לאה אמנו
לֵאָה היא רעייתו של יעקב אבינו אחת מארבעת האמהות. אמם של ששה מתוך שנים עשר השבטים בניו של יעקב: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, ושל בתו דינה.
אודותיה
לאה הייתה בתו הגדולה של לבן הארמי אחותה של רחל אמנו. כשיעקב אבינו הגיע לחרן כדי לשאת אישה, הוא עבד אצל דודו, לבן, שבע שנים כדי להתחתן עם רחל.
התורה מספרת ש"עיני לאה רכות"[1]. המפרשים מסבירים שהיה זה מרוב בכי ותפילה, שהיו אומרים אנשים שני בנים לרבקה, עשו ויעקב, ושתי בנות ללבן, לאה ורחל, הגדולה תתחתן עם הגדול והקטנה תתחתן עם הקטן. רחל לעומתה הייתה "יפת תואר ויפת מראה" ובנוסף לכך אתה רצה להתחתן יעקב.
בליל החתונה הכניס לו לבן את לאה במקום רחל ורק למחרת גילה יעקב את המרמה.
בליל החתונה, לבן הביא ללאה את זלפה לשפחה, על אף היותה צעירה מבלהה שפחת רחל, כחלק מהטעיית יעקב[2].
במדרש מסופר על כך שיעקב חשד את לבן מלכתחילה בהחלפת הכלה המיועדת, ולכן מסר סימנים מסויימים לרחל על מנת שיזהה אותה בליל החתונה. כשראתה רחל שמכניסים לבסוף את לאה ליעקב, עמדה ומסרה לה את הסימנים כדי שלא תתבייש[3].
טענת לבן הייתה ש"לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה"[4]. ליעקב לא נותרה ברירה והוא עבד את לבן שבע שנים נוספות בעבור רחל.
לידת ילדיה
לאה בתחילה הייתה עקרה[5] והיות שה' ראה שלאה הייתה שנואה (יחסית לרחל) אצל יעקב נתן לה בנים, בעוד רחל נשארה עקרה.
לאה ילדה בן ראשון ליעקב וקראה שמו ראובן "כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי"[6]. לאחר מכן ילדה בן שני וקראה שמו שמעון "כי שמע ה' כי שנואה אנכי". וכשילדה בן שלישי אמרה שמעתה ילווה בעלי אלי וקראה שמו לוי. ולבסוף ילדה בן רביעי וקרה שמו יהודה כי "הפעם אודה את ה'"[7].
לאחר שעצרה מלדת, ראתה שרחל נתנה את שפחתה בלהה ליעקב שיתחתן עמה. ונולדו לבלהה הבנים דן ונפתלי, נתנה לאה ליעקב גם את שפחתה שלה, זלפה.
זלפה ילדה שני בנים ליעקב ולאה קראה את שמם גד ואשר.
לאחר מכן התורה מספרת על ראובן שמצא דודאים בשדה והביא מהם לאמו לאה. לדודאים הייתה סגולה לפוריות ורחל העקרה ביקשה מלאה שתיתן לה מן הדודאים. לאה בתמורה בקשה מרחל שבאותו לילה תשהה היא לצד יעקב, ולא רחל. ואכן כך היה.
ה' ראה שלאה רוצה להעמיד עוד שבטים מיעקב ונתן לה בן חמישי. לאה קראה שמו יששכר כי "נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי". ולאחר מכן ילדה בן נוסף וקראה שמו זבולון, שמאחר שילדה ששה בנים שהם חצי מבני יעקב, עיקר דירתו של יעקב יהיה עמה (לשון זבול - בית).
לאחר מכן נכנסה שוב להריון והתפללה שלא יהיה זה בן זכר, כדי שרחל אחותה לא תהיה פחותה מאחת השפחות שילדו שני בנים. לבת שנולדה קראה דינה מלשון הדין שדנה בעצמה[8].
בתורת החסידות
אדמו"ר הזקן מסביר, כי לאה נחשבה לשנואה בעיני יעקב שאהב את רחל, משום שבחינת לאה היא במדרגה גבוהה, שהיא בחינת אותיות המחשבה והיא המולידה את ששת המידות - ששת השבטים.
לאה נקראה בשם זה שהוא מלשון עייפות ולאות משום שבחינת אותיות המחשבה מקבלים השפעה בתמידיות ללא הפסק מהמוחין, והמחשבה משוטטת תמיד ואפילו בחלום אדם חושב ומדמה.
לכן לא הכירה יעקב, שהוא בחינת מדות עליונות שהן למטה מהשכל, והכיר את רחל שהיא בבחינת עולם הדיבור שלמטה מהמידות. "ולכן הייתה לאה שנואה כי דבר הנעלם ומופלא מההשגה אינו אהוב ואין בו תענוג כלל משא"כ מדבר המושג הוא מתענג ולכן הייתה רחל אהובה"[9].
הרבי מבאר שלעומת רחל הנחשבת כמייצגת את עבודת הצדיקים, לאה מבטאת את עבודת התשובה. לכן עיני לאה רכות, "שמע ה' כי שנואה אנכי" בחינת הריחוק והמרירות, ולכן ששת בניה השתתפו במכירת יוסף ועשו תשובה על כך. וכן ביתה דינה הייתה יצאנית להוסיף והגדיל תחום הקדושה[10].
| ערך מורחב – רחל ולאה |
קישורים חיצוניים
- מקור הביטחון של לאה שיחה מעובדת של הרבי - באתר צעירי חב"ד
- רחל ולאה: שני גורלות, שני עולמות - באתר בית חב"ד
- היפה והבוכה, למה בכתה לאה? - באתר בית חב"ד
- לאה אמנו: 10 עובדות על דמותה הקדושה, ודרך מפתיעה לקריעת גזר הדין - באתר הידברות
הערות שוליים
- ↑ בראשית כט, יז.
- ↑ בראשית כט, כד. ובפרש"י בראשית ל, י.
- ↑ בראשית רבה פרשה ע, י. הובא ברש"י בראשית כט, כה
- ↑ בראשית כט, כו'.
- ↑ "שבע עקרות הן: שרה, רבקה, רחל, לאה, אשת מנוח, חנה וירושלים". פסיקתא כ.
- ↑ בראשית כט, לא.
- ↑ האמהות נביאות היו וידעו שיצאו מיעקב שנים עשר שבטים, וארבע נשים ישא, ובחלוקה שווה כל אשה צריכה ללדת שלושה בנים. לכן כשנולד לוי אמרה שמעתה עשיתי את חלקי הבנים ואישי ילווה אלי, וכשנולד יהודה הודתה לה' שקיבלה חלק גדול יותר בלידת השבטים. רש"י.
- ↑ "שדנה לאה דין בעצמה, אם זה זכר, לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה". רש"י.
- ↑ מאמרי אדה"ז תקע"ב עניין כי שנואה לאה.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לה עמ' 153.