מילון חסידי:אנ"ש
הביטוי אַנַ"שׁ (= אנשי שלומינו) הוא מינוח המציין קהילה פנימית. אצל חסידי חב"ד הביטוי משמש ככינוי לקהילה החב"דית.
הביטוי מופיע כבר בכתביו של אדמו"ר הזקן[1] וכך השתמשו בביטוי כל רבותינו נשיאנו.
הרבי, כנשיא של כלל ישראל ולא רק של אנ"ש[2], כתב שאלו שאינם מעודדים פעולות המתנהלות על פי רוחו של נשיא הדור הרי אינם בגדר אנ"ש באמת[3].
במשך השנים הוקמו מוסדות הנושאים את הביטוי כדוגמת חומת אנ"ש, תפארת אנ"ש, אתר אנ"ש, ועד אברכי אנ"ש ועוד.
בהקשרים מסויימים, המינוח אנ"ש בא להבדיל בין אברכים נשואים ובעלי בתים לבין תמימים - בחורי ישיבה. לדוגמא, הערות התמימים ואנ"ש.
הרבי ביקש שעל הקובץ הערות התמימים יהיה רשום "הערות התמימים ואנ"ש" כדי שלא יהיה נראה שהקובץ מיועד לחלק מסוים מהחסידים.
מקור המילה הוא מהפסוק בתהילים - "גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ" (פרק מ"א פסוק י').