טעות
טעות או שגיאה, הינה סטיה לא מכוונת מהאמת, הנעשית בתום לב ומבלי משים.
בהלכה יש התייחסויות שונות לטעויות בשיקול הדעת, במשגה, ובחוסר שימת לב, וכללים האם וכיצד ניתן לתקן אותם.
סוגי טעויות
טעות הדיינים
| ערך מורחב – בית דין |
הגמרא מבחינה בין דיין שטעה בדבר משנה, שהתעלמה ממנו הלכה מפורשת, שכיון שאינה נחשבת טעות[1], הדין חוזר, ואילו אם טעה בשיקול הדעת - אינו חוזר[2].
לפי חלק מהראשונים, לאחר חתימת הגמרא ואילך אין מציאות של טעות בשיקול הדעת, היות וכל ההלכות פסוקות בידינו, ו"כל הטועין - בדבר משנה הם טועים", אך יש החולקים על כך[3].
בכתיבת סת"ם
|
| ערך מורחב – סת"ם |
על פי הלכה, תפילין ומזוזות צריכות להיכתב על ידי סופר הסת"ם לפי הסדר דווקא, ולכן בכל טעות הפוסלת את האות, לא ניתן לתקן אותה, אלא אם כן מתאפשר לסופר למחוק את כל מה שכתב ממקום הטעות ואילך ולכתוב הכל מחדש (ובאם יש שם ה', צריך לקלוף אותו בזהירות עם הקלף שתחתיו, ואסור למחוק אותו).
לעומת זאת ספרי תורה ומגילות לא חייבות להיכתב לפי הסדר, ולכן ניתן בקלות רבה יותר לתקן אותם באם נפלה בהם טעות.
טעות בתפילה ובברכות, ובקריאת התורה
|
| ערך מורחב – תפילה, ברכת המזון, קריאת התורה |
על פי הלכה, אדם שטעה במטבע הלשון שטבעו חכמים בתפילה או בברכות, אם עוד לא אמר את שם השם, ולא חלף עדיין משך הזמן שלוקח לומר "שלום עליך רבי ומורי", יכול לחזור ולתקן עצמו ולומר שוב בצורה נכונה, אך אם חלף כבר הזמן או שאמר כבר את שם השם, ישנם חילוקי דינים.
בקריאת התורה, אם הבעל קורא טעה בדבר המשנה את משמעות הפסוק, ובתנאי שלא אמר את שם השם שבפסוק, צריך לחזור ולתקן, ואם אמר את שם השם, מסיים את הפסוק וחוזר אליו מתחילה.
אם כבר סיימו את העליה ומתברר שקראו את אחד הפסוקים בטעות, קוראים לעולה הבא שוב מאותו פסוק ואילך.
אצל רבותינו נשיאינו, היו חלק מרבותינו נשיאינו שהקפידו והחזירו גם על טעות בטעמים.
טעות במקח וממכר
בדיני מקח וממכר, אסור להטעות בכוונה את מי שאנו סוחרים עמו, והטעיה מכוונת זו נקראת בשם 'איסור אונאה'.
כשם שאסור להטעות יהודי, אסור להטעות גוי בכוונה, מפני חילול השם, והדבר קרוי בשם 'תועבה'.
בשונה מכך, כאשר ברור שהגוי הוא שטעה מעצמו בחשבון, אין חובה להעמיד אותו על טעותו, ואילו אצל יהודי חובה להחזיר לו אפילו אם הוא טעה מעצמו[4].
טעות בגורל
|
| ערך מורחב – הגרלה |
אדמו"ר הצמח צדק דן בתשובותיו בדינה של הגרלה שהתגלה בה לאחר מכן שנפלה בה טעות, ומציין שהגורל מסוגל להשגחה העליונה רק אם נעשה כהוגן, ולא כשיש בו טעויות.
מתשובת הצמח צדק עולה, שיש חילוקים שונים באיזה שלב נפלה הטעות, האם כבר חלקו, ואם הטעות נוגעת רק לחלק מהפתקים שיצאו[5].
