דוב מוסיוב

הרב בֶּערְל מָאסַיֶעוו (מאסיוב) היה 'משכיל' ו'עובד' מפורסם, מחבורת ה'בעראלאך' אבירי הדעת שבקרמנצ'וג, בתקופת נשיאותם של אדמו"ר הצמח צדק וממשיכי דרכו. לאחר פטירתו של ר' ברוך תמר'ס, מילא את מקומו בהדרכת צעירי החסידים שבעיר בלימוד החסידות ובעבודה שבלב.

תולדות חיים

לאחר חתונתו התגורר בקרמנצ'וג לאביו ששימש ברבנות בעיר והתקרב לחסידות על ידי ר' ברוך תמר'ס, מגדולי תלמידי אדמו"ר האמצעי.

כאשר נכנס בפעם הראשונה ליחידות אצל אדמו"ר ה'צמח צדק', אמר לו הרבי: "מורנו הבעל שם טוב פירש את הפסוק 'הלוך ילך ובכה' – כשהולכים במרירות אחרי התפילה, אזי 'נושא משך הזרע', נהיית זריעה מעבודת התפילה. אבל 'בא יבא ברינה' – כשהאדם מרגיש את עצמו אחרי התפילה בתנועה של הרחבה והוא מרוצה מהעבודה שלו בתפילה, הרי הוא רק 'נושא אלומותיו' – הוא נושא קש שדוף של חיטה", ואמרה זו שינתה אותו מהקצה אל הקצה, ומלבד השכלתו העצומה בענינים העמוקים ביותר המבוארים בחסידות חב"ד, נודע כבעל תפילה ו'עובד' שתפילתו הלבבית גרמה לכל מי ששמע אותו להיעשות לבעל תשובה.

עיקר לימודו היה בספר שערי אורה לאדמו"ר האמצעי.

נמנה בקרמנצ'וג על חבורת ה"הבערלעך": ר' דוב בן ר' משה (דברוסקין), הרב חיים דובער וילנסקי, (והרב דובער חייקין), עליהם התבטא הרבי כי הם היו "בעלי שכל אדיר ואבירי לב, מאריכים בתפילה בהתפעלות הלב ובקול נעים, והיו כולם חוזרים דא"ח, וכל החסידים - גם בני פולין - שבקרמנצ'וג, היו יראים ומכבדים אותם".

לאחר פטירתו של ר' ברוך תמריש קיבל על עצמו יחד עם חבריו להמשיך את פעולתו בהנחלת לימוד החסידות בעמקות בין צעירי החסידים והדרכתם, ובעקבות העובדה שנהג עם התלמידים ביד קשה, והמחלוקת שנפערה בינו לבין חברו הרב וילנסקי בקשר לאופן הראוי להדרכת האברכים, נפרד ממנו הרב וילנסקי והקים בית כנסת בשם "חב"ד חדש" שם קיבץ סביבו חבורה של חסידים ששמעו ממנו דא"ח וקיבלו את הדרכתו בלימוד.

בתקופת חורבן ליובאוויטש, היה בין החסידים הנוסעים לליובאוויטש שהתקשרו לאדמו"ר הרש"ב.

ניגונו

• ניגון לר' דוב מוסיוב

קישורים חיצוניים

• רבי לילדים: נִגּוּן לְר' בֶּערְל מָאסַיֶעוו • לנגן ביחד