יצחק אלחנן שגלוב
הרב יצחק אלחנן שגלוב (תרנ"ו - כ"ה טבת תרצ"ז) היה מוהל חסידי שנמנה על אנשי קהילת חב"ד בהומיל ונרצח על קידוש ה' במרתפי הק.ג.ב. על התעקשותו למול ילדים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לאביו ר' יהודה לייב שגלוב בשנת תרנ"ו בעיירה וויעטקא נשא את מרת מרייאשא בת ר' בן ציון גורליק, והזוג קבע את מגוריו בהומיל שם עבד כמוהל.
על אף הגבלות המשטר הסובייטי, מסר את נפשו למול את ילדי ישראל תחת עינם הפקוחה של הק.ג.ב. כשלעיתים אף היה עושה זאת בשיתוף פעולה עם הסבים והסבתות בניגוד לרצונם של הורי התינוק.
בסופו של דבר בשנת תרצ"ז עלו הק.ג.ב. על עקבותיו. למשך שנים רבות לא ידעו מה איתו[1], ובשנת תשכ"ז "הודיעו" להם שנפטר במאסרו בכ"א טבת תש"ו. בתשנ"ג התגלה תיק החקירה שלו, ושם כתוב ששלושה חודשים לאחר שתפסו אותו הוצא למוות בירייה בכ"ה טבת תרצ"ז.
רעייתו נותרה לבדה לגדל את ששת ילדיהם וזכתה לאריכות ימים. בתחילה שלחה ידיה במכירת גרביים ומיני סדקית כדי לקיים את משפחתה, ובהמשך התיישבה בקראון הייטס והייתה חלק מהנוף של 770, והייתה עומדת שעות ארוכות בחלוקת הדולרים לדאוג לסדר וארגון בתור של הנשים שחיכו לקבל דולר מידיו של הרבי. וכן הייתה מהעסקניות שאספה כספים עבור מוסדות אהלי תורה (קראון הייטס). נפטרה בגיל 106 כ' טבת תשס"ז וזכתה לראות דור ישרים מבורך עם קרוב לאלף צאצאים (זכתה לראות נכדי נינים). הלוייתה התקיימה בו ביום והיא נטמנה בחלקת הנשים של אגודת חסידי חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בתו מרת רוזה, רעיית הרב מנחם מענדל מרוזוב - משפיע בישיבת אהלי תורה.
- בנו, הרב שניאור זלמן שגלוב - מחשובי העסקנים בשכונת קראון הייטס, פעיל נמרץ עם יוצאי יהדות רוסיה, ומראשי ארגון F.R.E.E. (Friends of Refugees of Eastern Europe - 'ידידי פליטי מזרח אירופה').
- בנו, הרב בן ציון שגלוב, ירושלים
- בתו מרת שולה שפרה, רעיית הרב שלמה שניאור זלמן קייזן - שלוחי הרבי בקליולנד אוהיו
- בתו מרת רחל לוין - לונדון, אנגליה
- בנו, ר' יעקב שגלוב
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מנחם זיגלבוים, סוערות בדממה חלק שני עמ' 12-46
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- תולדותיו, חידושיו, כמה ממכתביו ומכתבי הרבי ריי"צ אליו - תשורה מחתונת צייטלין - בריקמן, תשע"ב
הערות שוליים
- ↑ עיין אגרות קודש חלק י"ג עמוד כ"ז בהערה, אלא שלא ברור אם אכן זה כוונת המכתב