טעויות דפוס
|
| ערך מורחב – הוצאה לאור |
שינויי נוסחאות וטעות מעתיק
במקרים רבים, הטעויות בספרים הנפוצים, יכולות לנבוע מ'טעות מעתיק' שהיו בימי קדם כשמתוך כתב היד היו יוצרים עותקים נוספים בכתב יד, ומהעתקה להעתקה יכלו ליפול טעויות ושיבושי לשון, אם מצד הבנה לא נכונה של כתב היד, אם מצד קלקול שנפל בדיו של כתב היד וגרם לאותיות להתעוות ולשנות צורה, ואם מצד המעתיק שטעה בעבודתו, כיון שלא התעמק בהבנת תוכן כתב היד שמעתיק ועשה זאת רק בצורה טכנית.
בדורות האחרונים הוקמו מכונים תורניים רבים המנסים למפות ולהעמיד על דיוקם את הטעויות שנפלו בכתבי הראשונים ולברר את הנוסחאות המדוייקות.
טעות דפוס
עם המהפכה התעשייתית והמעבר להדפסה באמצעות סידור אותיות מתכת על גבי מסילות ושכפול הספר בעותקים רבים, התמעטו שינויי הנוסחאות, אך נותרו טעויות הדפוס שפעמים רבות נוצרו על ידי 'הבחור הזעצער' ("היושב"), שתפקידו היה טכני בלבד.
אחת הדוגמאות הידועות היא העובדה שבסיומה של פרשת פקודי לא מופיע שום 'סימן' לזכור את מספר הפסוקים בפרשה, דבר שהרבי ביאור אותו באמצעות טעות של הבחור הזעצער שראה שכתוב "בלי כל סימן", ולא הבין שהסימן עצמו הוא "בלי כל", הגימטריא של מילים אלו (92) הוא עצמו הסימן.
לוח התיקון
בדורות עברו שהיה קושי להכניס תיקונים בספר לאחר סיום הכנתו לדפוס, כאשר התגלו בו טעויות צורף בסופו 'לוח התיקון' עם רשימת תיקונים לפי מספרי עמודים ושורות ('אראטה').
בדורנו, ברובם ככולם של הספרים הוכנסו תיקוני הלשון במהדורות החדשות בגוף הספר עצמו, מלבד בספרים שנודעה חשיבות רבה לשמירה על הטקסט המקורי וצורת הדף גם כשמוכח מעל לכל ספק שמדובר בטעות, דוגמת דפוסי הגמרא הנדפסים כהעתקה מצורת הדף בדפוס וילנא, וכדומה.
כך גם בספר התניא שצורת הדף שלו התקדשה בתקופת אדמו"ר הרש"ב ויש הקפדה שלא לעשות בו כל שינויים, צירף הרבי את 'לוח התיקון' לספר.
טעויות אצל גדולי ישראל
הרבי הביא מספר פעמים את דברי הגמרא שמצינו גם אצל גדולי האמוראים אמרו "דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי"[6], ואפילו אצל משה רבינו[7] שהיות ובא לכלל כעס - בא לכלל טעות[8], וזה שסיפרו לנו זאת, הוא כדי להורות לנו שלא להתבייש להודות בטעויות, ושלא ליפול ברוחנו מכך[9].
הרבי הוסיף שרואים כי לפעמים הקב"ה מגלגל את הטעות אצל גדולי ישראל באופן שתבוא תועלת על ידי זה, כמו שהיה אצל יצחק שעל ידי זה שטעה בנוגע ליעקב, הצליח להערים ולקבל את הברכות שהיו מיועדות לכתחילה לעשיו[10].
עם זאת, הרבי התבטא מספר פעמים ש"חס ושלום לומר ענין של טעות אצל נשיא הדור"[11].
בין הדברים שהרבי התבטא לגביהם שגדולי ישראל טעו בהם, היא הגזירה של גדולי ישראל שהתנגדו לתורת החסידות שלא לעסוק בפנימיות התורה לפני גיל 40[12].
בעל השרידי אש ביאר את העובדה שייתכן ובדברי הראשונים תיפול טעות יותר מאשר בדברי האחרונים, כיון שאצל הראשונים שכתבו מכח זכרונם ייתכן ונפלה טעות, אך האחרונים שאינם זוכרים בעל פה ומעיינים בספרים, רחוק יותר שיטעו בדברים מפורשים[13].
על הגאון הרוגוצ'ובר מסופר שהתבטא ש'אי אפשר ללמוד בלי טעויות' ואף הרמב"ם עצמו טעה[14].
