ר' יצחק רסקין (י"א כסלו תרמ"ד -ז' ניסן תרח"צ) (מוכר בשם איצ'ע רסקין) היה מחסידי הרבי הריי"צ שהתעסק בהפצת היהדות בברית המועצות ומסר את נפשו על כך.

הרב יצחק רסקין

תולדות חיים

נולד בשנת תרמ"ד לאביו ר' חיים בן ציון רסקין. בגיל שמונה נשלח ללמוד בליובאוויטש כדי לספוג שם מהאווירה החסידית של הישיבה. במשך ארבע-עשרה שנה למד בישיבה, ומילא את כריסו בנגלה ובחסידות.

לאחר חתונתו עבר לגור בלנינגרד. במרצו הרב נטל על עצמו לנהל את עניני היהדות בעיר תוך סיכון חיים מוחשי. בביתו היו אורחים באופן קבוע, כך לדוגמא את החסיד ר' חונייע מרוזוב אירח בביתו במשך שבע שנים.

ר' איציה רסקין היה פעיל נמרץ באחזקת עניני היהדות בלנינגרד. הוא היה אחראי על ה'חיידר' ודאג למלמדים ואף גייס כספים עבור משכורותיהם. הוא דאג שהמקווה שהיה ממוקם במקום מסתור בתוך דירה פרטית, ימשיך לתפקד למרות המעקבים של הצוררים. בזמנו הפנוי עסק גם בשחיטה כשרה עבור אלו שחפצו בכך.

פעילות נוספת שעסק בה, הייתה עם משפחות החסידים שנאסרו. במקרים של מאסר, היה מגיע לאותן משפחות ומביא עמו כסף לפרנסת הבית ואוכל עבור הילדים, על אף הסכנה שבדבר. עם כל הפעילות הזאת, את רוב זמנו הקדיש לעבודת הקודש בעריכת בריתות מילה.

היה ידוע כ"עובד" גדול.

מצבת הרב רסקין הסמוכה ללנינגרד

פטירתו

בליל ב' אדר תרח"צ נאסר יחד עם החסיד ר' חונייע מרוזוב, ועם עוד חבורה של תמימים וחסידים. לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך בסיביר, מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בז' ניסן תרח"ץ נורה למוות במרתפי הנ.ק.וו.ד. האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד.

לימים סיפר חתנו הרב מנחם מענדל רסקין כי סמוך לימי מאסרו של ר' יצחק (שהיה גם דודו), בעודו בחור באחד מסניפי תומכי תמימים המחתרתיים ברוסיה, נתקל בשוטרי נ.ק.וו.ד ששאלוהו האם הוא קשור ליצחק רסקין, באמרם "עכשיו רצחנו אותו!". בפועל הסתיר זאת ומעולם לא סיפר על כך לאשתו[1].

משפחתו

לר' יצחק רסקין, לא היו בנים, אלא ארבע בנות. הוא ניסה לבקש ברכה מאדמו"ר הריי"צ, אך נענה: "שיהיו לך חתנים טובים". מכך הבין שלא יהיו לו בנים, אלא רק חתנים.

פעם נערכה התוועדות חסידית בביתו של ר' יצחק, לאחר שכולם אמרו לחיים, סיפר ר' יצחק על זה שעצוב משאין לו בנים, אך לא גילה את תשובת הרבי. ר' חונייע מרוזוב לקח את הכוס של הלחיים ובירך את יצחק שיוולדו לו ולאשתו בנים, שיהיו תלמידי חכמים, ושיהיו צדיקים גדולים" וכולם ענו אמן. כשנה לאחר מכן התקיימה הברכה, ונולד להם בן, אולם הוא לא האריך ימים ונפטר מספר ימים לאחר מכן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מפי נכדו הרב שמואל רסקין, ששמע את המעשה מפיו.