אורות דספירות - פשיטותם וציורם
שיטת המערכת באורות דאצילות הוא שהם מצויירים. תואר ספירות (בהע"ס) דאצילות קאי על הן האורות והן הכלים דספירות (כי גם האור יש לו איזה גדר הספירה). שרש הכלים הוא מכח הגבול שבהאור (עשר ספירות הגנוזות) והכלי עצמו אינו גבול כי אם כח הגבול.
שיטת זו מתאימה לשיטת הרמב"ם שסובר שהוא המדע היודע והידוע.
מהמעלות בשיטה זו: מה שהקב"ה יודע הכל בורא הכל ה"ז דבר אחד המיוחד בו ואין דבר אחר זולתו והוא עצמו המנהיג הכל (לפי השיטה שאורות פשוטים נמצא שהכלים הם כדבר אחר זולתו ומשמע סותר ח"ו לענין יחודו ית') מהחסרונות בשיטה זו: ידיעתו יתברך בהברואים משתנה לפי התנהגותם ונמצא שינוי ח"ו בו יתברך (לפי השיטה שאורות פשוטים האור נשאר בפשיטותו והשינוי הוא רק בהכלים)
תיווך הרמ"ק והאריז"ל
כמה מקומות בדא"ח מבארים שנוטה הרמ"ק יותר לומר שהאורות פשוטים ומה שאמר שעיקר הספירות הן האורות הוא דוקא לאחר התלבשותו בכלי (כי החיות של דבר הוא עיקרו). אך לפעמים המובן בפרדס [1] מהרמ"ק שסובר שהאורות מצויירים כי לשונו משמע [2] שעיקרי הספירות הן האורות והכלים הם רק לבושים אליהם. בהבנה זו נמצא שהקו בא מכח הגבול שבאור (עשר ספירות הגנוזות) וכשנמשך בכלי, הכלי מצייר את האור, כל אור לפי שרשו בעשר ספירות הגנוזות.
לפי הבנה זו, כך היא תיווכו ותיווך האריז"ל [3] בין השיטה של הרקנתי (והמהר"ל) שהאורות פשוטים להשיטה של המערכת (והרמב"ם שהאורות מצויירים): ספירות הם גם האורות וגם הכלים שזהו כשיטת המערכת אלא שציור זה שבאורות נעשה בהם דוקא בבוא האור אל הכלי (הרקנתי סובר שאין ציור באור גם בבואו לכלים, דהיינו שמה שההשפעה שבאה דרך הכלי הוא מצוייר אין זה מתייחס לאור כלל)
החילוק בין הרמ"ק והאריז"ל
לפי האריז"ל הכלים הם אלוקות (ולא נברא כיש מאין) לפי שנמשכים מהרשימו, וגם נמשכים הם ע"י התעבות האור לאחר הצמצום נמצא שהוא דומה בפרט זה לשיטת המערכת שהכלים הם אלקות ממש ובפרט שני להרקנטי שהכלים אינם נאצלים מהאור עצמו.
יש לציין שכמה מקומות בדא"ח מבארים תיווך האריזל באופן שמתאים יותר עם השיטה שאורות פשוטים
משלים
כח השכל המצטייר בחכמות
כח השכל המצטייר בחכמה מסויימת תופסת גם היא בהציור דהחכמה המובנת.