מקור הטעות
הרבי מבאר שמצד הנשמה, אין מקום לכל ענין של טעות, ורק כאשר יש לאדם פניות אישיות הם מעלימים על הנשמה, אך כשיהודי נמצא בביטול מוחלט ומתמסר לקיום הרצון האלוקי, בוודאי יכוון אל האמת ואין מקום לטעות[15].
אצל הרבי
בשנת תש"ג החסיד ר' פנחס אלטהויז הדפיס בתל אביב מהדורה חדשה של התניא עם סדר חדש של צורת הדף. לאחר הדפסה זו הגיע הרב אלטהויז ל-770, שאל אותו הרבי (היה זה לפני שקיבל את הנשיאות), מנין היה לו את ה"ברייטקייט" [=נועזות, אומץ] לסדר מחדש את ספר התניא? ר' פנייע ענה לו בשובבות, שעל כל טעות שתהיה במהדורה זו, הוא יביא לרבי דולר. לאחר כמה זמן, שאל ר' פנייע את הרבי כמה עליו לשלם לו. הרבי ענה לו שדוקא לא הרבה ("נישט צופיל")...
בנוגע לעצמו הרבי התבטא לכל הפחות פעם אחת באופן פומבי[16] במילים דברים שאמרתי בפניכם - טעות הם בידי, כאשר 'תיקן' בפאראד של תהלוכת ל"ג בעומר תשמ"ג את הסיפור שסיפר בהתוועדות של פסח שני אודות רבי אברהם הלוי ברוכים תלמיד האריז"ל[17].
בחג הפסח תשי"ט התבטא הרבי בנוגע למי שבירך בטעות בליל הסדר על נטילת הידיים הראשונה, שאינו אוכל כרפס וצריך לאכול מצה מייד ולשנות את כל הסדר, ואילו בשבת שלאחר פסח[18] אמר הרבי בתחילת ההתוועדות "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי".
בהזדמנות נוספת, לאחר ביקורו של הרב מנשה קליין ביחידות בה דיבר עמו הרבי אודות יצירת ספר יוחסין, הוציא הרבי למחרת מענה חשאי דחוף בו ביאר באריכות מדוע הוא חוזר בו, כשהוא מצטט את מאמר חז"ל "דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי"[19].
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש חלק יד אגרת ד'תתקא.
- ↑ סנהדרין דף לג.
- ↑ בעל המאור יב, א באלפס. ובהשגת הראב"ד עליו.
- ↑ להרחבה, ראו שיעורי הלכה למעשה, טעות גוי.
- ↑ שו"ת צמח צדק חושן משפט סימן כה, א.
- ↑ שבת סג, ב. ועוד.
- ↑ ספרי ופרש"י מטות לא, כא.
- ↑ שיחת פרשת וישב תשי"ב.
- ↑ אגרות קודש חלק טז אגרת ו'קלו.
- ↑ תולדות כז, לה. וראה גם תורת מנחם - התוועדויות ח"ב ע' 222.
- ↑ ראו לדוגמא שיחת שבת פרשת חוקת תשל"ז.
- ↑ שיחת פרשת וישב תשי"ב.
- ↑ "אמרתי, שבל יגבה לבנו בדבר הזה, מחמת שגאון גדול שהתורה פתוחה לו כמגילה אינו צריך לעיין בספרים ולפעמים זכרונו כוזב כדרך כל בן תמותה, משא"כ אנחנו, שהננו מעיינים בספרים למיעוט בקיאותנו א"א לנו לטעות בדברים מפורשים" (שרידי אש ח"א מב).
- ↑ ראיון עם הרב נחום זוין, שבועון כפר חב"ד גליון ערב חג השבועות תשס"ט.
- ↑ שיחת פרשת וישב תשי"ד.
- ↑ וראו גם ביטוי במכתב פרטי: אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תתקסח.
- ↑ ראו טורו של הרב אייזנבאך סביב השיחה ותגובת החסידים לביטוי המיוחד
- ↑ לפי עדות זכרונו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי, ויש החולקים עליו. ראו בקובץ ההלכה של הרב ברוין לחג הפסח תשפ"ג, ובדבריו בכינוס תורה ב-770 בשנה זו (קטע זה הושמט גם בשכתוב ההתוועדות של ועד הנחות בלה"ק).
- ↑ י"ג שבט תשמ"ג, תשורה זאנדהויז.