיסוד אבא, כפי שמרומז בשמו י' עקב - י' של ספירת החכמה, גם בחינת רקיע - ענינה של פנימיות התפארת מרומזת בשמו, המילה יעקב כוללת את אותיות ק'י'ע' של המילה רקיע והאות ר' של המילה רקיע מתחלפת באות ב' בחילופי אותיות של אי"ק בכ"ר, בנוסף מבואר שהדרגה הפנימית של ספירת התפארת מקבילה למידת הרחמים.

בעולמות

במערכת הספירות, ספירת התפארת היא הכללות של המידות, וכך גם בעולמות, ספירת התפארת בכל עולם היא הכללות של פרצוף זעיר אנפין של אותו עולם, שהוא הפרצוף הנוצר מההתכללות של המידות. ספירת התפארת של עולם האצילות היא כללות של זעיר אנפין של עולם האצילות, והיא נקראת בשם "קודשא בריך הוא" ביחס למלכות דאצילות הנקראת בשם "שכינתיה".

השם של הכלי של ספירת התפארת של עולם האצילות הוא שם הוי"ה. שבכל הספירות של עולם האצילות האורות הם בשם הוי"ה והכלים הם במידה פרטית, כגון שם א"ל בחסד ושם אלהי"ם בגבורה, אבל בתפארת שהיא מקו האמצעי מאיר גם בכלי שם הוי"ה.

בעבודה

ענינה של ספירת התפארת בעבודה הוא מידת ההתפארות, לפאר את ה' ואת תורתו בכל מיני פאר.

אסור לאדם להתפאר ולהתגאות במעלותיו, השורש לפעולת ההתפארות מוסבר על פי פנימיות בהתפשטותה של מידת התפארת בעולם, האדם החוטא בגאוה משתמש במידת התפארת בשימוש של קליפה, הוא אף יכול להתפאר בערמה ולשבח אדם אחר באופן המביא לידי גאוה שלו עצמו, לשבח מישהו אחר ולומר שרק הוא (המתפאר) עקף את דרגתו של האחר. השימוש הנכון המידת התפארת הוא ההכרה של האדם בהתפשטותה של מידת התפארת וביחד עם זאת שימוש בה לקדושה ולא לקליפה.

שימוש בספירת התפארת בעבודה רוחנית הוא פעולת התעוררות יזומה שנוקט האדם ובה מעורר רחמים רבים על נפשו שנחצבה מתחת כסא הכבוד, וירדה לעולם הזה מדור החיצונים והקליפות. על בחינה זו נאמר "ליעקב אשר פדה את אברהם", שמידת רחמים זו מעוררת את מידת האהבה.

כינוייה

• גופא (הגוף) - על היותה מרכז המידות ועיקרם והיא ממצעת בין שני הידים- "דרועא ימינא" שהוא ספירת החסד, ו"דרועא שמאלא" שהוא ספירת הגבורה וממנה יוצאת ההשפעה ל"תרין שוקין" שהם ספירות נצח והוד.